Page 342 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק כז ‬ ‫‪ 320‬‬

‫ז ֹלא ָמ ַכר ֶאת ַהָּו ָלד – מפני שיש ז ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ִׁש ְפ ָחה ְמ ֻעֶּבֶרת ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך'‪ָּ' ,‬פָרה‬
‫למניקה שימוש לאחרים‪ ,‬להניק ילד‬
‫ְמ ֻעֶּבֶרת ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ָמ ַכר ֶאת ַהָּו ָלד‪ִׁ' .‬ש ְפ ָחה ְמ ִני ָקה ֲא ִני‬ ‫אחר‪ ,‬או בפרה לחלוב אותה‪ ,‬ולכן הוולד‬
‫מֹו ֵכר ְלָך'‪ָּ' ,‬פָרה ְמ ִני ָקה ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ֹלא ָמ ַכר ֶאת ַהָּו ָלד‪.‬‬ ‫אינו כלול במכירה‪ָ .‬מ ַכר ֶאת ַה ְּס ָיח – את‬

‫ה ַעִיר‪ ,‬הוולד של החמור‪ .‬הקונה התעניין ' ֲחמֹור ְמ ִני ָקה ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ָמ ַכר ֶאת ַה ְּס ָיח‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ָא ָדם‬
‫אם האתון מניקה רק לצורך הסייח‪ ,‬מפני‬
‫קֹו ֶנה ֲחמֹור ַל ֲח ָל ָבּה‪.‬‬ ‫שחלב בהמה טמאה אינו כשר לשתייה‪.‬‬

‫המוכר אבר מגוף חי‬ ‫ח רֹאׁש ֲחמֹור – וכן כל בהמה‬

‫ח ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'רֹאׁש ֶע ֶבד ֶזה' אֹו 'רֹאׁש ֲחמֹור ֶזה'‬ ‫טמאה‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ָמ ַכר ֶאת ֶח ְציֹו – מכיוון‬
‫שהראש הוא ֵא ֶבר ֶׁש ַהְּנָׁש ָמה ְּתלּו ָיה‬
‫ּבֹו – שאי אפשר לחיות בלעדיו (בבלי ' ָמכּור ְלָך' – ֲה ֵרי ֶזה ָמ ַכר ֶאת ֶח ְציֹו; ְו ֵכן ַה ִּדין ְּב ָכל ֵא ֶבר‬
‫ערכין ד‪,‬ב)‪ְ .‬מַׁשְּמ ִנין ֵּבי ֵני ֶהם – מעריכים‬
‫ֶׁש ַהְּנָׁש ָמה ְּתלּו ָיה ּבֹו‪ָ .‬א ַמר לֹו ' ַיד ֶע ֶבד ֶזה' אֹו ' ַיד ֲחמֹור‬ ‫את שווי האבר המכור כחלקו היחסי‬

‫בגוף (פה"מ ב"ב ז‪,‬ד)‪ .‬רֹאׁש ָּפָרה זֹו – ֶזה' ' ָמכּור ְלָך' – ְמַׁשְּמ ִנין ֵּבי ֵני ֶהם; ְו ֵכן ַה ִּדין ְּב ָכל ֵא ֶבר‬

‫ֶׁש ֵאין ַהְּנָׁש ָמה ְּתלּו ָיה ּבֹו‪ָ .‬א ַמר לֹו 'רֹאׁש ָּפָרה זֹו ֲא ִני מֹו ֵכר‬ ‫וכן כל אבר שניתן למכור אותו בבית‬
‫ְלָך' – ֹלא ָמ ַכר ֶאָּלא ֶאת ָהרֹאׁש ִּב ְל ַבד‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי רֹאָׁשּה ִנ ְמָּכר‬ ‫המטבחיים‪.‬‬

‫ָּת ִמיד ַּבִּמ ְטָּב ַח ִים‪.‬‬ ‫ט ִּב ְב ֵה ָמה ַּג ָּסה – בבקר‪ ,‬שכיוון‬

‫שאברי בהמה גסה הם גדולים‪ ,‬כל‬

‫אחד מהם נחשב בפני עצמו ונמכר‬

‫לעצמו‪ָ .‬הַר ְג ַל ִים – הקדמיות‪ַ .‬ה ָּק ֶנה – ט ָמ ַכר ֶאת ָהרֹאׁש ִּב ְב ֵה ָמה ַּג ָּסה – ֹלא ָמ ַכר ֶאת ָה ַר ְג ַל ִים;‬

