Page 348 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק כט ‬ ‫‪ 326‬‬

‫ט ָק ָנה – בקניין חליפין‪ .‬לא קנה את ט ְו ֵכן ִאם ָק ָנה ִמ ַּיד ַה ָּק ָטן אֹו ִהְׂשִּכיר ְמקֹום ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‪,‬‬
‫החפץ במשיכה אלא רק בקניין סודר‬
‫ְו ָח ַזר ּבֹו – ֹלא ָק ָנה ַהּלֹו ֵק ַח; ֶׁש ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמי ֵדי ַה ָּק ָטן ַּב ִּדין‪,‬‬ ‫(ראה לעיל ה‪,‬ה)‪ִ .‬הְׂשִּכיר ְמקֹום ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‬
‫ְו ֵאין ַהִּק ְנ ָין ִמ ַּיד ַה ָּק ָטן ְּכלּום‪ֶׁ ,‬ש ַהִּק ְנ ָין ִּכְׁש ָטר*‪ְ ,‬ו ֵאין ָה ֵע ִדים‬ ‫– והמיטלטלים נקנים לשוכר בקניין‬
‫חצר (ראה לעיל ג‪,‬ז)‪ֶׁ .‬ש ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמי ֵדי‬
‫חֹו ְת ִמין ֶאָּלא ַעל ְׁש ַטר ָא ָדם ָּגדֹול‪.‬‬
‫ַה ָּק ָטן ַּב ִּדין – שהרי הם נמצאים בפועל‬
‫י ְו ֵכן ָק ָטן ֶׁש ָּק ָנה ִמַּט ְל ְט ִלין ֵמ ֲא ֵחִרים ְו ָקנּו ִמ ָּי ָדן‪ ,‬אֹו ָׂש ַכר‬ ‫אצל הקטן‪ ,‬אף על פי שהלכתית הם‬

‫ברשות המוכר‪ ,‬ואי אפשר להוציא ֵמ ֶהן ַהָּמקֹום – ֹלא ָק ָנה ַעד ֶׁש ִּי ְמׁ ֹשְך‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ֵאינֹו זֹו ֶכה ִּב ְד ָר ִכים‬
‫את החפץ מידי הקטן על ידי בית דין‪.‬‬
‫ֶׁשּזֹו ִכין ָּב ֶהן ַהְּגדֹו ִלים‪ְ .‬ר ָא ָיה ַל ָּד ָבר‪ֶׁ :‬ש ֵאין ֲח ֵצרֹו ֶׁשַּל ָּק ָטן ְוֹלא‬ ‫ֶׁש ַהִּק ְנ ָין ִּכְׁש ָטר* – משום ש"סתם קנין‬
‫ַאְרַּבע ַאּמֹות ֶׁשּלֹו קֹו ִנין לֹו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשִּנ ְתַרּבּו ִמ ִּדין ְׁש ִליחּות‬ ‫[סודר] – לכתיבה עומד" (מלווה לווה יא‪,‬א)‪,‬‬
‫ְוֹלא ִמ ִּדין ָידֹו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (זכיה ומתנה ד‪,‬ט); ְוֹלא ִי ְה ֶיה ַהִּק ְנ ָין‬ ‫כדי שתהיה ראיה למכירה‪ .‬וכל שאינו‬

‫אֹו ְׂש ִכירּות ַהָּמקֹום ָּגדֹול ֵמ ֲח ֵצרֹו‪ֲ .‬א ָבל ַהְּק ַטָּנה‪ֶׁ ,‬שִּנ ְתַרֵּבית‬ ‫ראוי לכתוב‪ ,‬כגון הקטן‪ ,‬שאין חותמים‬
‫ֲח ֵצָרּה ִמ ָּי ָדּה – ִּת ְק ֶנה ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֵמ ֲא ֵחִרים ִאם ָקנּו ִמ ָּי ָדן אֹו‬ ‫לו על השטר‪ ,‬אין מועיל בו הקניין (מ"מ)‪.‬‬

‫ִּבְׂש ִכירּות ָמקֹום‪.‬‬ ‫בכ"י אחדים הנוסח הוא "ִּבְׁש ָטר"‪.‬‬

‫י ְו ָקנּו ִמ ָּי ָדן – בקניין סודר כדי להקנות‬

‫יא ֵי ָר ֶאה ִלי‪ֶׁ ,‬ש ָּק ָטן ֶׁש ָּק ָנה ַקְר ַקע ְו ָנ ַתן ָּד ִמים ְו ֶה ֱח ִזיק –‬ ‫את המיטלטלים לקטן‪ְ .‬ל ִפי ֶׁש ֵאינֹו זֹו ֶכה‬
‫ִּב ְדָר ִכים ֶׁשּזֹו ִכין ָּב ֶהן ַהְּגדֹו ִלים – אלא‬
‫ַּת ֲע ֹמד ְּב ָידֹו‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ִמ ְמָּכרֹו ַּב ַּקְר ַקע ְּכלּום‪ֶׁ ,‬ש ַה ָּק ָטן‬ ‫במשיכה או בהגבהה‪ֲ .‬ח ֵצרֹו ֶׁשַּל ָּק ָטן‬
‫ְּכ ִמי ֶׁש ֵאינֹו ְל ָפ ֵנינּו הּוא‪ְ ,‬ו ָז ִכין ָל ָא ָדם ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניו‪ְ ,‬ו ֵאין ָח ִבין‬ ‫וכו' – שתיקנו חכמים שחצרו של אדם‬

