Page 345 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 345

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק כח ‪	323‬‬            ‫	‬

‫ט  ִּגָּנה – אם הקרקע הנמכרת מיועדת‬                      ‫ט  ְו ִדין ֲח ִצי ַקב ַּבִּגָּנה ְּכ ִדין ִּתְׁש ַעת ַקִּבין ַּבׂ ָּש ֶדה‪ֶׁ ,‬ש ִאם הֹו ִתיר‬

‫לגידול ירקות ותבלינים‪ֲ .‬ח ִצי ַקב – שטח‬                  ‫ַּבִּגָּנה ָּפחּות ֵמ ֲח ִצי ַקב ַעל ָהְר ָב ִעים – ֵאינֹו ַמ ֲח ִזיר לֹו ֶאָּלא‬
‫לזריעת חצי קב חיטים‪ ,‬כ‪ 52-‬מ"ר‪ ,‬מפני‬                      ‫ָּד ִמים‪ .‬הֹו ִתיר ֲח ִצי ַקב – ַמ ֲח ִזיר לֹו ֶאת ָּכל ָהְר ָב ִעים ִעם ַה ָּי ֵתר‪,‬‬
‫ש"כל גינה שאין בה כדי זריעת חצי קב‬
                                                                        ‫ָּד ִמים אֹו ַקְר ַקע ְּכַׁש ַער ַהּזֹול ֶׁשְּל ֵעת ַה ֲח ָז ָרה‪.‬‬
       ‫– אינה קרויה גינה" (שכנים א‪,‬ד)‪.‬‬
                                                         ‫י   ָמ ַכר ָׂש ֶדה ְו ַנ ֲעָׂשת ִּגָּנה ְּב ַיד לֹו ֵק ַח‪ ,‬אֹו ִּגָּנה ְו ַנ ֲעָׂשת ָׂש ֶדה ְּב ַיד‬
‫י  ְו ַנ ֲעָׂשת ִּגָּנה – שגידולי הירקות‬
                                                         ‫לֹו ֵק ַח – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ִאם ְמ ַחׁ ֵּשב לֹו ְּכ ִדין ֶׁש ָה ְי ָתה ְּב ֵעת ַהֶּמ ֶכר‬
‫זקוקים למים יותר מן החיטים או מן‬                                                            ‫אֹו ְּכ ִדין ֶׁש ִהיא ַע ָּתה‪.‬‬
‫האילנות‪ ,‬ולכן אם החל לנבוע בה מעין‬
‫או שהטה לתוכה אמת מים המזרימה‬                                                                          ‫מכירת שדה בלשונות סותרות‬
‫מים בקביעות‪ ,‬הקונה יכול לשנות את‬
‫ייעוד הקרקע מגידול חיטים לגידול‬                          ‫יא   ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ֵּבית ּכֹור ָע ָפר ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך‪ִ ,‬מ ָּדה ַּב ֶח ֶבל‪,‬‬
‫ירקות (מ"מ)‪ .‬ובגינה גודל השטח המזערי‬
‫קטן יותר מבשדה‪ְּ .‬ב ַיד לֹו ֵק ַח – בין‬                  ‫ֵּבין ָח ֵסר ֵּבין ָי ֵתר'‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ַמר לֹו 'ֵּבית ּכֹור ָע ָפר ֲא ִני מֹו ֵכר‬
‫המכירה לבין המדידה‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ָס ֵפק‬                     ‫ְלָך‪ֵּ ,‬בין ָח ֵסר ֵּבין ָי ֵתר‪ִ ,‬מ ָּדה ַּב ֶח ֶבל' – ַהֵּלְך ַא ַחר ַהָּפחּות‬
‫– ונראים הדברים שאי אפשר לחייב‬
‫את הקונה לתת מעות‪ ,‬משום הכלל‪:‬‬                                      ‫ֶׁשַּבְּלׁשֹונֹות‪ְ ,‬ו ֵאין לֹו ֶאָּלא ְּכ ִדין ִאם ָח ֵסר ִאם ָי ֵתר‪.‬‬

  ‫המוציא מחברו – עליו הראיה (מ"מ)‪.‬‬                       ‫יב   ָמ ַכר לֹו ֵּבית ּכֹור ְו ָא ַמר לֹו ְּב ִסי ָמ ָניו ּו ִב ְמ ָצָריו‪ָּ :‬פ ַחת‬

‫יא   ַהָּפחּות ֶׁשַּבְּלׁשֹונֹות – התנאי‬                 ‫ְׁשתּות אֹו הֹו ִתיר ְׁשתּות – ִהִּגיעֹו; ָּפ ַחת ָי ֵתר ַעל ְׁשתּות –‬
                                                         ‫ְי ַנֶּכה לֹו ִמן ַה ָּד ִמים; הֹו ִסיף ָי ֵתר ַעל ְׁשתּות – ִי ֵּתן לֹו ָּד ִמים‬
‫בעל המשמעות המזערית ביותר‪ ,‬מפני‬                          ‫אֹו ַקְר ַקע‪ַ ,‬הּכֹל ְל ִפי ַהׁ ִּשּיּור‪ִ .‬אם ָה ָיה ַהִּנְׁש ָאר ַּבׂ ָּש ֶדה ָּפחּות‬
‫שוודאי זכה בו‪ ,‬ואילו על היתרה חל‬                         ‫ִמ ִּתְׁש ַעת ַקִּבין ּו ַבִּגָּנה ָּפחּות ֵמ ֲח ִצי ַקב‪ְ ,‬וֹלא ָה ָיה ָסמּוְך ִלְׂש ֵדה‬
‫הכלל‪ :‬המוציא מחברו – עליו הראיה‪.‬‬
‫"ואינו מוציא אלא בדבר שאין בו ספק"‬                                                     ‫ַהּמֹו ֵכר – ַמ ֲח ִזיר לֹו ָּד ִמים‪.‬‬

