Page 333 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 333
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כד 311
ְל ִפי ָכְךִ ,אם ֵמת ָה ִאי ָלן אֹו ִנ ְק ַצץ – ֵאין לֹו ְּכלּוםִ .ה ְג ִּדילּו ְׁש ֵני ו ֵמת ָה ִאי ָלן – יבשֶׁ .שָּמא ִיָּמְׁשכּו
ָּב ָא ֶרץ – יגדל הענף עד שיהיה רחוק
ארבע אמות מן הגזע ,וישריש באדמה ָה ִאי ָלנֹותְ ,והֹו ִציאּו ָׂשִרי ִגין ַו ֲא ִמיִרין – ָיקֹץֶׁ ,שָּמא ִיָּמְׁשכּו
ָּב ָא ֶרץ ְויֹא ַמר ַלּמֹו ֵכר 'ְׁשלָׁשה ִאי ָלנֹות ָמ ַכ ְר ָּת ִליְ ,ו ֵיׁש ִלי עד שייראה הענף כאילן אחר (בבלי ב"ב
פב,א). ַקְר ַקע'.
ז ְוהּוא ָהרֹו ֶאה ְּפ ֵני ַה ַחָּמה – הגזע ז ָּכל ָה ֵע ִצים ֶׁשּקֹו ֵצץ ַּב ַעל ְׁש ֵני ָה ִאי ָלנֹות ֵמ ֶהןָ :העֹו ֶלה ִמן
החשוף לשמשְ .ל ִפי ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ְּג ָז ִעים
– על פי רוב ,אין הדקל מוציא ענפים ַהֶּג ַזעְ ,והּוא ָהרֹו ֶאה ְּפ ֵני ַה ַחָּמה – ֲהֵרי הּוא ֶׁשְּל ַב ַעל ָה ִאי ָלנֹות;
מאמצע גזעו אלא מראשו .לכן ,אף אם ְו ָהעֹו ֶלה ִמן ַהׁ ָּשָרִׁשיםְ ,ו ֵהן ֶׁש ֵאי ָנן רֹו ִאין ְּפ ֵני ַה ַחָּמה – ֲהֵרי
הצמיח הדקל גזע חדש ,כיוון שלא חשב הּוא ֶׁשְּל ַב ַעל ַהׂ ָּש ֶדהּ .ו ַב ְּד ָק ִלים – ֵאין ְל ַב ַעל ַה ֶּד ֶקל ִמן ָהעֹו ֶלה
הקונה על האפשרות הזו ,לא קנה את
הגזע החדש ,והוא של המוכר (רשב"ם ְּכלּוםְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ְּג ָז ִעים.
ב"ב פב,א).
ח ִׁש ֵּיר ֶאת ָה ִאי ָלנֹות – השאיר לעצמו הפרדה בין הקרקע לבין האילנות שבה
ח ַהּמֹו ֵכר ַק ְר ַקע ְוִׁש ֵּיר ֶאת ָה ִאי ָלנֹות – ֲה ֵרי ֶזה ֵיׁש לֹו ֲח ִצי לפחות שלושה אילנותֲ .ח ִצי ַה ַּקְר ַקע
ֻּכָּלּה – חלק הקרקע לפי מספר האילנות,
כמבואר לעיל ב ,לכל היותר חצי ממנה ַה ַּקְר ַקע ֻּכָּלּה; ֶׁש ִאּלּו ֹלא ִׁש ֵּיר ַּב ַּקְר ַקעָ ,ה ָיה אֹו ֵמר לֹו ַהּלֹו ֵק ַח
' ֲעקֹר ִאי ָל ְנָך'ְ .ו ֵכן ִאם ִׁש ֵּיר ְׁש ֵני ִאי ָלנֹות ִּב ְל ַבד – ֵיׁש לֹו ַק ְר ַקע (ר"י מיגאש ב"ב לז,א; אבן האזל)ְׁ .ש ֵני ִאי ָלנֹות
ָה ְראּו ָיה ָל ֶהן; ֶׁש ִאּלּו ֹלא ִׁש ֵּיר ַק ְר ַקעָ ,ה ָיה אֹו ֵמר לֹו ַהּלֹו ֵק ַח ִּב ְל ַבד וכו' – אילו קנה שני אילנות ,אין
לו קרקע ,כמבואר בהלכה ו .אבל כאן,
כשמכר את הקרקע שלו ,ושייר לעצמו ' ֲע ֹקר ִאי ָל ְנָך ָו ֵלְך'.
