Page 322 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 322

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק כא	‬                                                      ‫‪	300‬‬

‫ז  ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו וכו' – שמכר בעל ז   ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו ְמקֹום ַאַּמת ַהַּמ ִים ְל ַהְׁשקֹות‬
                                                                                               ‫השדה מקום למעבר אמת מים בתוך‬
‫ָּבּה ֵּבית ַהׁ ְּש ָל ִהין – נֹו ֵתן לֹו ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו ַאָּמה ֶׁשָר ְחָּבּה ְׁש ֵּתי‬     ‫שדהו להשקיית שדה אחרת‪ַ .‬אַּמת‬
‫ַאּמֹות‪ְ ,‬ו ַאָּמה ִמָּכאן ְו ַאָּמה ִמָּכאן ַל ֲא ַגֶּפי ָה‪ְ .‬ו ִאם ָמ ַכר לֹו ַאַּמת‬         ‫ַהַּמ ִים – תעלת מים‪ֵּ .‬בית ַהׁ ְּש ָל ִהין –‬

‫ַהַּמ ִים ְל ַהְׁשקֹות ָּבּה ַּבִּקילֹון – נֹו ֵתן לֹו ַאָּמה ֶׁשָר ְחָּבּה ַאָּמה‪,‬‬            ‫"שדה הזרעים‪ ,‬שהיא צמאה ביותר"‬
              ‫ַו ֲח ִצי ַאָּמה ִמָּכאן ַו ֲח ִצי ַאָּמה ִמָּכאן ַל ֲא ַגֶּפי ָה‪.‬‬               ‫(שמיטה ויובל א‪,‬ח)‪ ,‬שצריך להשקות אותה‬
                                                                                               ‫בקביעות ('משלהי' הוא תרגום אונקלוס של‬

‫"עייף" בבראשית כה‪,‬כט)‪ ,‬ובאמת המים ח   ֵאּלּו ָה ֲא ַגִּפין ַּב ַעל ַהׂ ָּש ֶדה נֹו ְט ָען‪ֲ ,‬א ָבל ֵאינֹו זֹו ְר ָען‪,‬‬
                                                                                               ‫זורמים מים הנובעים ממעיין או נהר‬
‫ֶׁש ַה ְּזָר ִעים ְמ ַח ְל ֲח ִלין ֶאת ַה ַּקְר ַקע ּו ְמ ַק ְל ְק ִלין ֶאת ַאַּמת ַהַּמ ִים‪.‬‬  ‫וזרימתם גדולה‪ַ .‬ל ֲא ַגֶּפי ָה – לצדי אמת‬

‫המים‪ .‬והמוכר חייב לתת לקונה אמה ְו ַאַּמת ַהַּמ ִים ַהּזֹאת ֶׁשָּכלּו ֲא ַגֶּפי ָה – ַּב ַעל ָה ַאָּמה ְמ ַתְּק ָנּה ֵמ ָע ָפר‬
                                                                                               ‫מכל צד של אמת המים כדי שיוכל‬
‫אֹו ָתּה ַהׂ ָּש ֶדה‪ֶׁ ,‬ש ַעל ְמ ָנת ֵּכן ִקֵּבל ָע ָליו ַהּמֹו ֵכר ִל ְהיֹות ַאַּמת‬           ‫לתקן את דפנותיה‪ ,‬אם ייפול לתוכה‬
                                    ‫ַהַּמ ִים ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו‪.‬‬                              ‫עפר מן הצדדים (המאירי ב"ב צט‪,‬ב)‪.‬‬

‫ט‪ַ   1‬הּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ֶּדֶרְך ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו‪ִ :‬אם ֶּדֶרְך ָי ִחיד ָמ ַכר‬             ‫ִקילֹון – נתפרש על ידי הרמב"ם בשתי‬
                                                                                               ‫דרכים‪ )1 :‬מתקן להעלאת מים מאמת‬
‫המים העשוי כמנוף ובקצהו דלי למלא לֹו – נֹו ֵתן לֹו רֹ ַחב ְׁש ֵּתי ַאּמֹות ּו ֶמ ֱח ָצה‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ַּי ֲע ֹמד ֲחמֹור‬
                                                                                               ‫בו מים ולשפוך אותם אל מחוץ לאמה‬
‫ְּב ַמׂ ָּשאֹו ַעל ֹאֶרְך ַה ֶּדֶרְך; ָמ ַכר לֹו ֶּדֶרְך ֵּבין ִעיר ְל ִעיר – נֹו ֵתן לֹו‬      ‫(פה"מ מכשירין ד‪,‬י); ‪ )2‬מאגר מים (פה"מ‬
                        ‫רֹ ַחב ְׁשמֹו ֶנה ַאּמֹות ְּבאֶֹרְך ַה ֶּדֶרְך‪.‬‬
                                                                                                     ‫מועד קטן א‪,‬א) שהזרימה בו אטית‪.‬‬

