Page 315 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 315
נייןק רפס המכיר לכותה פרק יט 293
בַ 1ה ְּדָר ִכים ֶׁשּקֹו ִנין ָּב ֶהן – ראה לעיל בַ 1הּמֹו ֵכר ַקְר ַקע ַל ֲח ֵברֹוְ ,ו ַא ַחר ֶׁשְּק ָנ ָיּה ַהּלֹו ֵק ַח ְּב ֶא ָחד
פרק אֹ .ק ֶדם ֶׁש ִּיְׁש ַּתֵּמׁש ָּבּה – אף על פי ִמן ַה ְּדָר ִכים ֶׁשּקֹו ִנין ָּב ֶהן ְו ֹק ֶדם ֶׁש ִּיְׁש ַּתֵּמׁש ָּבּהָ ,י ְצאּו
ָע ֶלי ָה ְמ ַעְר ֲעִרין – ֲהֵרי ֶזה ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֶׁ ,ש ֵאין ְלָך מּום
שכדי לקנות קרקע אין צורך להשתמש
בה לאחר מעשה הקניין ,כאן נתנו
ָּגדֹול ִמ ֶּזהֶׁ ,ש ֲע ַד ִין ֹלא ֶנ ֱה ָנה ָּבּהּ ,ו ָבאּו ַהּתֹו ְב ִעיןְ .ל ִפי ָכְך חכמים לקונה זמן נוסף לבטל את
המכירה ולהימנע מדיון משפטי עליה
(תשובת רב האי גאון ,מובאת בשטמ"ק ב"ק ט,א). ִי ְב ַטל ַהֶּמ ָּקחְ ,ו ַי ֲח ִזיר ַהּמֹו ֵכר ֶאת ַה ָּד ִמיםְ ,ו ַי ֲעֶׂשה ִּדין ִעם
ַהְּמ ַעְר ֲעִרין.
ִי ְב ַטל – יתבטל.
בָּ 2דׁש ַהֶּמ ֶצר וכו' – כבש את הגבול בְ 2ו ִאם ִנְׁש ַּתֵּמׁש ָּבּה ַהּלֹו ֵק ַח ָּכל ֶׁשהּואַ ,ו ֲא ִפּלּו ָּדׁש ַהֶּמ ֶצר
שבין שתי השדות והנמיך אותו ,עד ֶׁשָּלּה ְו ֵעְרבֹו ִעם ָה ָאֶרץ – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֶ ,אָּלא עֹוֶׂשה ִּדין
ִעם ַהְּמ ַעְר ֲעִריןְ .ו ִאם הֹו ִציאּו ָה ִמ ָּידֹו ַּב ִּדין – ַי ֲחזֹר ַעל ַהּמֹו ֵכר,
ששתי השדות נראות כאחת (ר' תנחום),
שפעולתו היא בגדר מעשה קניין בקרקע
(לעיל א,יג)ַ .י ֲחזֹר ַעל ַהּמֹו ֵכר – יתבע מן ְּכ ִדין ָּכל ַהִּנ ְטָר ִפין.
המוכר את מה ששילםַ .הִּנ ְטָר ִפין – מי
אחריות המוכר על המקח
שהוצאה מהם קרקע שקנה בגלל שעבוד
קודם. גָּ 1כל ַהּמֹו ֵכר ַקְר ַקע אֹו ֶע ֶבד אֹו ְׁש ָאר ִמַּט ְל ְט ִלין – ֲהֵרי
גֵ 1מ ֲח ַמת ַהּמֹו ֵכר – כגון מחמת חוב ֶזה ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתןֵּ .כי ַצד? ִאם הֹו ִציאּו ַהֶּמ ָּקח ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַח
ֵמ ֲח ַמת ַהּמֹו ֵכר – חֹו ֵזר ַהּלֹו ֵק ַח ְונֹו ֵטל ָּכל ַה ָּד ִמים ֶׁשָּנ ַתן ִמן
של המוכר או מסיבה אחרת התלויה בו,
אבל לא אם הוציאוה מיד הקונה מסיבה ַהּמֹו ֵכרֶׁ ,ש ֲהֵרי ִנ ְל ַקח ַהֶּמ ָּקח ֵמ ֲח ָמתֹו.
