Page 334 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 334

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק כד	‬                                                        ‫‪	312‬‬

‫יב‪ָ   1‬מ ַכר לֹו ָׂש ֶדה‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו 'חּוץ ִמן ָה ִאי ָלנֹות'‪ִ :‬אם ֵיׁש ָּבּה‬                 ‫יב‪ִׁ  1‬ש ֵּיר ַה ְּד ָק ִלים – אף על פי שבני‬

‫ְּד ָק ִלים ִּב ְל ַבד – ִׁש ֵּיר ַה ְּד ָק ִלים; ְו ִאם ֵיׁש ָּבּה ְּג ָפ ִנים ִּב ְל ַבד –‬     ‫אדם אינם קוראים לדקלים אילנות‪ ,‬אם‬
‫ִׁש ֵּיר ַהְּג ָפ ִנים; ְו ֵכן ְׁש ָאר ָה ִאי ָלנֹות‪ָ .‬היּו ָּבּה ְּג ָפ ִנים ּו ְד ָק ִלים –‬
                                                                                                 ‫אין בשדה אילנות אחרים‪ ,‬ודאי נתכוון‬
        ‫ֹלא ִׁש ֵּיר ֶאָּלא ַהְּג ָפ ִנים‪ֶׁ ,‬שָּכל מֹו ֵכר‪ְּ ,‬ב ַע ִין ָי ָפה מֹו ֵכר‪.‬‬
                                                                                                 ‫להם‪ְ .‬ו ֵכן ְׁש ָאר ָה ִאי ָלנֹות – אם יש בשדה‬

                                                                                                 ‫רק מין אחד של אילנות‪ ,‬שייר לעצמו‬

‫יב‪ְ  2‬ו ִאם ַה ְּד ָק ִלים ִׁש ֵּיר – ֹלא ִׁש ֵּיר ֶאָּלא ָּכל ֶּד ֶקל ָּגבֹוַּה ֶׁשעֹו ִלין‬     ‫את כולם‪ֹ .‬לא ִׁש ֵּיר ֶאָּלא ַהְּג ָפ ִנים – את‬
                                                                                                 ‫המין הפחות מובחר (המאירי ב"ב סט‪,‬ב)‪.‬‬
‫לֹו ַּב ֶח ֶבל‪ְ ,‬ו ַהׁ ְּש ָאר ֲהֵרי הּוא ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח‪ְ .‬ו ִאם ְׁש ָאר ִאי ָלנֹות הּוא‬
                                                                                                 ‫ְּב ַע ִין ָי ָפה מֹו ֵכר – בנדיבות‪.‬‬

‫יב‪ְ  2‬ו ִאם ַה ְּד ָק ִלים ִׁש ֵּיר – כשאמר ֶׁשׁ ִּש ֵּיר – ֹלא ִׁש ֵּיר ֵמ ֶהם ֶאָּלא ָּכל ֶׁש ֵאין ָהעֹל ּכֹו ְבׁשֹו‪ְ ,‬ו ָכל ֶׁש ָה ֹעל‬
‫לו 'חוץ מן הדקלים'‪ֹ .‬לא ִׁש ֵּיר ֶאָּלא ּכֹו ְבׁשֹו ֲה ֵרי הּוא ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח‪ּ ,‬ו ִב ְכ ַלל ַהׂ ָּש ֶדה ֶנ ֱחָׁשב‪.‬‬
                                                                                                 ‫– השאיר לעצמו רק‪ָּ .‬כל ֶּד ֶקל ָּגבֹוַּה‬
‫יג   ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ַקְר ַקע ּו ְד ָק ִלים ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ֲא ִפּלּו ֹלא‬         ‫ֶׁשעֹו ִלין לֹו ַּב ֶח ֶבל – כדי לקטוף את‬