‫ט‪ָ   2‬מ ַכר לֹו ֶּדֶרְך ָהַרִּבים – נֹו ֵתן לֹו רֹ ַחב ֵׁשׁש ֶעְׂשֵרה‬                          ‫ח  נֹו ְט ָען – מותר לו לנטוע עצים‬
‫ַאָּמה‪   .‬י   ֶּדֶרְך ַהֶּמ ֶלְך ְו ֶדֶרְך ַה ֶּק ֶבר – ֵאין ָלּה ִׁשעּור‪ְ ,‬ו ֵי ָר ֶאה‬
‫ִלי ֶׁש ֶּזה ְּכמֹו ֵכר ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ִמינֹו ָידּו ַע‪   .‬יא   ָמ ַכר לֹו ָמקֹום‬             ‫באמה הסמוכה לשולי אמת המים‪,‬‬
                                                                                               ‫מפני ששורשי העצים גדלים לעומק‬
                                                                                               ‫ולא לרוחב ואינם מערערים את דפנות‬

‫ְל ַמ ֲע ָמד – נֹו ֵתן לֹו ֵּבית ַאְרַּב ַעת ַקִּבין‪   .‬יב   ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו‬             ‫אמת המים (המאירי ב"ב צט‪,‬ב)‪ְ .‬מ ַח ְל ֲח ִלין‬
                                                                                               ‫– שורשי הזרעים יוצרים חללים בקרקע‬
‫'ּבֹור ּו ְכ ָת ֶלי ָה ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – נֹו ֵתן לֹו רֹ ַחב ַהּכֹ ֶתל ְׁשלָׁשה‬            ‫ומפוררים אותה (ר' תנחום‪ ,‬ערך חלל)‪ָּ .‬כלּו‬

‫ֲא ַגֶּפי ָה – התמוטטו דפנות אמת המים ְט ָפ ִחים‪.‬‬

                                  ‫(רשב"ם ב"ב צט‪,‬ב)‪.‬‬

‫ט‪ַ   1‬הּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ֶּדֶרְך ָי ִחיד – מכר לו דרך המכונה דרך היחיד‪ ,‬כלומר דרך ברוחב אדם אחד‪ .‬רֹ ַחב ְׁש ֵּתי ַאּמֹות‬

‫ּו ֶמ ֱח ָצה – אף על פי שהרוחב המקובל לדרך הוא ארבע אמות (ראה למשל מתנות עניים ג‪,‬ג)‪ ,‬במכירה מתחייב המוכר סתם‬

‫לתת לקונה את הדרך ברוחב מזערי‪ .‬השווה לעיל ה (המאירי ב"ב ק‪,‬א)‪ .‬רֹ ַחב ְׁשמֹו ֶנה ַאּמֹות – שהוא רוחב הדרך ששתי‬

‫עגלות יכולות לעבור בה זו לצד זו (רשב"ם ב"ב ק‪,‬א)‪.‬‬

‫ט‪ָ   2‬מ ַכר לֹו ֶּדֶרְך ָהַרִּבים – שהתחייב למכור לו דרך פרטית הנקראת דרך הרבים‪ ,‬כלומר דרך רחבה היכולה לשמש‬
‫אנשים רבים‪ .‬י   ֶּד ֶרְך ַהֶּמ ֶלְך – הדרך שהמלך עושה כדי שיעבור בה הצבא בדרכו למלחמה (מלכים ה‪,‬ג; ק')‪ֶּ .‬ד ֶרְך‬

‫ַה ֶּק ֶבר – דרך שמלווי המת למערת הקבורה הולכים בה‪ .‬בשני מקרים אלו מדובר בהמון רב של אנשים‪ ,‬והדרך צריכה‬

‫להיות רחבה כדי להכיל את כולם (המאירי ב"ב ק‪,‬א)‪ָּ .‬ד ָבר ֶׁש ֵאין ִמינֹו ָידּו ַע – כיוון שמכר לו דרך שאין לה שיעור‪ ,‬דינו‬

‫כמי שמכר דבר שאינו מוגדר‪ ,‬שמכירתו בטלה (לעיל ג)‪ .‬יא   ַמ ֲע ָמד – אחרי קבורת המת "מעמידין שאר הקרובים‬

‫ובני משפחה שאינן בני אבל‪ ,‬ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן‪ ,‬ואחר כך אומרין 'שבו יקרים‪ ,‬שבו'‪ ,‬ואומרין‬

‫לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין‪ ,‬ואחר כך אומרין 'עמדו יקרים‪ ,‬עמדו'‪ ,‬ואומרין כשהם עומדין‪ ,‬וחוזר ואומר כך‬

‫שבעה פעמים" (אבל יב‪,‬ד)‪ ,‬והכל כדי להרבות את הצער על המת‪ ,‬כדי שייתן כל אדם אל לבו לשוב בתשובה (רשב"ם ב"ב‬

‫ק‪,‬ב)‪ֵּ .‬בית ַא ְרַּב ַעת ַקִּבין – שטח שראוי לזרוע בו ‪ 4‬קבים של חיטה‪ ,‬כ‪ 415-‬מ"ר (ראה נספח מידות ומשקלות)‪ .‬יב  נֹו ֵתן לֹו‬

‫רֹ ַחב ַהּ ֹכ ֶתל ְׁשלָׁשה ְט ָפ ִחים – נותן לו סביב הבור רוחב שלושה טפחים‪ .‬ואסור למוכר לזרוע או לחפור שם‪ ,‬כדי שלא‬

                                                                                               ‫יתמוטט הבור (שכנים ט‪,‬א; ט‪,‬י)‪.‬‬
   317   318   319   320   321   322   323   324   325   326   327