                    ‫(מלווה ולווה כז‪,‬טז)‪.‬‬                                                                           ‫המוכר שדה ידועה‬

‫יב  ְו ָא ַמר לֹו ְּב ִסי ָמ ָניו ּו ִב ְמ ָצָריו – כתב‬  ‫יג   ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ָׂש ֶדה ֶׁש ַהּלֹו ֵק ַח יֹו ֵד ַע אֹו ָתּה ְו ֶאת ְמ ָצֶרי ָה‬

‫את גבולות השטח הנמכר‪ְׁ .‬שתּות –‬                          ‫ּו ְכ ָבר ֻהְרַּגל ָּבּה – ֲא ִפּלּו ָא ַמר לֹו ' ֵיׁש ִּב ְמִׁשי ָח ָתּה ָמא ַת ִים'‬
‫שישית‪ִ .‬הִּגיעֹו – ראה לעיל ו‪ָ .‬י ֵתר ַעל‬                ‫ְו ִנ ְמ ֵצאת ֵמ ָאה ַו ֲח ִמׁ ִּשים‪ִ ,‬הִּגי ַעּתּו; ֶׁש ֲהֵרי ְי ָד ָעּה‪ְ ,‬ו ִקֵּבל ָע ָליו‪,‬‬
‫ְׁשתּות – לא מטעם אונאה‪ ,‬שאין אונאה‬                      ‫ְו ֶזה ֶׁש ִה ְזִּכיר לֹו ַה ֶחְׁשּבֹון – ְּכלֹו ַמר ֶׁש ִהיא ָי ָפה ְּכמֹו ָׂש ֶדה‬
‫בקרקעות‪ ,‬אלא משום מקח טעות‪ַ .‬הּ ֹכל‬
‫ְל ִפי ַהׁ ִּשּיּור – השארית שלאחר ניכוי‬                                          ‫ַא ֶחֶרת ֶׁש ֵּיׁש ִּב ְמִׁשי ָח ָתּה ָמא ַת ִים‪.‬‬
‫השתות‪ִ .‬אם ָה ָיה ַהִּנְׁש ָאר ַּבׂ ָּש ֶדה וכו'‬
                                                                                                        ‫המוכר שטח הנקרא 'בית כור'‬
      ‫– לאופן ההחזרה‪ ,‬ראה לעיל ז‪.‬‬
                                                         ‫יד‪ָ   1‬האֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ֵּבית ּכֹור ְּפלֹו ִני ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ַאף ַעל‬
‫יג  יֹו ֵד ַע – מכיר‪ְ .‬מִׁשי ָח ָתּה – מדידתה‪.‬‬
                                                         ‫ִּפי ֶׁש ֵאין ִּב ְמִׁשי ָחתֹו ֶאָּלא ֶל ֶתְך‪ִ ,‬הִּגיעֹו‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָמ ַכר לֹו ֶאָּלא‬
                      ‫ָי ָפה – שווה‪.‬‬                     ‫ָמקֹום ַהִּנ ְקָרא 'ֵּבית ּכֹור'‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ָצִריְך ַהּמֹו ֵכר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה‬

‫יד‪ֶ   1‬ל ֶתְך – חצי כור‪ָ .‬צִריְך ַהּמֹו ֵכר‬                                              ‫ֶׁשהּוא ִנ ְקָרא 'ֵּבית ּכֹור'‪.‬‬

‫ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה – ולהוכיח ששטח מעין‬                 ‫יד‪ְ  2‬ו ֵכן ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ֶּכֶרם ֶׁשִּלי ְּב ָמקֹום ְּפלֹו ִני ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך'‬
                 ‫זה נקרא 'בית כור'‪.‬‬
                                                         ‫– ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ּבֹו ְּג ָפ ִנים‪ִ ,‬הִּגיעֹו‪ְ ,‬והּוא ֶׁש ִּי ְהיּו קֹוְר ִאין אֹותֹו‬
‫יד‪ַּ  2‬פְר ֵּדס – בלשון חז"ל פירושו מטע‬                  ‫'ֶּכֶרם'‪ְ .‬ו ֵכן ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ַּפְר ֵּדס ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ֲא ִפּלּו ֵאין ּבֹו‬

‫של רמונים‪ ,‬כמו שמצינו במקרא "פרדס‬                            ‫ִרּמֹו ִנים‪ִ ,‬הִּגיעֹו‪ְ ,‬והּוא ֶׁש ִּי ָּקֵרא 'ַּפְר ֵּדס'‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫רמונים" (שיר השירים ד‪,‬יג)‪ .‬ומדובר שאמר‬

  ‫'במקום פלוני' כמו בכרם (טור ריח‪,‬יד)‪.‬‬
   340   341   342   343   344   345   346   347   348   349   350