Page 327 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 327
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כב 305
וַ 2מה ׁ ֶּש ַּת ֲע ֶלה ְמצּו ָד ִתי – ונראה וְ 2ו ֵכן ַצ ָּיד ָע ִני ֶׁש ֵאין לֹו ַמה ּ ֶׁשּיֹא ַכל ֶׁש ָא ַמר ' ַמה ׁ ֶּש ַּת ֲע ֶלה
שמלוא מצודה הוא דבר קצוב ,או ְמצּו ָד ִתי ִמן ַה ָּים ַהּיֹום ָמכּור ְלָך' – ִמ ְמָּכרֹו ַק ָּיםִ ,מּׁשּום ְּכ ֵדי
ַח ָּייו.
שקבעו מראש מחיר וכמותְּ .כ ֵדי ַח ָּייו
– "אם לא היה לו מה יאכל" (תלמוד
תורה ג,ט) ,שאין לו אפילו מזון לשלוש ז ַהֵּבן ֶׁשָּמ ַכר ְּב ִנ ְכ ֵסי ָא ִביו ְּב ַח ֵּיי ָא ִביוּ ,ו ֵמת ַהֵּבן ְּב ַח ֵּיי ָה ָאב
סעודות (פה"מ שביעית ט,א).
ְו ַא ַחר ָּכְך ֵמת ָה ָאב – ֶּבן ַהֵּבן מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַחֶׁ ,ש ֲהֵרי ָא ִביו
ז ֶׁשָּמ ַכר ְּב ִנ ְכ ֵסי ָא ִביו ְּב ַח ֵּיי ָא ִביו – מכר ָמ ַכר ָּד ָבר ֶׁשֹּלא ָּבא ֲע ַד ִין ִלְרׁשּותֹוְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו ַהְּנ ָכ ִסים ִּבְרׁשּות
מנכסי אביו ,שכיוון שעדיין אביו חי, ָה ָאבְ ,ו ֶזה ָי ַרׁש ֲא ִבי ָא ִביוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
אין הנכסים ברשותו של הבן ,ומכירתו
בטלהֶּ .בן ַהֵּבן מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַח חִ 1מי ֶׁשָּנ ַתן ַקְר ַקע ַמ ָּת ָנה ַל ֲח ֵברֹוְ ,ו ָנ ַתן לֹו ַעל ַּגָּבּה ֵמ ָאה
– אפילו מבלי לשלם לו (המאירי ב"ב
ִּדי ָנ ִריןִ :אם ָהיּו ַה ִּדי ָנ ִרין ְמצּו ִיין ִּב ְרׁשּותֹו – ֵּכי ָון ֶׁש ָּז ָכה קנט,א)ְ .ו ִנ ְמ ְצאּו ַהְּנ ָכ ִסים ִּבְרׁשּות ָה ָאב –
שמכירתו בטלה ,והנכסים עברו בירושה
מן הסב אל הנכד. ַּבׂ ָּש ֶדהָ ,ז ָכה ַּב ִּדי ָנִרין; ְו ִאם ֵאין לֹו ִּדי ָנִרין – ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין ֶאת
ַהּנֹו ֵתן ִל ֵּתן לֹו ֵמ ָאה ִּדי ָנִריןַ ,עד ֶׁש ָּי ִביא ַהּזֹו ֶכה ְר ָא ָיה ֶׁש ָהיּו ָל ֶזה
חְ 1ו ָנ ַתן לֹו ַעל ַּגָּבּה ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין –
ִּדי ָנִרין ְּב ֵעת ַהַּמ ָּת ָנה.
בקניין אגב ,ואמר לו 'קנה את הדינרים
על גבי הקרקע' ,קנה את הדינרים ,אף חְ 2והּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאר ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֶׁשַּמ ְק ֶנה ָא ָדם אֹו ָתם ַעל
אם אינם מונחים בשדה (לדיני 'קניין אגב',
ראה לעיל ג,ט)ְ .ו ִאם ֵאין לֹו ִּדי ָנ ִרין – ונמצא ַּגב ַה ַּקְר ַקעִ :אם ֵאי ָנן ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכר אֹו ַהּנֹו ֵתן – ֹלא ָק ָנה;
ֶׁש ֵאין ָא ָדם ַמ ְק ֶנה ַל ֲח ֵברֹו ָּד ָבר ֶׁשֹּלא ָּבא ָלעֹו ָלם ְוֶׁש ֵאינֹו שהקנה לו מעות שאינן ברשותו ,מכירתו
או מתנתו בטלות.
ִּב ְרׁשּותֹו.
