Page 339 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 339
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כו 317
ֶׁש ַה ָּק ִנים ֶׁשָּלּה ָע ִבים ַו ֲח ָז ִקיםּ .ו ָמ ַכר ֶאת ַהּׁשֹו ֵמ ָרה ָה ֲעׂשּו ָיה ַהּׁשֹו ֵמָרה ָה ֲעׂשּו ָיה ַּבִּטיט – סוכת שומר
השדה העשויה קנים וכדומה (פה"מ ב"ב
ד,ח) .אם טח אותה בטיט ,היא נחשבת ַּבִּטיטְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנּה ְקבּו ָעהּ .ו ָמ ַכר ֶאת ֶה ָחרּוב ֶׁש ֵאינֹו
קבועה ,אף על פי שאינה מחוברת ֻמְרָּכב ְו ֶאת ְּבתּו ַלת ַהׁ ִּש ְק ָמהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ָע ִביםּ .ו ָמ ַכר
לשדהֶ .ה ָחרּוב ֶׁש ֵאינֹו ֻמְרָּכב – גזע ֶאת ָּכל ַה ְּד ָק ִלים ֶׁשָּבּה.
החרוב חזק ועמיד .לכן היו מרכיבים בֲ 2א ָבל ֹלא ָמ ַכר ֶאת ָה ֲא ָב ִנים ֶׁש ֵאי ָנן ְסדּורֹות ְל ָג ֵדר ְוֹלא
עליו עצים ממינים אחרים .כשהוא
ֶאת ָה ֲא ָב ִנים ֶׁש ֵאי ָנן ֻמָּנחֹות ַעל ַּגֵּבי ָה ֳע ָמ ִריםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן צעיר ועדיין לא הרכיבו עליו את המין
האחר ,חשיבותו פחותה ,ואז הוא בטל
לשדה (המאירי ב"ב סח,ב)ְּ .בתּו ַלת ַהׁ ִּש ְק ָמה מּו ָכנֹות ְל ָכְךְ ,וֹלא ֶאת ַה ָּק ִנים ֶׁשַּבֶּכֶרם ֶׁש ֵאי ָנן ֻמָּנ ִחין ַּת ַחת
– עץ השקמה (לזיהויו ,ראה לעיל יז,ב) לפני ַהְּג ָפ ִניםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ְמֻׁשִּפין ַו ֲח ָל ִקין ּומּו ָכ ִנין ְל ָכְךְ ,וֹלא
קציצתו ,שקציצתו מביאה לצמיחת ֶאת ַה ְּתבּו ָאה ָה ֲעקּוָרה ִמן ַה ַּקְר ַקעַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְצִרי ָכה
ַלׂ ָּש ֶדהּ .ו ִב ְז ַמן ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ִהיא ְו ָכל ַמה ׁ ֶּשְּבתֹו ָכּה' – ֲה ֵרי ֻּכָּלן ענפים חזקים שעושים מהם קורות.
וכיוון שלפני שקוצצים אותו חשיבותו
לתעשיית העץ פחותה ,הוא בטל לגבי ְמכּו ִרין.
השדהָּ .כל ַה ְּד ָק ִלים ֶׁשָּבּה – והוא הדין ג ּו ֵבין ָּכְך ּו ֵבין ָּכְך ֹלא ָמ ַכר ֶאת ְמ ִחַּצת ַה ָּק ִנים ֶׁש ִהיא ֵּבית
לשאר האילנות.
רֹ ַבעַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ַה ָּק ִנים ֶׁשָּבּה ַּדִּקים ּו ְק ַטִּניםְ ,וֹלא ָמ ַכר
בְ 2מֻׁשִּפין – משויפיםֶׁ .ש ִהיא ְצִרי ָכה ֲערּו ָגה ְק ַטָּנה ֶׁשִּל ְבָׂש ִמים ֶׁש ֵּיׁש ָלּה ֵׁשם ִּב ְפ ֵני ַע ְצ ָמּהְּ ,כגֹון
ַלׂ ָּש ֶדה – כגון שהיא צריכה מקום כדי
ֶׁשּקֹו ִרין ָלּה 'ֵּבי ֶו ֶרד ֶׁשִּל ְפלֹו ִני'ְ ,וֹלא ֶאת ַהּׁשֹו ֵמ ָרה ֶׁש ֵאי ָנּה להתייבש בו (רשב"ם ב"ב סח,ב).