‫קנה הנשימה עם הריאות והלב (המאירי ָמ ַכר ֶאת ָה ַר ְג ַל ִים – ֹלא ָמ ַכר ֶאת ָהרֹאׁש‪ָ .‬מ ַכר ֶאת ַה ָּק ֶנה – ֹלא‬
‫ב"ב פג‪,‬ב)‪ִּ .‬ב ְב ֵה ָמה ַּד ָּקה – בצאן‪ ,‬שכיוון‬
‫ָמ ַכר ֶאת ַהָּכ ֵבד; ָמ ַכר ֶאת ַהָּכ ֵבד – ֹלא ָמ ַכר ֶאת ַה ָּק ֶנה‪ֲ .‬א ָבל‬ ‫שאבריה קטנים‪ ,‬הם נמכרים זה עם זה‪.‬‬

‫ַהּמֹו ֵכר ֶאת ָהרֹאׁש – שהוא העיקר‪ִּ ,‬ב ְב ֵה ָמה ַּד ָּקה‪ַ :‬הּמֹו ֵכר ֶאת ָהרֹאׁש – ָמ ַכר ֶאת ָה ַר ְג ַל ִים; ָמ ַכר‬
‫קנה את הרגליים‪ ,‬שהן חשובות פחות‬
‫ֶאת ָהַר ְג ַל ִים – ֹלא ָמ ַכר ֶאת ָהרֹאׁש‪ָ .‬מ ַכר ֶאת ַה ָּק ֶנה – ָמ ַכר ֶאת‬ ‫ממנו‪ ,‬ולכן נמכרות עמו‪ .‬והקנה חשוב‬

‫יותר מן הכבד‪ ,‬ולכן הכבד נמכר עמו ַהָּכ ֵבד; ָמ ַכר ֶאת ַהָּכ ֵבד – ֹלא ָמ ַכר ֶאת ַה ָּק ֶנה‪.‬‬

‫ולא הוא עם הכבד (רגמ"ה ב"ב פג‪,‬ב)‪.‬‬
‫י ֹלא ָמ ַכר ֶאת ֵמי ָמיו – מפני הנכלל במכירת בור‬

‫שמי הבור אינם חלק ממנו‪ ,‬אלא י ַהּמֹו ֵכר ֶאת ַהּבֹור – ֹלא ָמ ַכר ֶאת ֵמי ָמיו‪ָ .‬מ ַכר ַאְׁשָּפה – ָמ ַכר‬
‫הגיעו אליו מבחוץ‪ ,‬הם נחשבים‬
‫ֶאת ִז ְב ָלּה‪ָ .‬מ ַכר ַּכֶּו ֶרת – ָמ ַכר ֶאת ַה ְּדבֹוִרים‪ָ .‬מ ַכר ׁשֹו ָבְך – ָמ ַכר‬ ‫כמיטלטלים הנתונים בתוך הבור‪,‬‬
‫ֶאת ַהּיֹו ִנים‪.‬‬ ‫ואינם נקנים (המאירי ב"ב עח‪,‬ב‪ .‬וראה‬

‫יא ַאל ָילּוז ֵמ ֵעי ֶניָך ָה ִע ָּקר ַהָּגדֹול ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו‪ֶׁ ,‬שהּוא ִמ ְנ ַהג‬ ‫לעיל כה‪,‬ו)‪ַ .‬אְׁשָּפה – מקום צבירת זבל‬
‫בהמות (רשב"ם ב"ב עח‪,‬ב)‪ .‬וההבדל בין‬

‫ַהְּמ ִדי ָנה ְו ַהׁ ֵּשמֹות ַה ְּידּו ִעים ְּב ִיחּוד ְל ָכל ָּד ָבר ְו ָד ָבר‪ּ .‬ו ְב ָמקֹום‬ ‫הבור לבין השובך או הכוורת או‬
‫ֶׁש ֵאין ִמ ְנ ָהג ְוֹלא ֵׁשם ֶׁש ַהּ ֹכל אֹו ְמִרים אֹותֹו ְּב ִיחּוד ְּבֹלא ִׁשּתּוף‬ ‫האשפה הוא‪ :‬המים שבבור (שנצברו‬
‫– הֹו ְל ִכין ַא ַחר ֵאּלּו ַהְּכ ָללֹות ֶׁשֵּב ֲארּו ֲח ָכ ִמים‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו‬ ‫בחורף) הולכים וכלים‪ ,‬ואילו במקרים‬
‫האחרים שהוזכרו כאן התכולה הולכת‬

‫(לעיל כו‪,‬ח)‪.‬‬ ‫ומתחדשת‪ ,‬ולכן הם חלק מן הנכס‬
‫הנמכר (ראה המאירי ב"ב עח‪,‬ב)‪.‬‬

‫יא ָילּוז – יסור‪ ,‬כלשון הפסוק‪ְּ" :‬ב ִני ַאל ָי ֻלזּו ֵמ ֵעי ֶניָך" (משלי ג‪,‬כא)‪ֵׁ .‬שם‪ְּ ...‬ב ִיחּוד ְּבֹלא ִׁשּתּוף – שם עצם שיש לו‬

‫משמעות אחת בלבד‪.‬‬