שהתחדשה אחרי המכירה ואינה תלויה
במוכר. גָּ 2כְך הּוא ַה ִּדין ְּב ָכל ִמ ְמָּכרַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ֵּפֵרׁש ַהּלֹו ֵק ַח
גְ 2ס ָתם – בלא תנאי מפורשָ .ה ַא ֲחָריּות ָּד ָבר ֶזהֶ ,אָּלא ָק ָנה ְס ָתםֲ .א ִפּלּו ָמ ַכר ַה ַּקְר ַקע ִּבְׁש ָטרְ ,וֹלא
ֶׁשֹּלא ֻה ְזְּכָרה ָטעּות סֹו ֵפר ִהיא – אם
ִה ְזִּכיר ּבֹו ַא ֲח ָריּות – ֲה ֵרי ֶזה ַח ָּיב ְּב ַא ֲח ָריּו ָתּה; ֶׁש ָה ַא ֲח ָריּות לא צוינה בשטר אחריות נכסי המוכר
לקרקע או אחריות הלווה להלוואה,
יש להניח שמי שכתב את השטר ,שכח ֶׁשֹּלא ֻה ְזְּכָרה – ָטעּות סֹו ֵפר ִהיא.
לכתוב את האחריות ,ואין לומר שלא דַּ 1בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשהֹו ִציאּו ַהֶּמ ָּקח ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַח
הייתה אחריות במכר רק מפני שלא
נזכרה אחריות בשטר ,אלא אם נאמר ֵּבית ִּדין ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאלְּ ,כגֹון ֶׁש ָה ָיה ַהֶּמ ָּקח ִמַּט ְל ְט ִלין ְו ָהיּו
ְּגנּו ִבין אֹו ְּגזּו ִלין ,אֹו ֶׁש ָה ְי ָתה ַה ַּקְר ַקע ְּגזּו ָלה ,אֹו ֶׁשָּבא
בו במפורש שאין אחריות.
ַּב ַעל חֹוב ֶׁשַּלּמֹו ֵכר ּו ְט ָר ָפּה ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַחְ ,ו ַהּ ֹכל ְּב ֵבית ִּדין דּ ִ 2דין ַהֶּמ ֶלְך – שנגבתה השדה מכוח
צו המלכות ,והדבר בלתי צפוי ,וייתכן ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל.
שיש בו אפילו שמץ של גזל (ראה גזלה
ואבדה ה,יד)ַ .ע ְרָּכיֹות ֶׁשָּל ֶהם – בתי דין דֲ 2א ָבל ִאם ַהּגֹוי הּוא ֶׁשהֹו ִציא ַהֶּמ ָּקח ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַחֵּ ,בין ְּב ִדין
של גוייםֵ .ה ִביא ֵע ִדים ּגֹו ִיים ַעל ָּכְך ַהֶּמ ֶלְך ֵּבין ְּב ַעְרָּכיֹות ֶׁשָּל ֶהם – ֵאין ַהּמֹו ֵכר ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּותֹו.
– ואם הביא שני עדים יהודים כשרים, ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ַהּגֹוי טֹו ֵען ֶׁש ַהּמֹו ֵכר ָּג ַנב ֵח ֶפץ ֶזה אֹו ְּג ָזלֹו ִמֶּמּנּו,
הרי זה בגדר הוצאה בדין ,והמוכר ְו ֵה ִביא ֵע ִדים ּגֹו ִיים ַעל ָּכְך – ֵאין ַהּמֹו ֵכר ַח ָּיב ְּכלּוםֶׁ ,ש ֶּזה ֹא ֶנס
חייב באחריות (סמ"ע חו"מ רכה,ז)ֶׁ .ש ֶּזה
ֹא ֶנס הּוא – מפני שדרך הגויים לשקר, הּואְ ,ו ֵאין ַהּמֹו ֵכר ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּות ָה ֹא ֶנס.
שנאמר "אשר פיהם דבר שוא וימינם
ימין שקר" (תהלים קמד,ח) ,ואפשר להניח שמוציא את השדה ממנו שלא כדין (בבלי ב"ב מה,א) .לכן כל עוד אין שני
עדים כשרים שהמוכר מכר שדה שאינה שלו או שחל עליה חוב ,אין אנו מאמינים בכך ,ואין הקונה יכול לדרוש
מהמוכר החזר.