‫לֹו ֶאָּלא ְּב ָפ ָניו‪.‬‬ ‫וארבע אמותיו קונות לו את המיטלטלים‬
‫שבתוכן (גזלה ואבדה יז‪,‬ח)‪ֶׁ .‬ש ֵאין ֲח ֵצרֹו‬
‫חלות קניין בן מגיל שלוש‪-‬עשרה עד עשרים‬ ‫ֶׁשַּל ָּק ָטן‪ֲ ...‬א ָבל ַהְּק ַטָּנה וכו' – ביאור‬
‫שלם של הדברים בא בהלכות אבדה‪:‬‬
‫יב ָק ָטן ֶׁש ִה ְג ִּדיל‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ַה ָּז ָכר ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹות ַא ַחר ְׁשלׁש‬
‫"קטנה – יש לה חצר [יכולה לקנות‬
‫ֶעְׂשֵרה ָׁש ָנה‪ְ ,‬ו ַהַּבת ַא ַחר ְׁש ֵּתים ֶעְׂשֵרה ָׁש ָנה – ַאף ַעל ִּפי‬ ‫בקניין חצר (לעיל ג‪,‬ז)] ויש לה ארבע‬
‫ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ְּב ִטיב ַמׂ ָּשא ּו ַמ ָּתן‪ֶ ,‬מ ָּקחֹו ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכרֹו ִמ ְמָּכר‬ ‫אמות [שקונה את החפצים הנמצאים‬
‫ּו ַמ ְּת ָנתֹו ַמ ָּת ָנה ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין‪ֲ .‬א ָבל ַּב ַּקְר ַקע ֵאין ַמ ֲעָׂשיו ַק ָּי ִמין‪,‬‬ ‫מסביבה בקניין חצר]; וקטן – אין לו‬

‫חצר ואין לו ארבע אמות‪ .‬מפני שחצר ַעד ֶׁש ִּי ְה ֶיה יֹו ֵד ַע ְּב ִטיב ַמׂ ָּשא ּו ַמ ָּתן ַא ַחר ֶׁש ַּי ְג ִּדיל‪.‬‬
‫שלקטנה מידּה למדנוה‪ ,‬שכדרך שהיא‬
‫יג ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ַקְר ַקע ֶׁשּלֹו‪ֲ .‬א ָבל ְּב ַקְר ַקע ֶׁש ָּי ַרׁש‬ ‫מתגרשת בגט המגיע לידה [ככתוב‬

‫בתורה "ונתן בידה" (דברים כד‪ ,‬א)]‪ ,‬כך ֵמ ֲאבֹו ָתיו אֹו ִמׁ ְּש ָאר מֹו ִריָׁשיו – ֵאין ִמ ְמָּכרֹו ִמ ְמָּכר‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְה ֶיה‬

‫מתגרשת בגט המגיע לחצרה‪ .‬וכשם‬

‫שיש לה חצר לענין הגט‪ ,‬כך יש לה לענין מציאה [זכייה באבדה שנמצאה מונחת בחצרה או בארבע אמותיה]‪ .‬וארבע‬

‫אמות שלאדם כחצרו לענין מציאה‪ .‬אבל האיש למדנו שחצרו קונה לו משלוחו‪ :‬כדרך שקונה לו שלוחו‪ ,‬כך תקנה‬

‫לו חצרו‪ .‬והקטן‪ ,‬הואיל ואינו עושה [אינו יכול למנות] שליח‪ ,‬כך אין חצרו ולא ארבע אמות שלו קונין לו‪ ,‬עד שתגיע‬

‫מציאה לידו" (גזלה ואבדה יז‪,‬י)‪.‬‬

‫יא ֵי ָר ֶאה ִלי – ראה לעיל ח‪ ,3‬ד"ה אני אומר‪ֶ .‬ה ֱח ִזיק – ראה לעיל א‪,‬ח‪ָ .‬ז ִכין ָל ָא ָדם ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניו – ניתן להקנות לאדם‬

‫דבר שהוא טוב לו גם בהיעדרו (ראה‪ :‬זכייה ומתנה ד‪,‬ב; עבדים ה‪,‬ב; ו‪,‬א)‪.‬‬

‫יב ְו ֵה ִביא – צמחו לו‪ְׁ .‬ש ֵּתי ְׂש ָערֹות – לפחות‪ ,‬במקום הערווה‪ֶ .‬מ ָּקחֹו ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכרֹו ִמ ְמָּכר – מן התורה‪ ,‬שהרי הוא‬

‫גדול‪ֲ .‬א ָבל ַּב ַּקְר ַקע ֵאין ַמ ֲעָׂשיו ַק ָּי ִמין – כדי שלא יימצא מפסיד במקחו‪ ,‬משום שהמסחר בקרקעות דורש בקיאות רבה‬

‫יותר מן המסחר במיטלטלין‪.‬‬

‫יג ְּב ַקְר ַקע ֶׁשּלֹו – שקנה מאחרים אחר שהגדיל או אף כשהיה קטן‪ ,‬כמבואר לעיל יא‪ְּ .‬ב ַקְר ַקע ֶׁש ָּי ַרׁש ֵמ ֲאבֹו ָתיו – כדי‬

‫שלא יפסיד את רכוש משפחתו (בבלי ב"ב קנו‪,‬א)‪.‬‬