Page 322 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 322
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כא 300
ז ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו וכו' – שמכר בעל ז ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו ְמקֹום ַאַּמת ַהַּמ ִים ְל ַהְׁשקֹות
השדה מקום למעבר אמת מים בתוך
ָּבּה ֵּבית ַהׁ ְּש ָל ִהין – נֹו ֵתן לֹו ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו ַאָּמה ֶׁשָר ְחָּבּה ְׁש ֵּתי שדהו להשקיית שדה אחרתַ .אַּמת
ַאּמֹותְ ,ו ַאָּמה ִמָּכאן ְו ַאָּמה ִמָּכאן ַל ֲא ַגֶּפי ָהְ .ו ִאם ָמ ַכר לֹו ַאַּמת ַהַּמ ִים – תעלת מיםֵּ .בית ַהׁ ְּש ָל ִהין –
ַהַּמ ִים ְל ַהְׁשקֹות ָּבּה ַּבִּקילֹון – נֹו ֵתן לֹו ַאָּמה ֶׁשָר ְחָּבּה ַאָּמה, "שדה הזרעים ,שהיא צמאה ביותר"
ַו ֲח ִצי ַאָּמה ִמָּכאן ַו ֲח ִצי ַאָּמה ִמָּכאן ַל ֲא ַגֶּפי ָה. (שמיטה ויובל א,ח) ,שצריך להשקות אותה
בקביעות ('משלהי' הוא תרגום אונקלוס של
"עייף" בבראשית כה,כט) ,ובאמת המים ח ֵאּלּו ָה ֲא ַגִּפין ַּב ַעל ַהׂ ָּש ֶדה נֹו ְט ָעןֲ ,א ָבל ֵאינֹו זֹו ְר ָען,
זורמים מים הנובעים ממעיין או נהר
ֶׁש ַה ְּזָר ִעים ְמ ַח ְל ֲח ִלין ֶאת ַה ַּקְר ַקע ּו ְמ ַק ְל ְק ִלין ֶאת ַאַּמת ַהַּמ ִים. וזרימתם גדולהַ .ל ֲא ַגֶּפי ָה – לצדי אמת
המים .והמוכר חייב לתת לקונה אמה ְו ַאַּמת ַהַּמ ִים ַהּזֹאת ֶׁשָּכלּו ֲא ַגֶּפי ָה – ַּב ַעל ָה ַאָּמה ְמ ַתְּק ָנּה ֵמ ָע ָפר
מכל צד של אמת המים כדי שיוכל
אֹו ָתּה ַהׂ ָּש ֶדהֶׁ ,ש ַעל ְמ ָנת ֵּכן ִקֵּבל ָע ָליו ַהּמֹו ֵכר ִל ְהיֹות ַאַּמת לתקן את דפנותיה ,אם ייפול לתוכה
ַהַּמ ִים ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו. עפר מן הצדדים (המאירי ב"ב צט,ב).
טַ 1הּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ֶּדֶרְך ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּוִ :אם ֶּדֶרְך ָי ִחיד ָמ ַכר ִקילֹון – נתפרש על ידי הרמב"ם בשתי
דרכים )1 :מתקן להעלאת מים מאמת
המים העשוי כמנוף ובקצהו דלי למלא לֹו – נֹו ֵתן לֹו רֹ ַחב ְׁש ֵּתי ַאּמֹות ּו ֶמ ֱח ָצהְּ ,כ ֵדי ֶׁש ַּי ֲע ֹמד ֲחמֹור
בו מים ולשפוך אותם אל מחוץ לאמה
ְּב ַמׂ ָּשאֹו ַעל ֹאֶרְך ַה ֶּדֶרְך; ָמ ַכר לֹו ֶּדֶרְך ֵּבין ִעיר ְל ִעיר – נֹו ֵתן לֹו (פה"מ מכשירין ד,י); )2מאגר מים (פה"מ
רֹ ַחב ְׁשמֹו ֶנה ַאּמֹות ְּבאֶֹרְך ַה ֶּדֶרְך.
מועד קטן א,א) שהזרימה בו אטית.
