Page 310 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 310
נייןק רפס המכיר לכותה פרק יז 288
גָ 2מ ַכר לֹו ַי ִיןַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְּב ַק ְנ ַקֵּני ַהּמֹו ֵכרְ ,ו ֶה ֱח ִמיץִ :אם ָא ַמר גְּ 2ב ַק ְנ ַקֵּני ַהּמֹו ֵכר – והמוכר אינו יכול
לֹו ' ְל ִמ ְקָּפה ֲא ִני ָצִריְך' – ַמ ֲח ִזיר ְואֹו ֵמר לֹו ' ֲהֵרי ֵיי ְנָך ְו ַק ְנ ַקְּנָך, לטעון שהעברתו לקנקנים אחרים גרמה
ֶׁש ֲא ִני ֹלא ָק ִני ִתי ִלְׁשּתֹותֹו ֶאָּלא ְל ַבׁ ֵּשל ְמ ַעט ְמ ַעט'; ְו ִאם ֹלא
ָא ַמר לֹו ' ְל ִמ ְקָּפה הּוא' – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזירֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ֵמר לֹו להחמצת הייןְ .ל ִמ ְקָּפה – "לעשות ממנו
מרק לתבשיל .ומקפה הוא המרק" (פה"מ
מעשרות ד,א)ַ .עד ֶׁש – לפני ש.-
ד ְׁשלָׁשה ָי ִמים ָהִראׁשֹו ִנים – אם ' ָלָּמה ֹלא ָׁש ִתי ָת אֹותֹו? ְוֹלא ָה ָיה ְלָך ְלַׁשהֹותֹו ַעד ֶׁש ַּי ֲח ִמיץ'.
החמיצה בתוך שלושה ימים מיום
ד ַהּמֹו ֵכר ָח ִבית ֶׁשְּלֵׁש ָכר ַל ֲח ֵברֹוְ ,ו ֶה ָח ִבית ֶׁשַּלּמֹו ֵכר, הקנייה ,מסתבר שהחלה להחמיץ
כבר ברשות המוכרִ .מָּכאן ְו ֵאי ָלְך – ְו ֶה ֱח ִמי ָצהְּ :בתֹוְך ְׁשלָׁשה ָי ִמים ָה ִראׁשֹו ִנים – ֲה ֵרי זֹו ִּב ְרׁשּות
שהחמיצה אחרי יותר משלושה ימים,
ַהּמֹו ֵכרּ ,ו ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַה ָּד ִמים; ִמָּכאן ְו ֵאי ָלְך – ִּבְרׁשּות אפשר שהתחילה להחמיץ אחרי הקנייה,
והמוכר אינו אחראי לה והיא ברשות
לֹו ֵק ַח .הַ 1הּמֹו ֵכר ָח ִבית ֶׁשְּל ַי ִין ַל ֲח ֵברֹו ְּכ ֵדי ְל ָמ ְכָרּה ְמ ַעט הלוקח .ונראה שהדברים אמורים דווקא
ְמ ַעטְ ,ו ֶה ֱח ִמי ָצה ְּב ַמ ֲח ִצי ָתּה אֹו ִּבְׁש ִליָׁשּה – חֹו ֶז ֶרת ַלּמֹו ֵכר.
ְו ִאם ִׁשָּנה ַהּלֹו ֵק ַח ַהֶּנ ֶקב ֶׁשָּלּה ,אֹו ֶׁש ִהִּגי ַע יֹום ַהּׁשּוק ְוָׁש ָהה בשלא אמר לו 'למקפה אני צריך' (לעיל ג;
ְוֹלא ָמ ַכר – ֲהֵרי ִהיא ִּבְרׁשּות ַהּלֹו ֵק ַח.
רי"ף ב"ב מח,א) .הַ 1ל ֲח ֵברֹו – החנווני.
חֹו ֶז ֶרת ַלּמֹו ֵכר – החבית חוזרת למוכר
הְ 2ו ֵכן ַהְּמ ַקֵּבל ָח ִבית ֶׁשְּל ַי ִין ֵמ ֲח ֵברֹו ְּכ ֵדי ְלהֹו ִלי ָכּה ְל ָמקֹום והמוכר מחזיר את דמי היין שנשאר בה.
כמו במי שאמר לו 'למקפה אני צריך'.