ֲעׂשּו ָיה ַּבִּטיט ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְקבּו ָעה ָּב ָאֶרץְ ,וֹלא ָמ ַכר ֶאת ג ֶׁש ִהיא ֵּבית רֹ ַבע – שמקיפה שטח
שגודלו בית רובע או יותר ,שהוא חשוב,
ולכן נחשב כשדה בפני עצמו ,ואינו ֶה ָחרּוב ַהֻּמְרָּכב ְוֹלא ֶאת ַה ַּס ָּדן ֶׁשַּלׁ ִּש ְק ָמה ַו ֲא ִפּלּו ֵהם ַּדִּקים,
נחשב חלק מן השדה הנמכרֵּ .בי – בית, ְוֹלא ָמ ַכר ֶאת ַהּבֹור ֶׁשָּבּה ְוֹלא ֶאת ַהַּגת ְוֹלא ֶאת ַהּׁשֹו ָבְךֵּ ,בין
חלקתֶׁ .ש ֵאי ָנּה ֲעׂשּו ָיה ַּבִּטיט – אף על ֲחֵר ִבים ֵּבין ְׁש ֵל ִמים.
פי שהיא מחוברת לשדה ,כיוון שלא טח דרכי גישה – מכירה ומתנה
אותה בטיט ,דינה כדין דבר המיטלטל,
ואינה חלק מן השדהַ .ה ַּס ָּדן ֶׁשַּלׁ ִּש ְק ָמה ד ְו ָצִריְך ַהּמֹו ֵכר ִל ְקנֹות לֹו ֶּדֶרְך ִמן ַהּלֹו ֵק ַח ְּכ ֵדי ֶׁש ֵּי ֵלְך
– גוף העץ לאחר קציצתו (פה"מ ב"ב ד,ח). ָּבּה ַעד אֹותֹו ַהּבֹור אֹו ַהַּגת אֹו ַהּׁשֹו ָבְך ֶׁשִּנְׁש ֲארּו לֹו ְּבתֹוְך
ּבֹור – בור מיםַּ .גת – המקום שדורכים ַהׂ ָּש ֶדהְ .ו ִאם ֵּפֵרׁש ְו ָא ַמר לֹו 'חּוץ ֵמ ֵאּלּו' – ֵאינֹו ָצִריְך ִל ַּקח
את הענבים לעשות מהם ייןׁ .שֹו ָבְך –
קן יונים .כל אלו אינם חלק מן השדה. לֹו ֶּדֶרְך.
ֵּבין ֲחֵר ִבים ֵּבין ְׁש ֵל ִמים – אף אם אין ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ַּבּמֹו ֵכר; ִמְּפ ֵני ֶׁש ָה ָיה ַלּלֹו ֵק ַח ְל ָפֵרׁש
משתמשים בהם.
ְוֹלא ֵּפֵרׁש – ֵאין לֹו ֶאת ֵאּלּוֲ .א ָבל ַהּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה – ָק ָנה ֶאת
ד ִל ְקנֹות לֹו ֶּדֶרְך – לקנות לעצמו את ֻּכָּלןֵּ ,בין ַּבׂ ָּש ֶדה ֵּבין ַּבַּב ִיתֵּ ,בין ֶּב ָח ֵצר ֵּבין ְּב ֵבית ַהַּבד; ְּכ ָללֹו
שביל הגישה.
ֶׁשַּל ָּד ָברַ :הּנֹו ֵתן ַק ְר ַקע – ָק ָנה ַהְּמ ַקֵּבל ָּכל ַהְּמ ֻחָּבר ָלּהַ ,עד ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שלא קנה את
המיטלטלין שבבית או בחצר או בשדה
וכו'ֶׁ .ש ָה ָיה ַלּלֹו ֵק ַח ְל ָפֵרׁש – הקונה היה ֶׁש ְּי ָפֵרׁש.
חייב לברר במפורש מה הוא קונה ומה אינו קונה .ואם לא עשה כן – הפסידַ .הּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ָק ָנה ֶאת ֻּכָּלן – מפני שהנותן
מתנה נותן בעין יפה יותר ממי שמוכר (לעיל כה,ד) .ועוד ,שאין דרכו של מקבל מתנה לדרוש מן הנותן אותה שיאמר
לו מה נתן לו ומה לא נתן לו ,ולכן קנה את המירב (פה"מ ב"ב ד,ט)ָ .ק ָנה ַהְּמ ַקֵּבל ָּכל ַהְּמ ֻחָּבר ָלּה – אבל לא את הדברים
שאינם חלק ממנה ,כגון היציע בבית או המרחץ בחצר (ר"י מיגאש ב"ב עא,א).