טָ 2מ ַכר לֹו ֶּדֶרְך ָהַרִּבים – נֹו ֵתן לֹו רֹ ַחב ֵׁשׁש ֶעְׂשֵרה ח נֹו ְט ָען – מותר לו לנטוע עצים
ַאָּמה .י ֶּדֶרְך ַהֶּמ ֶלְך ְו ֶדֶרְך ַה ֶּק ֶבר – ֵאין ָלּה ִׁשעּורְ ,ו ֵי ָר ֶאה
ִלי ֶׁש ֶּזה ְּכמֹו ֵכר ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ִמינֹו ָידּו ַע .יא ָמ ַכר לֹו ָמקֹום באמה הסמוכה לשולי אמת המים,
מפני ששורשי העצים גדלים לעומק
ולא לרוחב ואינם מערערים את דפנות
ְל ַמ ֲע ָמד – נֹו ֵתן לֹו ֵּבית ַאְרַּב ַעת ַקִּבין .יב ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו אמת המים (המאירי ב"ב צט,ב)ְ .מ ַח ְל ֲח ִלין
– שורשי הזרעים יוצרים חללים בקרקע
'ּבֹור ּו ְכ ָת ֶלי ָה ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – נֹו ֵתן לֹו רֹ ַחב ַהּכֹ ֶתל ְׁשלָׁשה ומפוררים אותה (ר' תנחום ,ערך חלל)ָּ .כלּו
ֲא ַגֶּפי ָה – התמוטטו דפנות אמת המים ְט ָפ ִחים.
(רשב"ם ב"ב צט,ב).
טַ 1הּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ֶּדֶרְך ָי ִחיד – מכר לו דרך המכונה דרך היחיד ,כלומר דרך ברוחב אדם אחד .רֹ ַחב ְׁש ֵּתי ַאּמֹות
ּו ֶמ ֱח ָצה – אף על פי שהרוחב המקובל לדרך הוא ארבע אמות (ראה למשל מתנות עניים ג,ג) ,במכירה מתחייב המוכר סתם
לתת לקונה את הדרך ברוחב מזערי .השווה לעיל ה (המאירי ב"ב ק,א) .רֹ ַחב ְׁשמֹו ֶנה ַאּמֹות – שהוא רוחב הדרך ששתי
עגלות יכולות לעבור בה זו לצד זו (רשב"ם ב"ב ק,א).
טָ 2מ ַכר לֹו ֶּדֶרְך ָהַרִּבים – שהתחייב למכור לו דרך פרטית הנקראת דרך הרבים ,כלומר דרך רחבה היכולה לשמש
אנשים רבים .י ֶּד ֶרְך ַהֶּמ ֶלְך – הדרך שהמלך עושה כדי שיעבור בה הצבא בדרכו למלחמה (מלכים ה,ג; ק')ֶּ .ד ֶרְך
ַה ֶּק ֶבר – דרך שמלווי המת למערת הקבורה הולכים בה .בשני מקרים אלו מדובר בהמון רב של אנשים ,והדרך צריכה
להיות רחבה כדי להכיל את כולם (המאירי ב"ב ק,א)ָּ .ד ָבר ֶׁש ֵאין ִמינֹו ָידּו ַע – כיוון שמכר לו דרך שאין לה שיעור ,דינו
כמי שמכר דבר שאינו מוגדר ,שמכירתו בטלה (לעיל ג) .יא ַמ ֲע ָמד – אחרי קבורת המת "מעמידין שאר הקרובים
ובני משפחה שאינן בני אבל ,ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן ,ואחר כך אומרין 'שבו יקרים ,שבו' ,ואומרין
לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין ,ואחר כך אומרין 'עמדו יקרים ,עמדו' ,ואומרין כשהם עומדין ,וחוזר ואומר כך
שבעה פעמים" (אבל יב,ד) ,והכל כדי להרבות את הצער על המת ,כדי שייתן כל אדם אל לבו לשוב בתשובה (רשב"ם ב"ב
ק,ב)ֵּ .בית ַא ְרַּב ַעת ַקִּבין – שטח שראוי לזרוע בו 4קבים של חיטה ,כ 415-מ"ר (ראה נספח מידות ומשקלות) .יב נֹו ֵתן לֹו
רֹ ַחב ַהּ ֹכ ֶתל ְׁשלָׁשה ְט ָפ ִחים – נותן לו סביב הבור רוחב שלושה טפחים .ואסור למוכר לזרוע או לחפור שם ,כדי שלא
יתמוטט הבור (שכנים ט,א; ט,י).
