Page 332 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 332
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כד 310
ב ְו ַכָּמה ִהיא ַה ַּקְר ַקע ָהְראּו ָיה ָל ֶהן? ַּת ְח ֵּתי ֶהן ּו ֵבי ֵני ֶהןְ ,וחּו ָצה ב ְמלֹוא ָהאֹוֶרה ְו ַסּלֹו – המקום סביב
ָל ֶהן ְמלֹוא ָהאֹוֶרה ְו ַסּלֹוְ .ו ֶזה ַהָּמקֹום ֶׁשהּוא ְמלֹוא ָהאֹוֶרה העץ שעומד בו הקוטף תאנים כשסלו
ְו ַסּלֹו – ֵאין ֶא ָחד ִמּ ְׁש ֵני ֶהן ָיכֹול ְל ָזְרעֹו ֶאָּלא ִמ ַּד ַעת ֲח ֵברֹו. לפניו (פה"מ ב"ב ה,ד) .ושיעור מקום זה
הוא שתי אמות ,כמטר (מהר"ש שירליאו
ג ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ְׁשלֶׁשת ָה ִאי ָלנֹות עֹו ְמ ִדין שביעית א,ב) .את השטח שבין העצים
קנה לגמרי ,ואילו השטח שמחוץ להם
ְּכמֹו ְׁשלָׁשה ִּפ ְטּפּו ֵטי ִּכיָרה ֶׁשּׁשֹו ְפ ִתין ֲע ֵלי ֶהן ַהְּק ֵדָרה, משותף לשניהם .לכן ֵאין ֶא ָחד ִמּ ְׁש ֵני ֶהן
ֶׁש ֲהֵרי ֵהן ְׁש ַנ ִים ֶזה ְּכ ֶנ ֶגד ֶזה ְו ַהׁ ְּש ִליִׁשי ְמ ֻכָּון ֵּבי ֵני ֶהן ּו ְמֻר ָחק ָיכֹול ְל ָזְרעֹו ֶאָּלא ִמ ַּד ַעת ֲח ֵברֹו – לבעל
ֵמ ֶהןְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ֵּבין ָּכל ִאי ָלן ְו ִאי ָלן ֵמ ַאְרַּבע ַאּמֹות ְו ַעד השדה אסור לזרוע אותו ,מפני שפירות
האילן נפסדים כשנופלים לשטח הזרוע
ֵׁשׁש ֶע ְ ׂשֵרה .דּ 1ו ֵמ ֵהי ָכן הּוא מֹו ֵדד? ִמן ָה ִע ָּקר ָהָר ָחב הרטוב עקב ההשקיה (נימוקי יוסף ,ב"ב מא,א
בדפי הרי"ף) .ולבעל האילנות אסור לזרוע
ֶׁשָּל ִאי ָלנֹות. שם ,מפני שהמקום אינו שלו ,והותר לו
רק להשתמש בו כדי ללקט את הפירות
דֲ 2א ָבל ִאם ֹלא ָהיּו עֹו ְמ ִדים ַּכּצּוָרה ַהּזֹאת ,אֹו ֶׁש ָהיּו ְמקָֹר ִבים
שבאילן (רשב"ם ב"ב פב,ב).
ָּפחּות ֵמ ַאְרַּבע ַאּמֹות ,אֹו ְמֻר ָח ִקין ָי ֵתר ַעל ֵׁשׁש ֶע ְ ׂשֵרה ַאָּמה,
אֹו ֶׁשְּל ָק ָחן ֶזה ַא ַחר ֶזה ,אֹו ֶׁשָּמ ַכר לֹו ְׁש ַנ ִים ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו ְו ֶא ָחד ג ְׁשלָׁשה ִּפ ְטּפּו ֵטי ִּכיָרה – כצורת
ַעל ַהֶּמ ֶצר ,אֹו ְׁש ַנ ִים ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו ְו ֶא ָחד ְּבתֹוְך ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ,אֹו
ֶׁש ִה ְפ ִסיק ּבֹור אֹו ַאַּמת ַהַּמ ִים אֹו ְרׁשּות ָהַרִּבים ֵּבי ֵני ֶהן – ֲהֵרי שלוש רגלי כירה ,שאינו ראוי לזריעה
ֶזה ֵאין לֹו ַקְר ַקע; ְל ִפי ָכְך ֹלא ָק ָנה ֶאת ָה ִאי ָלנֹות ֶׁשֵּבי ֵני ֶהןְ .ו ִאם לבעל השדה בגלל צורתו ,ונמצא
שכשמכר את האילנות ,לא השאיר אותו
ָי ַבׁש ָה ִאי ָלן אֹו ִנ ְק ַצץ – ֵי ֵלְך לֹו.
