Page 346 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 346
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כח-כט 324
טו ְו ָכל ַה ְּד ָבִרים ָה ֵאּלּו – ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאין ִמ ְנ ָהגְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו
(לעיל כו,ח)ֲ .א ָבל ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש ִמ ְנ ָהג – ַהֵּלְך ַא ַחר ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה
ְו ַא ַחר ְלׁשֹון רֹב ַא ְנֵׁשי ַהָּמקֹום ַה ְּידּו ָעה ָל ֶהן.
ּ ֶפ ֶרק ִּת ְׁש ָעה ְו ֶע ְׂש ִרים א ֵאין ֶמ ָּק ָחן ֶמ ָּקח – אין אדם יכול
להקנות נכס שלו לאחר אלא אם כט
קנייני חרש ,שוטה וקטן עשה כן מדעתו ,ואלה אין בהם דעת,
הכלל ולכן אינם יכולים לקנות או למכור,
אבל תיקנו להם חכמים שאם מצאו
א ְׁשלָׁשה ֵאין ֶמ ָּק ָחן ֶמ ָּקח ְו ֵאין ִמ ְמָּכָרן ִמ ְמָּכר ִּדין ּתֹוָרה: מציאה ,קנו אותה והיא שלהם "מפני
דרכי שלום" (גזלה ואבדה יז,יב) .ונראה
ַה ֵחֵרׁשְ ,ו ַהּׁשֹו ֶטהְ ,ו ַה ָּק ָטןֲ .א ָבל ֲח ָכ ִמים ִּתְּקנּו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַה ֵחֵרׁש
שהם קונים גם מתנה (לולב ח,י; זכייה
ְו ַה ָּק ָטן נֹוֵׂשא ְונֹו ֵתן ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין ּו ַמ ֲעָׂשיו ַק ָּי ִמיןִ ,מּׁשּום ְּכ ֵדי ומתנה ד,ז) ,מפני שדעת אחרת מקנה
ַח ָּייו. להם ,והם זוכים במתנה מכוח דעתו
של הנותן .אבל במכירה אינם קונים ,חלות קניין חרש
מפני שאין תוקף לנתינת כסף על ידי
ב ַה ֵחֵרׁש – ֵּכי ַצד נֹוֵׂשא ְונֹו ֵתן? ֵחֵרׁש ֶׁש ֵאינֹו ֹלא ׁשֹו ֵמ ַע ְוֹלא קטן (מ"מ)ֵ .אין ִמ ְמָּכָרן ִמ ְמָּכר ִּדין ּתֹוָרה
– משום שאין להם דעת לקנות או
ְמ ַדֵּבר ,אֹו ֶׁשְּמ ַדֵּבר ְו ֵאינֹו ׁשֹו ֵמ ַע ְּכלּום – מֹו ֵכר ְולֹו ֵק ַח ִּבְר ִמי ָזה
להקנותֵ .חֵרׁש – שבגלל התקשורת ַּבִּמַּט ְל ְט ִליןֲ ,א ָבל ֹלא ַּב ַּק ְר ַקע; ַאף ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין ֹלא ִי ְת ַק ְּימּו
הלקויה בינו לבין הבריות ,היה נחשב
ַמ ֲעָׂשיו ַעד ֶׁשּבֹו ְד ִקין אֹותֹו ְּב ִדיקֹות ַרּבֹותּ ,ו ִמ ְת ַיׁ ְּש ִבין ַּב ָּד ָבר. בדרך כלל חסר דעתׁ .שֹו ֶטה – שאינו
שפוי בדעתוָ .ק ָטן – בן שהוא קטן ג ִאֵּלם ֶׁשּׁשֹו ֵמ ַע ְו ֵאינֹו ְמ ַדֵּבר ,אֹו ִמי ֶׁשִּנְׁש ַּת ֵּתק – ֶמ ָּקחֹו ֶמ ָּקח
מבן 13שנה ובת שהיא קטנה מבת
ּו ִמ ְמָּכרֹו ִמ ְמָּכרּ ,ו ַמ ְּתנֹו ָתיו ַק ָּימֹות ַּבּ ֹכלֵּ ,בין ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין ֵּבין 12שנה או שלא הביאו שתי שערות
ַּב ַּקְר ַקע; ְוהּוא ֶׁש ִּיָּב ֵדק ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשּבֹו ְד ִקין ְל ִגִּטין ,אֹו ִי ְכּ ֹתב ִּב ְכ ַתב במקום הערווהְּ .כ ֵדי ַח ָּייו – לצורך
מחייתו ,כדי שיוכל לסחור ולהתפרנס ָידֹו.
ויהיה לו מה לאכול (וראה להלן ו) .ואף
חלות קניין שוטה על פי שבדרך כלל פירוש "כדי חייו"
הוא 'מזון שלוש סעודות' ,כאן הוא
ד ַהּׁשֹו ֶטה – ֵאין ֶמ ָּקחֹו ֶמ ָּקח ְו ֵאין ִמ ְמָּכרֹו ִמ ְמָּכרְ ,ו ֵאין ַמ ָּת ָנה
משמש כטעם לחלות המכירה ,וכיוון ִמַּמ ְּתנֹו ָתיו ַק ֶּי ֶמתּ .ו ֵבית ִּדין ַמ ֲע ִמי ִדין ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ַלּׁשֹו ִטים,
שתיקנו ,יכול לקנות ולמכור אפילו
ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשַּמ ֲע ִמי ִדים ַלְּק ַטִּנים. בשווה מאה מנה (המאירי גטין נט,א).
ודווקא במיטלטלין ,אבל לא בקרקעות (להלן ו).
ב ְר ִמי ָזה – בשפת הסימנים או בכתיבה (המאירי גטין נט,ב)ֲ .א ָבל ֹלא ַּב ַּק ְר ַקע – מפני שהמסחר בקרקעות דורש בקיאות
רבה בענייני משא ומתן (להלן יב) ,וכל זמן שאין ודאות שהוא יודע לסחור כראוי ,בית דין נמנע מלתת תוקף לעסקיו.
ַעד ֶׁשּבֹו ְד ִקין אֹותֹו – לוודא שהוא מבין את מה שהוא עושה.
ג ִנְׁש ַּת ֵּתק – איבד את יכולת הדיבור שלוְּ .כ ֶדֶרְך ֶׁשּבֹו ְד ִקין ְל ִגִּטין – שנפסקה בהם הלכה" :בודקין אותו שלשה פעמים
בסרוגין [בהפסקות (פה"מ מגילה ב,ב)] :אם אמר על לאו 'לאו' ועל הין 'הין' ,הרי אלו יכתבו [גט] ויתנו [לאשתו]" (גירושין
ב,טז) .אֹו ִי ְכּ ֹתב ִּב ְכ ַתב ָידֹו – "וכן אם כתב בידו 'כתבו ותנו גט לאשתי' – הרי אלו כותבין ונותנין לה ,אם היתה דעתו
מיושבת עליו ,שאין דין מי שנשתתק כדין החרש" (שם).
ד ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס – ממונה על נכסי אחרים (פה"מ ב"ב ג,ה).
