Page 351 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 351
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ל 329
ד ָמ ַכר אֹו ָנ ַתן ִנ ְכ ֵסי ְמלֹוגֵּ ,בין ְמ ַקְר ְק ִעין ֵּבין ִמַּט ְל ְט ִלין – שהסכימה למכר בדיעבד ,יש מקום
לומר שהסכימה רק כדי למנוע סכסוך
בינה לבין בעלה ,שהרי הוא אומר לה ַיד ָה ִאׁ ָּשה ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנהָ :ר ְצ ָתה ְל ַבֵּטל – ְמ ַבֶּט ֶלתְ ,ו ִאם ִק ְּי ָמה
שממילא הם ברשותו ,אם לא תתגרש ַמ ֲעָׂשיו – ָקנּו ַהּלֹו ְק ִחין.
או תתאלמן ,והיא יכולה לטעון" :נחת ה ַּב ַעל ֶׁשָּמ ַכר ִמַּט ְל ְט ִלין ֶׁשְּל ִנ ְכ ֵסי ֹצאן ַּבְר ֶזל אֹו ִמַּט ְל ְט ִלין
רוח עשיתי לבעלי" (אישות יז,א; כב,יז-יח),
ֶׁשָּנ ַתן ָלּה ִמׁ ֶּשּלֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרׁ ַּשאיִ ,אם ָע ַבר ּו ָמ ַכר אֹו
אף לאחר זמן. ָנ ַתןָ ,קנּו ַהָּלקֹוחֹותְ ,ו ֵאין ָה ִאׁ ָּשה ְיכֹו ָלה ְלהֹו ִציא ִמ ָּי ָדםְ .ו ֵכן
ֵיׁש לֹו ַלַּב ַעל ִל ְמּ ֹכר ָּכל ְנ ָכ ָסיוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ַּת ַחת ִׁש ְעּבּוד
ד ַיד ָה ִאׁ ָּשה ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה – מכיוון ַהְּכ ֻתָּבהְ ,ו ִאם ָּתבֹוא ִל ְטרֹף – טֹוֶר ֶפתֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ָּכ ְת ָבה
שהיא הבעלים של הנכסים הללו ,היא
יכולה להחליט אם לאשר את מכירתם
או לבטל אותה. ַלּלֹו ֵק ַח ְּת ִחָּלה ְו ָקנּו ִמ ָּי ָדּה.
ה ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרׁ ַּשאי – שהרי וָ 1ה ִאׁ ָּשה ֶׁשָּמ ְכָרה אֹו ָנ ְת ָנה ִנ ְכ ֵסי ֹצאן ַּבְר ֶזל ְל ַב ְע ָלּה – ֹלא
אינם שלו ,כפי שנתבאר בהלכה ג.2 ָק ָנהְ ,ו ֵיׁש ָלּה ַל ֲחזֹר ּו ְלהֹו ִציא ִמ ָּידֹוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות
ָקנּו ַהָּלקֹוחֹות – יש הבדל בין הקרקעות
לבין מיטלטלין ,אף על פי שגוף ִאיׁשּות (כב,יח).
שניהם באחריותה כנכסי צאן ברזל:
הקרקע לעולם קיימת ,ושימוש הבעל מתי יש צורך בהסכמת היתומים
בה מוגדר מאוד ,והנכס עתיד לחזור
אליה לבסוף ,ולכן כל מכירה בטלה; וֵּ 2בית ִּדין ֶׁשָּמ ְכרּו אֹו ֶׁשָּל ְקחּו ְּב ִנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמיםֵּ ,בין ַּב ַּקְר ַקע
ֵּבין ַּבִּמַּט ְל ְט ִליןְ ,ו ֵכן ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפיןֵּ ,בין ֶׁשִּמּנּו אֹו ָתם ֵּבית ִּדין
ֵּבין ֶׁשִּמָּנה אֹו ָתם ֲא ִבי ְיתֹו ִמים – ֶמ ָּק ָחן ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכ ָרן ִמ ְמָּכר ,אבל המיטלטלין ממילא עלולים ללכת
לאיבוד או להתכלות על ידי הבעל,
וממילא הקשר שלה אליהם רופף יותר, ֲא ָבל ַמ ְּת ָנ ָתם ֵאי ָנּה ְּכלּוםֶׁ ,ש ֵאין ָא ָדם נֹו ֵתן ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ֶׁשּלֹו.
