Page 350 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 350
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ל 3 28
ּ ֶפ ֶרק ְׁשלֹ ִׁשים א ִזָּכהֶׁ ...שֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – עשה מעשה
ל קניין עבור הקונה שלא בידיעתוַ .יד
מקנה שסמכותו מוגבלת ַהּלֹו ֵק ַח ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה – מפני "שזכין
הצורך בהסכמת המזוכה לאדם שלא בפניו ,ואין חבין לו אלא
בפניו ,וזכות היא לו שתנתן לו מתנה
א ַהּמֹו ֵכר ֶׁשָּמ ַכר ַקְר ַקע אֹו ִמַּט ְל ְט ִליןְ ,ו ִזָּכה ָּב ֶהן ַלּלֹו ֵק ַח [וכן מכר] ,אם ירצה .אבל אם לא ירצה,
אין נותנין לאדם מתנה בעל כרחו" (זכייה
ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – ַיד ַהּלֹו ֵק ַח ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנהִ :אם ָר ָצה ִל ַּקח – ֵאין
ַהּמֹו ֵכר ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו; ְו ִאם ֹלא ָר ָצה – ַּת ֲחזֹר ִל ְב ָע ֶלי ָהְ .ל ִפי ָכְך ומתנה ד,ב)ּ .כֹו ְת ִבין – הסופר רשאי לכתוב
ּכֹו ְת ִבין ְׁש ָטר ַלּמֹו ֵכר ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ִעּמֹוּ ,ו ְלעֹו ָלם שטר מכר לבקשת המוכר בהיעדר
הקונה ,מפני שאין הקונה מפסיד דבר,
ַהּלֹו ֵק ַח נֹו ֵתן ְׂש ַכר ַהּסֹו ֵפרַ ,ו ֲא ִפּלּו ָמ ַכר ָׂש ֵדהּו ִמְּפ ֵני ָר ָע ָתּה. שהרי יוכל לומר שאינו מסכים למכירה.
ַהּלֹו ֵק ַח נֹו ֵתן ְׂש ַכר ַהּסֹו ֵפר – שכר הסופר הצורך בהסכמת האדון
הכותב את שטר המכר מוטל על מי
ב ְו ֵכן ָה ֶע ֶבד ֶׁשָּמ ַכר אֹו ָק ָנה אֹו ָנ ַתן ַמ ָּת ָנה אֹו ִנ ְּת ָנה לֹו – ַיד שהוא הנהנה העיקרי מן העסקה (ראה
מלווה ולווה כד,ב) .לכן ,הקונה ,שבדרך
ָה ָאדֹון ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנהִ :אם ָר ָצה ְל ַק ֵּים ַמ ֲעָׂשיו – ֲהֵרי ֵאּלּו ַק ָּי ִמין, כלל הוא השמח במקחו ,משלם את
ְו ָקנּו; ְו ִאם ֹלא ָר ָצה – ָּב ְטלּו ָּכל ַמ ֲעָׂשיוּ .ו ִב ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד הּוא
שכר הסופרַ .ו ֲא ִפּלּו ָמ ַכר ָׂש ֵדהּו ִמְּפ ֵני
ֶׁשְּמ ַק ֵּים ָה ָאדֹון אֹו ְמ ַבֵּטלְ ,ו ֵאינֹו ָצִריְך ִל ְקנֹות ִמֶּמּנּו ְּכלּום. ָר ָע ָתּה – אף על פי שנמכרה השדה מפני
שאיכותה גרועה ,השטר הוא לטובת
מתי יש צורך בהסכמת בן הזוג הקונה ,כיוון שהוא מעיד שקנה את
גְ 1ו ֵכן ָה ִאׁ ָּשה ֶׁשָּמ ְכָרה אֹו ָנ ְת ָנה ַמ ָּת ָנהֵּ ,בין ְּב ִנ ְכ ֵסי ַּב ְע ָלּה
ֵּבין ְּב ִנ ְכ ֵסי ֹצאן ַּבְר ֶזל ֶׁש ִה ְכ ִני ָסה לֹוֵּ ,בין ִּב ְד ָבִרים ֶׁש ִּי ֵחד ָלּה הדבר (ר"י מיגאש ב"ב קסז,ב).
ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה ֵּבין ְּב ִנ ְכ ֵסי ְמלֹוגֵּ ,בין ַּב ַּקְר ָקעֹות ֵּבין ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין,
ְו ֵכן ִאם ָל ְק ָחה אֹו ִנ ַּתן ָלּה ַמ ָּת ָנה – ַיד ַהַּב ַעל ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה: ב ַיד ָה ָאדֹון ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה – מפני ש"כל
ָר ָצה – ְל ַק ֵּים; ָר ָצה – ְל ַבֵּטל ַהּכֹל. מה שקנה עבד – קנה רבו" (מלווה ולווה
ב,ח) ,ונמצא שכל עסקה הנעשית בין
העבד לבין אדם אחר דינה כעסקה
גֲ 2א ָבל ַהַּב ַעל ֶׁשָּמ ַכר אֹו ֶׁשָּנ ַתןֵּ ,בין ַקְר ַקע ֶׁש ִה ְכ ִני ָסה לֹו הנעשית בין האדון לבין האדם האחר.
וכיון שנעשתה העסקה הזאת שלא
ִאְׁשּתֹו ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה אֹו ַקְר ַקע ֶׁש ִה ְכ ִניס ָלּה ׁשּום ִמׁ ֶּשּלֹו אֹו ַקְר ַקע בפני אדוניו ,רשאי אדוניו לחזור בו.
ֶׁש ִּי ֵחד ָלּה ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ַּיד ָה ִאׁ ָּשה ַא ַחר ָּכְך ְו ָקנּו – והנכסים או הכסף שקיבל העבד
עוברים לרשות אדוניוּ .ו ִב ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד ֶׁשִּק ְּי ָמה ַמ ֲעָׂשיוֲ ,ה ֵרי ָּכל ַמה ׁ ֶּש ָעָׂשה ָּב ֵטלִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ִהיא אֹו ֶמ ֶרת
– בדיבור ,ואין צורך במעשה קניין כדי
' ַנ ַחת רּו ַח ָעִׂשי ִתי ְל ַב ְע ִלי'. לתת תוקף למכירה.
גִ 1נ ְכ ֵסי צֹאן ַּבְר ֶזלִ ,נ ְכ ֵסי ְמלֹוג – נכסים שהאישה מכניסה עם נישואיה .הנכסים הללו נשארים בבעלותה ,אך אינה
רשאית למכור אותם ,ובעלה רשאי ליהנות מן השימוש בהם ולאכול את פירותיהם (=התוצרת של הנכסים) .בגמר
הנישואין ,הן בגירושין הן במיתת הבעל ,הנכסים חוזרים לרשות האישה לפי מעמדם :אם הם 'נכסי מלוג' – הם חוזרים
כפי שהם בגמר הנישואים ,והבעל אינו נהנה מעליית ערכם משעת הנישואים (רווחיהם) ,והוא פטור מלשאת בהפסד
שנגרם להם ,כגון שאבדו או שירד ערכם; ואם הם 'נכסי צאן ברזל' – הריהם חוזרים לאישה כפי שהיו בשעת הנישואים,
והבעל נהנה מן הרווחים שלהם ואחראי להפסד שנגרם להם (אישות טז,א ,וראה שם הקדמתנו) .ופירוש השמות' :נכסי צאן
ברזל' – נכסים יציבים כברזל ,שהבעל אחראי להשיב אותם לפי ערכם בשעה שקיבל אותם .נכסי מלוג – נכסים שהבעל
נהנה מפירותיהם כאילו הוא קוטף (=מולג) את פירותיהם (ראה :יום טוב ג,ז; ר' תנחום; הערוך)ֶׁ .ש ִּי ֵחד ָלּה ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה – לאחר
הנישואין ייחד לה שדה לגבות ממנה את דמי כתובתה ,אף על פי שהדבר לא נכתב בכתובה במפורש (רשב"ם ב"ב נ,א).
ַיד ַהַּב ַעל ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה – וכיוון שיש לו זכות בנכסים ,אינה יכולה למכור אותם בלא רשותו.
גַ 2קְר ַקע ֶׁש ִה ְכ ִני ָסה לֹו ִאְׁשּתֹו ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה – נכסי צאן ברזלַ .קְר ַקע ֶׁש ִה ְכ ִניס ָלּה ׁשּום ִמּ ֶׁשּלֹו – שנתן לה שדה מיוחדת,
נוסף על הנכסים שהביאה מבית אביה ,כדי להתנאות בנדונייתה (אישות כג,יא)ֶׁ .ש ָּקנּו ִמ ַּיד ָה ִאׁ ָּשה – עשו מעשה קניין כדי
לתת תוקף מחייב להצהרתה שהיא מסכימה למעשי בעלה (לעיל ה,יא)ֲ .ה ֵרי ָּכל ַמה ׁ ֶּש ָעָׂשה ָּב ֵטל – במכירת השדות האלו,
מפני שאין הבעל זכאי למכור את נכסי אשתו הנמצאים ברשותו .ואף אם היא אומרת שהיא מסכימה למכירה ,כיוון