טָּ 1כ ַפר ּבֹו – שטען השומר שהמפקיד
טִ 1מי ֶׁש ָה ָיה לֹו ִּפ ָּקדֹון ְּב ַיד ַא ֵחר – ֲהֵרי ֶזה ַמ ְק ֵנהּוֵּ ,בין ְּב ֶמ ֶכר
לא הפקיד בידיו דברֶׁ .ש ֶּזה ְּכ ִמי ֶׁש ָא ַבד –
ֵּבין ְּב ַמ ָּת ָנהְ ,ל ִפי ֶׁש ַהִּפ ָּקדֹון ִּב ְרׁשּות ְּב ָע ָליו הּואַ ,ו ֲה ֵרי הּוא מפני שהכופר בפיקדון נעשה עליו גזלן,
ונעשית הגזלה ברשותו (גזלה ואבדה ג,יא;
ג,יד) ,ונמצא שאין הפיקדון ביד בעליו, ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁשהּוא ַק ָּיםְ .ו ִאם ָּכ ַפר ּבֹו ֶזה ֶׁש ֻה ְפ ַקד ֶא ְצלֹו – ֵאינֹו
ָיכֹול ְל ַה ְקנֹותֹוֶׁ ,ש ֶּזה ְּכ ִמי ֶׁש ָא ַבדֶׁ ,ש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹו.
ואין בעליו יכול להקנותו.
טִ 2מ ְלָוה ְלהֹו ָצ ָאה ִנ ְּת ָנה וכו' – טֲ 2א ָבל ַהִּמ ְלָוה – הֹו ִאיל ּו ְלהֹו ָצ ָאה ִנ ְּת ָנהֵ ,אי ָנּה ָּבעֹו ָלם,
ההלוואה נועדה כדי להשתמש בכסף ְו ֵאין ָא ָדם ָיכֹול ְל ַה ְקנֹו ָתּה ֶאָּלא ְּב ַמ ֲע ַמד ְׁש ָלְׁש ָּתןְ ,והּוא ָּד ָבר
ֶׁש ֵאין לֹו ַט ַעםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ו,ח)ְ .ו ִאם ָה ְי ָתה ַהִּמ ְל ָוה
ויחזיר תמורתו כסף אחר .לכן ,אף
אם הכסף שקיבל הלווה קיים או
ִּבְׁש ָטר – ַמ ְק ֶנה ֶאת ַהּ ְׁש ָטר ִּב ְכ ִתי ָבה ּו ְמ ִסי ָרהֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֵיׁש ָּכאן שכבר ייעד הלווה כסף אחר לפריעת
החוב ,אין הכסף נחשב בבעלותו של
המלווה ,ואינו יכול להקנותו לאחר ָּד ָבר ַהִּנ ְמ ָסר ִל ְקנֹות ִׁש ְעּבּוד ֶׁשּבֹו.
(וראה להלן יג)ָּ .ד ָבר ֶׁש ֵאין לֹו ַט ַעם הקנאה למי שלא בא לעולם
– ראה לעיל ביאור ו,חַ .מ ְק ֶנה ֶאת י ְּכֵׁשם ֶׁש ֵאין ָא ָדם ַמ ְק ֶנה ָּד ָבר ֶׁשֹּלא ָּבא ָלעֹו ָלםָּ ,כְך ֵאינֹו
ַהּ ְׁש ָטר ִּב ְכ ִתי ָבה ּו ְמ ִסיָרה – "שיכתוב
לו המקנה 'קנה שטר פלוני וכל ַמ ְק ֶנה ְל ִמי ֶׁשֹּלא ָּבא ָלעֹו ָלםַ .ו ֲא ִפּלּו ֻעָּבר – ֲהֵרי הּוא ְּכ ִמי ֶׁשֹּלא
שיעבוד שבו' וימסור לו השטר" ָּבא ָלעֹו ָלםְ ,ו ַהְּמ ַזֶּכה ָל ֻעָּברֹ ,לא ָק ָנהְ .ו ִאם ָה ָיה ְּבנֹו – הֹו ִאיל
(לעיל ו,יא) .כל נכסי הלווה משועבדים ְו ַד ְעּתֹו ֶׁשָּל ָא ָדם ְקרֹו ָבה ֵא ֶצל ְּבנֹוָ ,ק ָנה.
למלווה ומכורים לו לגביית חוב,
והנכסים נחשבים קנויים מעכשיו למלווה ,ויכול להקנות את השעבוד שיש לו בהם לאחר.
י הֹו ִאיל ְו ַד ְעּתֹו ֶׁשָּל ָא ָדם ְקרֹו ָבה ֵא ֶצל ְּבנֹו – והקרבה מעידה על גמירות דעת שלמה.
