Page 309 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 309
נייןק רפס המכיר לכותה פרק טז-יז 287
ידֲ 2א ָבל ַהּמֹו ֵכר ָּד ָבר ֶׁש ִאּסּור ֲא ִכי ָלתֹו ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִריםִ :אם ידִ 2מ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים – מתקנת
חכמים ,מדרבנןַ .מ ֲח ִזיר ֶאת ַהֵּפרֹות
ְונֹו ֵטל ֶאת ָּד ָמיו – מפני שבטל המקח. ָהיּו ַהֵּפרֹות ַק ָּי ִמין – ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַהֵּפרֹות ְונֹו ֵטל ֶאת ָּד ָמיו; ְו ִאם
ְו ֵאין ַהּמֹו ֵכר ַמ ֲח ִזיר לֹו ְּכלּום – מפני ֲא ָכ ָלן – ֲא ָכ ָלןְ ,ו ֵאין ַהּמֹו ֵכר ַמ ֲח ִזיר לֹו ְּכלּוםְ .ו ָכל ִאּסּוֵרי ֲה ָנ ָיה,
שאכל הלוקח בשוגג דבר שהוא אסור ֵּבין ִמן ַהּתֹוָרה ֵּבין ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַה ָּד ִמיםְ ,ו ֵאין ָּב ֶהן
מדרבנן ,ואין בדבר משום עברה (ראה ִּדין ְמ ִכיָרה ְּכ ָלל.
שבת כג,טו; נתיבות המשפט רלד ,ביאורים ס"ק ג).
ִאּסּוֵרי ֲה ָנ ָיה – דברים האסורים לכל שימוש ,וצריך לאבדם ,ואינם נחשבים כרכוש המוכר.
א ַאְרַּבע ִמּדֹות ַּבּמֹו ְכִרין – ארבע ּ ֶפ ֶרק ִׁש ְב ָעה ָע ָׂשר
אפשרויות יש בחזרה מן המכירה :רק יז
הקונה יכול לחזור בו ,רק המוכר יכול טעות באיכות ובמין; יין שהחמיץ
לחזור בו ,שניהם יכולים לחזור בהם, טעות באיכות וטעות במין
איש מהם אינו יכול לחזור בו (המאירי
ב"ב פג,ב)ִ .חִּטים ָיפֹות ְו ִנ ְמ ְצאּו ָרעֹות א ַאְרַּבע ִמּדֹות ַּבּמֹו ְכִריןָ :מ ַכר לֹו ִחִּטים ָיפֹות ְו ִנ ְמ ְצאּו ָרעֹות
וכו' – הסחורה שסופקה היא סחורה – ַהּלֹו ֵק ַח ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ְוֹלא ַהּמֹו ֵכר; ָרעֹות ְו ִנ ְמ ְצאּו ָיפֹות –
שונה מהמוסכם .וכיון שהיא שונה ַהּמֹו ֵכר ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ְוֹלא ַהּלֹו ֵק ַח; ָרעֹות ְו ִנ ְמ ְצאּו ָרעֹותָ ,יפֹות
לרעת הקונה ,רק הוא יכול לחזור בו.
ְו ִנ ְמ ְצאּו ָיפֹותַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנן ָיפֹות ֶׁש ֵאין ְל ַמ ְע ָלה ֵמ ֶהןְ ,וֹלא ולכן הצד המתאנה יכול לחזור בו מן
המקח ,ואילו הצד המאנה אינו יכול
לחזור בו (לעיל יב,ד)ָ .רעֹות ְו ִנ ְמ ְצאּו ָרעֹות ֶׁש ֵאין ְל ַמָּטה ֵמ ֶהןַ ,ו ֲהֵרי ֵיׁש ָׁשם הֹו ָנ ָיה ְׁשתּות – ֵאין
ָרעֹות – שהתנה עמו שימכור לו רעות ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֶ ,אָּלא ָק ָנהּ ,ו ַמ ֲח ִזיר הֹו ָנ ָיה.