שני אילנות ,הוא מבקש לשייר לעצמו ט ַהּמֹו ֵכר ֶאת ָה ִאי ָלנֹות ְוִׁש ֵּיר ֶאת ַה ַּקְר ַקע – ֵיׁש ְל ַב ַעל
את הקרקע הראויה לעצים" ,אף על פי
ָה ִאי ָלנֹות ַק ְר ַקע ָה ְראּו ָיה ָל ֶהןְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ב)ָ .מ ַכר ֶאת שלא פרש ,לגבי עצמו בעין יפה משייר"
(לעיל כג,ד; המאירי ב"ב עא,א). ַה ַּקְר ַקע ְל ֶא ָחד ְו ֶאת ָה ִאי ָלנֹות ְל ֶא ָחדְ ,ו ֶה ֱח ִזיק ֶזה ָּב ִאי ָלנֹות
ְו ֶה ֱח ִזיק ֶזה ַּב ַּקְר ַקע – ֶזה ָק ָנה ָה ִאי ָלנֹות ִעם ֲח ִצי ַה ַּקְר ַקעְ ,ו ֶזה
ט ֶזה ָק ָנה ָה ִאי ָלנֹות ִעם ֲח ִצי ַה ַּקְר ַקע
ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ַּב ַּקְר ַקע ָק ָנה ֲח ִצי ַה ַּקְר ַקע ִּב ְל ַבד.
– כשיעור הקרקע הראויה לאילנות עד
חצי מן הקרקע (כאמור לעיל ח).
י ָה ַא ִחין ֶׁש ָח ְלקּו – את ירושת אביהם, י ָה ַא ִחין ֶׁש ָח ְלקּוֶ ,א ָחד ָנ ַטל ְׂש ֵדה ָל ָבן ְו ֶא ָחד ָנ ַטל ְׂש ֵדה ַּפְר ֵּדס
והיו בה שתי שדות סמוכותְׂ .ש ֵדה ָל ָבן – – ֵיׁש ְל ַב ַעל ַהַּפְר ֵּדס ַאְרַּבע ַאּמֹות ְּבתֹוְך ְׂש ֵדה ַהָּל ָבן ְסמּוכֹות
שדה העומדת לחרישה ולזריעת תבואה
וקטניות (פה"מ :מועד א,ד; שביעית ב,א)ְׂ .ש ֵדה ְלסֹוף ָה ִאי ָלנֹות ֶׁשַּלַּפְר ֵּדסֶׁ ,ש ַעל ְמ ָנת ֵּכן ָח ְלקּוְ .ו ֵאינֹו ָצִריְך
ַּפְר ֵּדס – מטע של עצי פריַ .אְרַּבע ַאּמֹות ְל ָפֵרׁש ָּד ָבר ֶזהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָּד ָבר ָידּו ַע.
ְּבתֹוְך ְׂש ֵדה ַהָּל ָבן – כדי שיוכל בעל
הפרדס לחרוש את כל שדהו .ומאחר יא ַהּמֹו ֵכר ָׂש ֶדה ַל ֲח ֵברֹוְ ,ו ָהיּו ָּבּה ְּד ָק ִליםְ ,ו ָא ַמר לֹו 'חּוץ
שאינו יכול לנוע עם השוורים החורשים
בין העצים ,נותנים לו ארבע אמות מסוף ִמ ֶּד ֶקל ְּפלֹו ִני'ִ :אם ֶּד ֶקל טֹוב ּו ְמֻׁשָּבח הּוא – אֹותֹו ַה ֶּד ֶקל ְל ַבּדֹו
הּוא ֶׁשׁ ִּש ֵּירְ ,ו ַהׁ ְּש ָאר ַלּלֹו ֵק ַח; ְו ִאם ֶּד ֶקל ַרע הּואְ ,ו ָכל ֶׁשֵּכן שורת העצים (המאירי ב"ב ז,א).
יא ֶּד ֶקל ַרע – יש שהגדירו אותו שאינו
ַהׁ ְּש ָאר – ֹלא ָק ָנה ִמן ַה ְּד ָק ִלים ְּכלּום.
מצמיח קב (כ 1.2-ליטר) פירות בעונה
אחת (רשב"ם ב"ב סט,ב)ְ .ו ָכל ֶׁשֵּכן ַהׁ ְּש ָאר וכו' – ביטוי קשה להבנה (ובדפוסים שינו את הנוסח) ,ונראה שהדברים אמורים
כשיש דקלים גרועים ממנו .כיוון שבני אדם אינם נוהגים להניח לעצמם דקל רע .לכן ,כשציין אותו במפורש ,התכוון
לומר שהוא מניח לעצמו אף את הדקל הרע ,וכל שכן את הגרועים ממנו.