לעצמו (ר"י מיגאש ב"ב פג,א) .ראה איור:
קציצת ענפים ושורשים בולטים
הלכות ב-ג :שלושה אילנות במבט על
ה ָּכל ִמי ֶׁש ָּק ָנה ְׁשלָׁשה ִאי ָלנֹות ְו ֵיׁש לֹו ַקְר ַקע – ִאם נטועים במרחק של כ 15-אמה זה מזה,
וסביב כל אחד מהם שתי אמות לאורה
ִה ְג ִּדילּו ְוהֹו ִציאּו ֹח ֶטרָ ,יקֹץ אֹותֹוְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ַמ ֵעט ַה ֶּדֶרְך וסלו .השטח התחום בצורת משולש הוא
ַעל ַּב ַעל ַהׂ ָּש ֶדהְ .ו ָכל ַהׂ ָּשִרי ִגין ְו ָה ֲא ִמיִרין ַהּיֹו ְצ ִאין ֵמ ֶהן, השטח ש"תחתיהן וביניהן" .האילנות
ַו ֲא ִפּלּו ִמן ַהׁ ָּשָרִׁשין – ֲהֵרי ֵהן ֶׁשְּל ַב ַעל ָה ִאי ָלנֹותֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵיׁש
נטועים בצורת שלושת רגלי כירה.
לֹו ַקְר ַקע.
ו ַהּקֹו ֶנה ְׁש ֵני ִאי ָלנֹות ְּבתֹוְך ְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו – ֵאין לֹו ַקְר ַקע.
ׁשֹו ְפ ִתין – מניחיםֵ .מ ַא ְרַּבע ַאּמֹות ְו ַעד ֵׁשׁש ֶע ְ ׂש ֵרה – שעקב צפיפותם ,האילנות נחשבים כעץ אחד (ר"י מיגאש ב"ב פג,א),
אך ביותר מ 16-אמה ,כל אילן עומד בפני עצמו (להתפשטות האילן ,ראה שכנים י,ז) .דָ 1ה ִע ָּקר ָה ָר ָחב ֶׁשָּל ִאי ָלנֹות – מן
המקום הרחב בגזע הקרוב לקרקע.
דֹ 2לא ָהיּו עֹו ְמ ִדים ַּכּצּוָרה ַהּזֹאת – כגון שעומדים בשורה ואין שטח ביניהםְ .ל ָק ָחן ֶזה ַא ַחר ֶזה – כשקנה את השניים
הראשונים ,לא זכה בקרקע (להלן ו) ,ואינו זוכה בקרקע בשביל האילן האחד שקנה לאחר מכן (מ"מ)ֶ .מ ֶצר – גבולְׁ .ש ַנ ִים
ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו וכו' – מקרים מסופקים שאין להם הכרע בתלמוד (בבלי ב"ב פג,א)ֵ .אין לֹו ַק ְר ַקע – לא קנה את הקרקע שבין
האילנותִ .אם ָי ַבׁש ָה ִאי ָלן אֹו ִנ ְק ַצץ ֵי ֵלְך לֹו – ואסור לו לנטוע אילן חדש ,שהרי לא קנה את הקרקע אלא את האילן,
והאילן כבר איננו.
ה ֹח ֶטר – ענף חדש (כס"מ)ֶׁ .שֹּלא ְי ַמ ֵעט ַה ֶּד ֶרְך – שלא יתפשטו הענפים בשדה המוכר ויפסיד משטחו (פה"מ ב"ב ה,ד).
ָׂש ִרי ִגין – זמורות ,ענפים דקים (פה"מ יג,ב)ֲ .א ִמי ִרין – ענפי האילן (סוכה ולולב ד,ה).