ונמצאו רעות יותר ממה שהתנה עמו
ב ֲא ָבל ַהּמֹו ֵכר ִחִּטים ַׁש ֲח ָמ ִמית ְו ִנ ְמ ֵצאת ְל ָב ָנה ,אֹו ְל ָב ָנה (המאירי שם)ֶׁ .ש ֵאי ָנן ָיפֹות ֶׁש ֵאין ְל ַמ ְע ָלה
ֵמ ֶהן וכו' – יפות ורעות הוא מושג יחסי ְו ִנ ְמ ֵצאת ַׁש ֲח ָמ ִמית; ֵע ִצים ֶׁשְּל ַז ִית ְו ִנ ְמ ְצאּו ֶׁשְּלִׁש ְק ָמה,
ולא מוחלטַ .ו ֲהֵרי ֵיׁש ָׁשם הֹו ָנ ָיה ְׁשתּות ֶׁשְּלִׁש ְק ָמה ְו ִנ ְמ ְצאּו ֶׁשְּל ַז ִית; ַי ִין ְו ִנ ְמ ָצא חֹ ֶמץ ,חֹ ֶמץ ְו ִנ ְמ ָצא ַי ִין
– ונקנה המקח ,אלא שהוא חייב להחזיר
את שווי האונאה (השווה לעיל יב,ב). – ָּכל ֶא ָחד ִמׁ ְּש ֵני ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ַּב ֲח ֵברֹוֶׁ ,ש ֵאין ֶזה ַהִּמין ֶׁש ָא ַמר
ֶׁש ִּי ְמּכֹר לֹוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ב ֲא ָבל – להלן דוגמאות למקח טעות.
ַׁש ֲח ָמ ִמית – שהיא אדומה (פה"מ ב"ב
ה,ו" .חום" בבראשית ל,לה מתורגם 'שחום'). אחריות על היין
ִׁש ְק ָמה – עץ בן סוגה של התאנה גַ 1הּמֹו ֵכר ַי ִין ַל ֲח ֵברֹוּ ,ו ְנ ָתנֹו ַהּלֹו ֵק ַח ַּב ַּק ְנ ַקִּניםְ ,ו ֶה ֱח ִמיץ ִמ ָּיד
) ,(Ficus sycomorusע ֵנף מאוד (פה"מ דמאי
– ֵאינֹו ַח ָּיב ְּב ַא ֲח ָריּותֹוְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ְל ַת ְבִׁשיל ֲא ִני א,א וק' שם)ַ .י ִין ְו ִנ ְמ ָצא ֹח ֶמץ – אף על פי
שלעניינים מסוימים הם נחשבים מין ָצִריְך לֹו'ְ .ו ִאם ָי ַדע* ֶׁש ֵּיינֹו ַמ ֲח ִמיץ – ֲהֵרי ֶזה ֶמ ַּקח ָטעּות.
אחד (תרומות ה,כא) ,במסחר הם נחשבים
שני מינים ,מפני שייתכן שאחד הצדדים צריך חומץ ולא יין (פה"מ ב"ב ה,ו)ֶׁ .ש ֵאין ֶזה ַהִּמין ֶׁש ָא ַמר ֶׁש ִּי ְמּכֹר לֹו – ואף אם
לא הייתה אונאה ,ומכר לו דבר בשוויו (מ"מ).
גּ 1ו ְנ ָתנֹו ַהּלֹו ֵק ַח ַּב ַּק ְנ ַקִּנים – מילא הקונה את כליו מחביתו של המוכרֵ .אינֹו ַח ָּיב – המוכרְּ .ב ַא ֲחָריּותֹו – מפני שיכול
המוכר לומר לו שטלטול היין בעת העברתו לקנקנים של הלוקח הוא שגרם לו להחמיץ (רשב"ם ב"ב צח,א)ְ .ל ַת ְבִׁשיל
ֲא ִני ָצִריְך לֹו – להוסיפו לתבשיל ,ואין שותים אותו בפעם אחת ,אלא מוסיפים לבישול כל פעם מעט ,ומשום כך יין
לתבשיל צריך להיות משובח מאוד ולהתקיים זמן רב (פה"מ ב"ב ו,ב)ְ .ו ִאם ָי ַדע* – המוכר .בכ"י ק' הנוסחְ" :ו ִאם ָידּו ַע".