ולכן אינה יכולה לבטל את מכירתם קניין שנעשה בשבת
(מ"מ)ָּ .כל ְנ ָכ ָסיו – בין קרקעות בין ז ַהּמֹו ֵכר אֹו ַהּנֹו ֵתן ַּבׁ ַּשָּבתְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ְּביֹום טֹוב – ַאף
מיטלטלים שאינם של האישהַּ .ת ַחת
ִׁש ְעּבּוד ַהְּכ ֻתָּבה – שהרי כל נכסיו של ַעל ִּפי ֶׁשַּמִּכין אֹותֹוַ ,מ ֲעָׂשיו ַק ָּי ִמיןְ .ו ֵכן ָּכל ִמי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו
אדם משועבדים לתשלום חובותיו, ַּבׁ ַּשָּבת – ַהִּק ְנ ָין ַק ָּיםְ ,וכֹו ְת ִבין ְל ַא ַחר ַהׁ ַּשָּבת ְונֹו ְת ִנין.
אם אין לו כסףְ .ו ִאם ָּתבֹוא ִל ְטרֹף – ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען
אם יגרש אותה או אם תתאלמן ממנו,
ותבקש לגבות את כתובתה מנכסים שלו
שבידי אחרים ,שנתן אותם להם או מכר
להם אותם לאחר שעבוד כתובתהָּ .כ ְת ָבה ַלּלֹו ֵק ַח ְּת ִחָּלה ְו ָקנּו ִמ ָּי ָדּה – אם הסכימה לוותר על זכותה לגבות מאותם
נכסים לפני שמכר אותם בעלה ,וחוזקה הסכמתה באמצעות מעשה קניין (אישות יז,יא).
וֹ 1לא ָק ָנה – "שלא נתנה לו ולא מכרה לו אלא מפני שלום ביתה" (אישות כב,יח)ְ .ו ֵיׁש ָלּה ַל ֲחזֹר ּו ְלהֹו ִציא ִמ ָּידֹו – היא
יכולה להוציא את הנכסים מידו .ואם מכר אותם לאחר ,היא יכולה להוציא אותם מידי הקונה.
וֶ 2מ ָּק ָחן ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכָרן ִמ ְמָּכר – שמכוח מינוים ,מותר להם לסחור בנכסי היתומים לטובת היתומים ,ודווקא כדי
שיהיה ליתומים מה לאכול .אבל אסור להם לסחור בהם כדי להרוויח ,שמא לא ירוויחו (נחלות יא,ו) .ואם עברו ומכרו
– מכירתם תקפהֲ .א ָבל ַמ ְּת ָנ ָתם ֵאי ָנּה ְּכלּום – מפני שאינם מקבלים תמורתה ולא כלום.
ז ַאף ַעל ִּפי ֶׁשַּמִּכין אֹותֹו – שתיקנו חכמים שאסור לקנות ולמכור בשבת ,גזרה שמא יכתוב (שבת כג,יב) ,והעובר על
דבריהם עונשו מכת מרדות (ראה שבת א,ג וביאורנו שם)ַ .מ ֲעָׂשיו ַק ָּי ִמין – מכיוון שהאיסור הוא רק מתקנת חכמים ,המכירה
קיימת .ולעניין מתנה ,כתב רבנו שמותר לתת מתנה ביום טוב (פה"מ סוכה ג,יא) ,וכן בשבת ,ואפילו דברים שאין משתמשים
בהם ביום טוב או בשבת ,כגון תפילין (יום טוב ה,ו) .ומותר גם לתת לולב במתנה ביום טוב (לולב ח,י) ,ונמצא שאסור רק
לתת מתנה שהיא כדרך מכירה ,כגון קרקעות או מיטלטלים גדולים או חשובים ,שיש צורך בכתיבת קבלה או אישור
מסירה .אבל מותר לתת מתנה קטנה ,כגון לחתן או לבר מצוה או להורי תינוק או למוזמנים לסעודה (ק')ָ .קנּו ִמ ָּידֹו –
עשו מעשה קניין ,כגון קניין סודר כדי לתת תוקף להתחייבותו הממונית (לדיני קניין סודר ,ראה לעיל ה,ה).