ְּפלֹו ִני ּו ְל ָמ ְכָרּה ָׁשםְ ,ו ֹק ֶדם ֶׁש ַּתִּגי ַע ְלָׁשם הּו ַזל ַה ַּי ִין אֹו ֶה ֱח ִמי ָצה ִאם ִׁשָּנה ַהּלֹו ֵק ַח וכו' – שהחלפת צינור
– ֲהֵרי זֹו ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכרִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֶה ָח ִבית ְו ַה ַּי ִין ֶׁשּלֹוְ .ו ֵכן ָּכל המזיגה עלולה לגרום להחמצתו (המאירי
ב"ב צח,א)ְ .וָׁש ָהה ְוֹלא ָמ ַכר – ועקב כך ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
נתארך זמן אחסון היין.
ו ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ַי ִין ְמ ֻבׂ ָּשם ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ַח ָּיב ְל ַה ֲע ִמיד
הַ 2הְּמ ַקֵּבל – במכירה גמורה ,אך
לֹו ַעד ָה ֲע ֶצֶרתָ .א ַמר לֹו ' ַי ִין ָיָׁשן ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – נֹו ֵתן לֹו
משום שפירש את טעם הקנייה ,הרי
ִמׁ ֶּשַּלׁ ָּש ָנה ֶׁש ָע ְבָרהְ ' .מ ֻיׁ ָּשן' – ִמׁ ֶּשְּלָׁשלׁש ָׁש ִניםְ ,ו ָצִריְך ֶׁש ַּי ֲעמֹד הוא כקונה על תנאי (ראה לעיל יא,ח; מ"מ
ְוֹלא ַי ֲח ִמיץ ַעד ֶה ָחגּ .ו ְב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש ָׁשם ִמ ְנ ָהג ָידּו ַע – ַהּכֹל בשם ר"ח)ֲ .הֵרי זֹו ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכר – שהיה
צריך המוכר לקחת בחשבון שהיין עלול
ְּכ ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה. להחמיץ מפני טלטול הדרך או שיוזל
אחוזי פגמים ביין היין עד שיגיע לשם הלוקחִ .מְּפ ֵני
ֶׁש ֶה ָח ִבית ְו ַה ַּי ִין ֶׁשּלֹו – מפני שמכר אותה
ז ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ַמְר ֵּתף ֶזה ֶׁשְּל ַי ִין ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך ְל ִמ ְקָּפה', על תנאי ,וכל זמן שלא התקיים התנאי,
אֹו ֶׁשָּמ ַכר לֹו ַמְר ֵּתף ֶׁשְּל ַי ִין ְס ָתם – ֲהֵרי ַהּלֹו ֵק ַח ְמ ַקֵּבל ָע ָליו החבית ברשות המוכר.
ו ַי ִין ְמ ֻבׂ ָּשם – נראה שפירושו יין ֲעָׂש ָרה ַק ְנ ַקִּנים ְּב ָכל ֵמ ָאה ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה ֵיי ָנם טֹוב ֶאָּלא ְּכ ָבר
מתובל בבשמים (רס"ג לביטוי "יין הרקח" ִה ְת ִחיל ְל ִהְׁש ַּתּנֹות; ָי ֵתר ַעל ֶזה ֹלא ְי ַקֵּבל.
שבשיר השירים ח,ב .ותרגום 'רקח' בשמות ל,כה
הוא 'בסם') הנחשב יין איכותי (המאירי ב"ב צז,ב)ַ .ח ָּיב ְל ַה ֲע ִמיד לֹו ַעד ָה ֲע ֶצ ֶרת – אם עדיין היין בקנקניו של המוכר ,הוא
אמור להתקיים לפחות עד שבועות ,ולכן המוכר אחראי לטיב היין עד זמן זה ,מפני שבימות החמה בארץ ישראל גם
יין טוב עלול להתקלקל (רשב"ם ב"ב צח,א) .נֹו ֵתן לֹו ִמׁ ֶּשַּלׁ ָּש ָנה ֶׁש ָע ְב ָרה – שמניחים שזו היא הכוונה המקובלתְ .וֹלא ַי ֲח ִמיץ
ַעד ֶה ָחג – שאפילו בימות הקיץ לא יחמיץ ,עד חג סוכותִ .מ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה – הכללים המקובלים במקום.
ז ֶזהְ ...ל ִמ ְקָּפה – הוספת המילה "זה" מפחיתה מדרישת האחריות ,והוספת המילה "למקפה" מרחיבה את היקף
האחריות לאיכות הסחורה ,ומכאן הדין הממוצע בהלכה זוִ .מ ְקָּפה – ראה לעיל ביאור גֶׁ .2שֹּלא ִי ְה ֶיה ֵיי ָנם טֹוב –
לבישול ,מפני שמקובל להשתמש לבישול במשובח שביינות (פה"מ ב"ב ו,ב)ָ .י ֵתר ַעל ֶזה ֹלא ְי ַקֵּבל – 10%פגם ביין הוא
השיעור הסביר שהלוקח מסכים לו.
