Page 349 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 349
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כט 327
יד ָּפחּות ִמֶּבן ֶעְׂשִרים – אבל יותר ֶּבן ֶעְׂשִרים ָׁש ָנהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵה ִביא ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹותְ ,ו ַאף ַעל ִּפי
ֶׁשּיֹו ֵד ַע ְּב ִטיב ַמׂ ָּשא ּו ַמ ָּתן; ֶׁשָּמא ִי ְמּכֹר ְּבזֹולִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ַּד ְעּתֹו
מבן 13והביא שתי שערות (ר"י מיגאש נֹו ָטה ַא ַחר ַהָּמעֹותַ ,ו ֲע ַד ִין ֹלא ִנ ְת ַיׁ ְּש ָבה ַּד ְעּתֹו ְּב ַדְר ֵכי ָהעֹו ָלם.
ב"ב קנה,ב)ֲ .ה ֵרי זֹו ַק ֶּי ֶמת – אף אם אינו
בקיא במשא ומתן ,שהרי אין מעורב כאן יד ַמ ְּת ָנתֹו ְּכֶׁשהּוא ָּפחּות ִמֶּבן ֶעְׂשִריםֵּ ,בין ַמ ְּת ַנת ָּבִריא
כסף העלול להטות את דעתו .דין זה
חל גם בקרקעות ,כולל הקרקעות שירש ֵּבין ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע – ֲהֵרי זֹו ַק ֶּי ֶמתֶׁ ,ש ִאּלּו ֹלא ִהִּגי ָעה לֹו
מאביו (שם)ָּ .ד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ָמצּוי ָּת ִמיד – ֲה ָנ ָיה ְּגדֹו ָלהֹ ,לא ָנ ַתןְ ,והּוא ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ָמצּוי ָּת ִמידְ ,ו ָא ְמרּו
ואין מתקנים תקנה אלא בדבר השכיח.
ְּד ָבָריו ִנׁ ְש ָמ ִעין – שיעלה ערכו בעיני ֲח ָכ ִמיםִּ :ת ְת ַק ֵּים ַמ ְּת ָנתֹוְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּי ְהיּו ְּד ָבָריו ִנְׁש ָמ ִעין.
הבריות ,ויסכימו לעשות עמו עסקים,
טו ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶׁשהּוא מֹו ֵכר ְּב ַקְר ַקע ָא ִביו ְּכֶׁשהּוא
ויוכל להתפרנס.
ֶּבן ֶעְׂשִרים? ְּבֶׁש ֵה ִביא ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹות ,אֹו ְּבֶׁשּנֹו ְלדּו לֹו ִסי ָמ ֵני
טו ִסי ָמ ֵני ָסִריס – הסימנים הגופניים ָסִריסֲ .א ָבל ִאם ֹלא ֵה ִביא ְוֹלא ַנ ֲעָׂשה ָסִריס – ֲע ַד ִין ָק ָטן הּוא,
ְו ֵאין ִמ ְמָּכרֹו ַּב ַּקְר ַקע ִמ ְמָּכרַ ,ו ֲא ִפּלּו ִּב ְנ ָכ ָסיוַ ,עד ֶׁש ַּיִּגי ַע ְלרֹב
המעידים שהוא עקר בגלל פגם מולד,
ולא בשל אי בשלות גופנית (ראה אישות ְׁשנֹו ָתיו.
ב,יא)ְ .לרֹב ְׁשנֹו ָתיו – בגיל שלושים
טז ִמי ֶׁשָּמ ַכר ֵּבין ִּב ְנ ָכ ָסיו ֵּבין ְּב ִנ ְכ ֵסי ָא ִביו ּו ֵמתּ ,ו ָבאּו
וחמש (אישות ב,יא).
