Page 320 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 320

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק כ‪-‬כא	‬                                                            ‫‪	298‬‬

‫ַעל ַהּלֹו ֵק ַח ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה – מפני ' ְק ַטִּנים ִהיא ֶׁשָּמ ַכ ְר ִּתי' – ַעל ַהּלֹו ֵק ַח ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה‪ ,‬אֹו ִיׁ ָּש ַבע‬
                                                                                                       ‫שהמוכר מוחזק בעבד‪ִ .‬יׁ ָּש ַבע ַהּמֹו ֵכר‬
                     ‫ַהּמֹו ֵכר ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָמ ַכר ֶאָּלא ְק ַטִּנים‪.‬‬                              ‫ֶה ֵּסת – מפני שבעבדים ובקרקעות‪ ,‬ניתן‬
                                                                                                       ‫להשביע רק שבועת היסת (טוען ונטען ה‪,‬ב)‪.‬‬
‫יג   ָא ַמר ַהּלֹו ֵק ַח 'ָּגדֹול ָל ַק ְח ִּתי'‪ְ ,‬ו ַהּמֹו ֵכר ׁשֹו ֵתק – ָז ָכה ַּבָּגדֹול‪.‬‬
‫יג  ְו ַהּמֹו ֵכר ׁשֹו ֵתק – מפני ששתיקתו ְו ִאם ָא ַמר ַהּמֹו ֵכר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע' – ַעל ַהּלֹו ֵק ַח ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה‪ ,‬אֹו‬
                                                                                                       ‫כהודאה‪ ,‬כבהלכה יא‪ָ .‬א ַמר ַהּמֹו ֵכר ֵאי ִני‬
‫ִיׁ ָּש ַבע ַהּמֹו ֵכר ֶה ֵּסת ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע‪ְ ,‬ו ֵאין ָל ֶזה ֶאָּלא ַה ָּק ָטן‪.‬‬                                 ‫יֹו ֵד ַע וכו' – ראה י‪.2‬‬

                                   ‫יד   ַהַּמ ֲח ִליף ָּפ ָרה ַּב ֲחמֹור וכו' – ספק הנולד בסחורה‬

‫החמור נקנה מדין חליפין משעת יד  ָּכל ִמי ֶׁשּנֹו ַלד ַה ָּס ֵפק ִּבְרׁשּותֹו – ָע ָליו ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה‪.‬‬
                                                                                                       ‫משיכת הפרה (לעיל ה‪,‬א)‪ ,‬אך יש ספק אם‬
‫ֵּכי ַצד? ַהַּמ ֲח ִליף ָּפָרה ַּב ֲחמֹור‪ּ ,‬ו ָמַׁשְך ַּב ַעל ַה ֲחמֹור ֶאת ַהָּפָרה‪,‬‬                  ‫היה החמור חי בשעת משיכת הפרה ומת‬
‫ְוֹלא ִה ְסִּפיק ַּב ַעל ַהָּפָרה ִל ְמׁשְֹך ֶאת ַה ֲחמֹור ַעד ֶׁשֵּמת ַה ֲחמֹור‬                       ‫ברשות הלוקח או שמת לפני כן ברשות‬
‫– ַעל ַּב ַעל ַה ֲחמֹור ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁש ָה ְי ָתה ֲחמֹורֹו ַק ֶּי ֶמת ְּב ֵעת‬
                                                                                                                                   ‫המוכר‪.‬‬

‫טו  ְּבעֹ ִבי – בדופן‪ֵּ .‬בית ַהּכֹוסֹות – ְמִׁשי ַכת ַהָּפ ָרה‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

‫טו   ַמ ַחט ֶׁשִּנ ְמ ֵצאת ְּבעֹ ִבי ֵּבית ַהּכֹוסֹות ְו ִנְּק ָבה אֹותֹו ֶנ ֶקב‬                       ‫אחד מארבעת חלקי קיבת הבהמות‬
                                                                                                       ‫)‪ ,(reticulum‬שיש בו רקמה פנימית‬
‫כעין תאים משובצים‪ ,‬ומכאן שמו ְמ ֻפָּלׁש – ִאם ִנ ְמ ָצא ָע ֶלי ָה ֹק ֶרט ָּדם‪ְּ ,‬ב ָידּו ַע ֶׁשּזֹו ִנ ְט ְר ָפה ֹק ֶדם‬