‫ָהיּו לֹו ְּד ָק ִלים‪ִ ,‬אם ָר ָצה ִל ְקנֹות ְׁש ֵני ְּד ָק ִלים‪ֲ ,‬הֵרי ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקח‪,‬‬     ‫פירותיו‪ .‬שאנו אומרים שהתכוון‬
‫ְו ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ָיכֹול לֹו ַמר לֹו ' ֵאי ִני לֹו ֵק ַח ֶאָּלא ַקְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה‬      ‫לשייר לעצמו רק את האילנות הגבוהים‪.‬‬
‫ְּד ָק ִלים'‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ַקְר ַקע ִּב ְד ָק ִלים ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך'‪:‬‬              ‫ְו ַהׁ ְּש ָאר – הדקלים הצעירים‪ ,‬שאינם‬
                                                                                                 ‫גבוהים‪ֶׁ .‬ש ֵאין ָה ֹעל ּכֹו ְבׁשֹו – העול‪,‬‬
‫החלק הנתון על עורף הבהמה שהעגלה ִאם ָהיּו ָּבּה ְׁש ֵני ְּד ָק ִלים – ָק ָנה; ְו ִאם ָלאו – ֶמ ַּקח ָטעּות הּוא‪,‬‬
                                                                                                 ‫או המחרשה מחוברות אליו‪ ,‬שכל אילן‬
‫ְוחֹו ֵזר‪ָ .‬א ַמר לֹו ' ַקְר ַקע ֶׁשִּל ְד ָק ִלים' – ֵאין לֹו ְּד ָק ִלים‪ֶׁ ,‬ש ֵאין‬             ‫שהוא גבוה מן העול הנתון על צואר‬
                ‫ַּבָּלׁשֹון ַה ֶּזה ֶאָּלא ַקְר ַקע ָהְראּו ָיה ִל ְד ָק ִלים‪.‬‬                   ‫השור‪ ,‬אין השור יכול לכופפו ולהמשיך‬

‫ניסוחי חוזה מעולים‬                                                                               ‫בדרכו‪ ,‬ולכן אינו שייך לקונה (רד"ע)‪.‬‬

‫יד   ַהּמֹו ֵכר ַּפְר ֵּדס ַל ֲח ֵברֹו – ָצִריְך ִל ְכּתֹב לֹו ' ְק ֵנה ְלָך ְּד ָק ִלים‬         ‫יג   ַקְר ַקע ּו ְד ָק ִלים – ולאו דווקא קרקע‬

‫ּו ְת ָמִרין ְוהּו ִצין'‪ְ .‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּק ָנה ָּכל ֵאּלּו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא‬           ‫שיש בה דקלים אלא אפילו קרקע במקום‬
‫ֵּפֵרׁש אֹו ָתם – נֹואי ַהׁ ְּש ָטר ֵהן‪ְ .‬ו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ַקְר ַקע ַל ֲח ֵברֹו –‬                ‫אחד ודקלים במקום אחר‪ִ .‬אם ָר ָצה –‬
                                                                                                 ‫המוכר‪ִ .‬ל ְקנֹות ְׁש ֵני ְּד ָק ִלים – אף אם אינם‬
‫בשדה ולתת אותם לקונה‪ .‬ואף על פי ָצ ִריְך ִל ְכּ ֹתב לֹו 'ֹלא ִהַּנ ְח ִּתי ְל ָפ ַני ְּב ִמ ְמָּכר ֶזה ְּכלּום'‪ְּ ,‬כ ֵדי‬
                                                                                                 ‫שהדבר אינו ברשותו‪ ,‬בסחורה המזומנת‬
                       ‫ְל ִה ְס ַּתֵּלק ִמן ַהְּט ָענֹות ּו ִמן ַה ִּדי ִנין‪.‬‬                    ‫לקנייה יכול לקנות ולתת לקונה (לעילכב‪,‬ג)‪,‬‬
                                                                                                 ‫ולכן כתב 'אם רצה'‪ ,‬ולא 'חייב'‪ ,‬כיוון‬
‫טו   ַהּמֹו ֵכר ַּב ִית ַל ֲח ֵברֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּכ ַתב לֹו 'ְו ִה ְק ֵני ִתי ְלָך‬
                                                                                                 ‫שיכול גם שלא להקנות לו את הדקלים‬
‫ָע ְמקֹו ְורּומֹו'‪ָ ,‬צִריְך ִל ְכּ ֹתב לֹו ' ְק ֵנה ְלָך ִמ ַּקְר ַקע ַה ְּתהֹום ַעד רּום‬        ‫ולהחיל עליהם דין 'מי שפרע' (מ"מ)‪.‬‬
‫ָהָר ִקי ַע'‪ֶׁ ,‬ש ָהעֹ ֶמק ְו ָהרּום ֵאינֹו ִנ ְק ֶנה ִּב ְס ָתם‪ְ .‬ו ֵכיָון ֶׁש ִה ְק ָנהּו‬      ‫ַקְר ַקע ִּב ְד ָק ִלים – קרקע שיש בה דקלים‪.‬‬
‫ָה ֹע ֶמק ְו ָהרּום – ָק ָנה ָהרּום ֶׁשהּוא ָה ֲאִויר ִּב ְל ַבד‪ְ ,‬ו ָה ֹע ֶמק ֶׁשהּוא‬           ‫ֵאיןלֹו ְּד ָק ִלים–אףאםישדקליםבקרקע‪,‬‬