ְקרֹו ָביו ְו ִעְר ֲערּו ֶׁש ָה ָיה ָק ָטן ְּב ֵעת ֶׁשָּמ ַכרּ ,ו ִבְּקׁשּו ְל ָב ְדקֹו –
טז ְל ָב ְדקֹו – לפתוח את קברו ולבדוק ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין ָל ֶהן ְל ַנְּולֹו; ְועֹודֶׁ ,ש ַה ִּסי ָמ ִנין ֲעׂשּו ִיין ְל ִהְׁש ַּתּנֹות
ַּבִּמי ָתה; ַו ֲח ָז ָקה ִהיא ֶׁש ֵאין ָה ֵע ִדים חֹו ְת ִמין ַעל ַהׁ ְּש ָטר ֶאָּלא
את גופתו אם הביא שתי שערותְ .ל ַנְּולֹו
– לבזות אותוֲ .עׂשּו ִיין ְל ִהְׁש ַּתּנֹות ַּבִּמי ָתה ִאם ֵּכן ָי ְדעּו ְּבַו ַּדאי ֶׁש ַהּמֹו ֵכר ָּגדֹול.
– השערות עלולת לנשור ,וייראה להם
יזָּ 1פחּות ִמֶּבן ֶעְׂשִרים ֶׁשָּמ ַכר ַקְר ַקע ָא ִביו – חֹו ֵזר ּומֹו ִציא
כקטן ,אף על פי שהיה גדול כשמת.
ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַחֵּ ,בין ֹק ֶדם ֶעְׂשִרים ֵּבין ְל ַא ַחר ֶעְׂשִריםּ ,ומֹו ִציא ִמן
יז 1חֹו ֵזר ּומֹו ִציא ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵקח – ַהּלֹו ֵק ַח ָּכל ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכלְ .ו ִאם הֹו ִציא הֹו ָצאֹות ,אֹו ֶׁשָּנ ַטע
מחזיר לקונה את הכסף ומקבל חזרה ְו ָז ַרע – ָׁש ִמין לֹוּ ,ו ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַהׁ ְּש ָאר.
את השדהָּ .כל ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל – מכיוון
שבטל המקח ,כל הפירות שאכל הקונה יזְּ 2כ ִדין ֶזה הֹורּו ַרּבֹו ַתיַ .ו ֲא ִני אֹו ֵמרֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו ָק ָטן ֶׁשָּמ ַכר
היו של המוכר ,וצריך להחזיר לו את
שווייםָׁ .ש ִמין לֹו – מעריכים כמה ַקְר ַקע ִמִּנ ְכ ֵסי ָא ִביוּ ,ו ְכֶׁשַּנ ֲעָׂשה ֶּבן ֶעְׂשִרים ֹלא ִמ ָחה – ֵאינֹו
השקיע הקונה בקרקע ,ומפחיתים את ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר; ֶׁשֵּכיָון ֶׁשָּל ַקח ַהָּמעֹות ְו ִנְׁש ַּתֵּמׁש ַהּלֹו ֵק ַח
הוצאותיו מן הסכום שצריך להחזיר לו. ְּב ַקְר ַקע זֹו ְּב ָפ ָניו ְּכֶׁשהּוא ֶּבן ֶעְׂשִריםְ ,וֹלא ִמ ָחה – ִנ ְת ַק ְּי ָמה
יזַ 2רּבֹו ַתי – הרי"ף (ראה לעיל יא,טז). ִּבי ֵדי ַהּלֹו ֵק ַחֶׁ ,ש ֲהֵרי ָר ָצה ְּב ִמ ְמָּכרֹו.
יח ְלִׁש ְכרּותֹו ֶׁשְּללֹוט – ששכבו עמו חלות קניין שיכור
בנותיו בלא שחש בדבר (בראשית יט,לג- יח ַהׁ ִּשּכֹור – ֶמ ָּקחֹו ֶמ ָּקחּ ,ו ִמ ְמָּכרֹו ִמ ְמָּכרּ ,ו ַמ ְּתנֹו ָתיו ַק ָּי ִמין.
לה).
ְו ִאם ִהִּגי ַע ְלִׁש ְכרּותֹו ֶׁשְּללֹוטְ ,והּוא ַהׁ ִּשּכֹור ֶׁשעֹוֶׂשה ְו ֵאינֹו
יֹו ֵד ַע ַמה ַּי ֲעֶׂשה – ֵאין ַמ ֲעָׂשיו ְּכלּוםַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְּכׁשֹו ֶטה אֹו
ְּכ ָק ָטן ָּפחּות ִמֶּבן ֵׁשׁש.