‫ְׁש ִחי ָטה‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֻה ְג ַלד ִּפי ַהַּמָּכה – ְּב ָידּו ַע ֶׁש ִהיא ָה ְי ָתה‬               ‫(פה"מ חולין ג‪,‬א)‪ֶ .‬נ ֶקב ְמ ֻפָּלׁש – נקב מצד‬
‫ְטֵר ָפה ְׁשלָׁשה ָי ִמים ֹק ֶדם ְׁש ִחי ָטה; ֹלא ֻה ְג ַלד ִּפי ַהַּמָּכה – ֲהֵרי‬                     ‫לצד המטריף את הבהמה ואוסר אותה‬
‫ַה ָּד ָבר ָס ֵפק‪ְ ,‬ו ַעל ַהַּטָּבח ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשּקֹ ֶדם ְל ִקי ָחתֹו ִנ ְטְר ָפה‪,‬‬          ‫באכילה‪ .‬אם יתברר שהייתה טרפה כבר‬
                                                                                                       ‫בשעת מכירתה‪ ,‬המכירה בטלה‪ .‬אבל‬
‫כאן אפשר שנטרפה אחרי המכירה‪ ,‬אלא ֶׁש ֲה ֵרי ִּב ְרׁשּותֹו נֹו ַלד ַה ָּס ֵפק‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה – ְיַׁשֵּלם‬
                                                                                                       ‫שהדם מעיד שניקבה לפני השחיטה‪,‬‬
‫ַה ָּד ִמים ַלּמֹו ֵכר‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל יד)‪.‬‬                                              ‫מפני שפציעה לאחר השחיטה אינה‬

‫מוציאה דם‪ֹ .‬קֶרט – חתיכה (ר' תנחום)‪ֻ .‬ה ְג ַלד ִּפי ַהַּמָּכה – נתכסתה המכה בקרום‪ַ .‬טָּבח – שוחט‪ְ .‬יַׁשֵּלם ַה ָּד ִמים ַלּמֹו ֵכר‬

‫– אם עדיין לא שילם את הכסף למוכר‪ ,‬ישלם לו‪ ,‬אף על פי שייתכן שקנה בהמה שכבר הייתה טרפה‪ .‬ואין אומרים‬

‫בזה‪" :‬המוציא מחברו – עליו הראיה"‪ ,‬שהרי נולד הספק ברשות הלוקח‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ֶא ָחד ְו ֶע ְׂש ִרים‬  ‫	‬

   ‫המוכר דבר שאינו מוגדר‬        ‫כא‬

                                          ‫מכירת סחורה בכמות לא מוגדרת‬                                  ‫א   ְמ ֻס ָּים – מוגדר‪ ,‬מדוד‪ִ .‬מינֹו ָידּו ַע –‬

‫א   ַהַּמ ְק ֶנה ַל ֲח ֵברֹו ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻס ָּים‪ִ :‬אם ָה ָיה ִמינֹו ָידּו ַע –‬               ‫שידוע לצדדים מהי הסחורה הנמכרת‪.‬‬

‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ִמ ָּדתֹו אֹו ִמְׁש ָקלֹו אֹו ִמ ְנ ָינֹו ָידּו ַע‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה‬                    ‫ב  ְּב ָכְך ְו ָכְך – זו פסיקת הדמים‬
                     ‫ָק ָנה; ְו ִאם ֵאין ִמינֹו ָידּו ַע – ֹלא ָק ָנה‪.‬‬
                                                                                                       ‫(=קביעת המחיר)‪ ,‬שבלעדיה אין‬
‫ב  ֵּכי ַצד? ' ֲעֵר ָמה זֹו ֶׁשְּל ִחִּטים ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך ְּב ָכְך ְו ָכְך'‪ַׂ' ,‬שק‬                ‫הקניין חל (לעיל ד‪,‬ה)‪ .‬ואחרי פסיקת‬
                                                                                                       ‫הדמים עשו פעולת קניין‪ֲ .‬הֵרי ִמ ְמָּכרֹו‬
‫ֶזה ַהָּמ ֵלא ְּת ֵא ִנים ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך ְּב ָכְך ְו ָכְך'‪ַ ' ,‬מְר ֵּתף ֶזה ֶׁשְּל ַי ִין ֲא ִני‬  ‫ַק ָּים – כיוון שהקונה יודע איזו סחורה‬
‫מֹו ֵכר ְלָך ְּב ָכְך ְו ָכְך' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ִמ ַּדת ָה ֲעֵר ָמה ְידּו ָעה‪,‬‬                  ‫הוא קונה ובאיזה מחיר הוא קונה אותה‪.‬‬
‫ְוֹלא ִמְׁש ַקל ַה ְּת ֵא ִנים ְוֹלא ִמ ְנ ַין ַה ַּק ְנ ַקִּנים ָידּו ַע‪ֲ ,‬הֵרי ִמ ְמָּכרֹו‬           ‫הֹו ָנ ָיה ְל ִפי ַהׁ ַּש ַער ֶׁשַּבּׁשּוק – לפי המחיר‬
‫ַק ָּים‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשָּמ ָצא ָח ֵסר אֹו ָי ֵתר ַעל ָהאֹ ֶמד ֶׁש ָה ָיה ְּב ַד ְע ָּתם‪,‬‬
                                                                                                                            ‫המקובל בשוק‪.‬‬
 ‫ְו ֵיׁש ָל ֶהם הֹו ָנ ָיה ְל ִפי ַהׁ ַּש ַער ֶׁשַּבּׁשּוק‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל יג‪,‬ב)‪.‬‬
   315   316   317   318   319   320   321   322   323   324   325