‫עֹ ִבי ָה ָאֶרץ‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ָק ָנה ַהִּב ְנ ָינֹות ֶׁשָּב ֲע ָמ ִקים ְוֶׁשָּב ֲאִויר‪ְ .‬ו ֵכיָון‬  ‫לא קנה אותם הקונה‪ ,‬מפני שמשמעות‬
‫ֶׁשָּכ ַתב לֹו ' ִמ ַּקְר ַקע ַה ְּתהֹום ַעד רּום ָהָר ִקי ַע' – ָק ָנה ַהּבֹור ְו ַהּדּות‬       ‫דבריו היא שמכר לו קרקע הראויה לגדל‬

   ‫ֶׁשְּבעֹ ִבי ַה ַּקְר ַקע ְל ַמָּטה ְו ַהְּמ ִחּלֹות ֶׁשֵּבין ַהַּמ ֲע ֵזבֹות ְל ַמ ְע ָלה‪.‬‬     ‫בה דקלים‪ ,‬ולא שמכר לו את הדקלים‪.‬‬

                                                                                                 ‫יד   ְּת ָמִרין – פירות הדקל‪ .‬הּו ִצין – עלי‬

                                                                                                 ‫ענפי הדקל‪ֶׁ .‬ש ָּק ָנה ָּכל ֵאּלּו – הם מכורים‬

‫מפני שהמוכר את השדה מוכר גם את הדקלים שבה (להלן כו‪,‬ב)‪ .‬נֹואי ַהׁ ְּש ָטר – מכיוון שאין הכל בקיאים בדיני מכירה‬

‫ועלולים לבוא לידי מחלוקת בשאלה מה נמכר ומה לא נמכר‪ .‬וכשהוא מפרט את כל מה שמכר‪ ,‬הוא מונע מחלוקת‬

‫בעניין השטר‪ ,‬וזהו יופיו של השטר (רשב"א ב"ב סט‪,‬ב)‪.‬‬

‫טו   ַהִּב ְנ ָינֹות ֶׁשָּב ֲע ָמ ִקים ְוֶׁשָּב ֲאִויר – מבנים טבעיים או מלאכותיים מעל הבניין או מתחתיו‪ .‬ואם הגג מוקף מחיצה‬

‫בגובה עשרה טפחים‪ ,‬לא קנה אותו (ראה להלן כה‪,‬ב)‪ּ .‬בֹור – חפירה לא בנויה בקרקע‪ּ .‬דּות – חפירה שדפנותיה בנויות‬

‫וגבוהות מעל הארץ (פה"מ ר"ה ג‪,‬ה)‪ְ .‬ו ַהְּמ ִחּלֹות – חללים‪ַ .‬מ ֲע ֵזבֹות – הטיט והאבנים שבין הנסרים שבתקרה (סוכה ה‪,‬ח)‪.‬‬
   329   330   331   332   333   334   335   336   337   338   339