Page 304 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 304

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק טו	‬                                                      ‫‪2	 82‬‬

‫ד‪ֵ   1‬אין ְמ ַחׁ ְּש ִבין ְּפ ַחת ַהּמּום‪ֲ .‬א ִפּלּו ָמ ַכר לֹו ְּכ ִלי ָׁשֶוה ֲעָׂשָרה‬        ‫ד‪ֵ   1‬אין ְמ ַחׁ ְּש ִבין ְּפ ַחת ַהּמּום – אין די‬

‫ִּדי ָנִרין ְו ִנ ְמ ָצא ּבֹו מּום ַהַּמ ְפ ִחיתֹו ִמ ָּד ָמיו ִא ָּסר – ַמ ֲח ִזיר‬            ‫שיחזיר המוכר לקונה את ההפרש בין‬
‫ֶאת ַהְּכ ִלי‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָיכֹול לֹו ַמר לֹו ' ֵהא ָלְך ִא ָּסר ְּפ ַחת ַהּמּום'‪,‬‬
                                                                                               ‫מחיר מוצר רגיל למחיר מוצר פגום‪,‬‬
                 ‫ֶׁש ַהּלֹו ֵק ַח אֹו ֵמר 'ְּב ֵח ֶפץ ָׁש ֵלם ֲא ִני רֹו ֶצה'‪.‬‬
                                                                                               ‫"פחת המום"‪ ,‬אלא כל העסקה בטלה‪.‬‬

                                                                                               ‫ִא ָּסר – אחד מעשרים וארבע בדינר (ראה‬

‫ד‪ְ  2‬ו ֵכן ִאם ָר ָצה ַהּלֹו ֵק ַח ִל ַּקח ְּפ ַחת ַהּמּום – ָהְרׁשּות ְּב ַיד‬                 ‫מפתח מידות ומשקלות)‪ .‬נמצא שירידת ערך‬
                                                                                               ‫החפץ מחמת המום הוא אחד ממאתיים‬
‫ַהּמֹו ֵכר‪ֶׁ ,‬שהּוא אֹו ֵמר לֹו ' ִאם ִּת ְק ֶנה אֹותֹו ְּכמֹות ֶׁשהּוא‪ ,‬אֹו ֹטל‬
                                                                                               ‫וארבעים‪ ,‬כ‪.0.4%-‬‬

‫ד‪ִ   2‬ל ַּקח ְּפ ַחת ַהּמּום – להשאיר בידיו ָּד ִמים ֶׁשְּלָך ְו ֵלְך'‪.‬‬
                                                                                               ‫את החפץ ולקבל החזר על הפגם‪.‬‬
‫ה  ָּכל ֶׁש ִה ְסִּכימּו ָע ָליו ְּב ֵני ַהְּמ ִדי ָנה ֶׁשהּוא מּום ֶׁשַּמ ֲח ִזיִרין‬          ‫ָהְרׁשּות ְּב ַיד ַהּמֹו ֵכר וכו' – המוכר‬

‫רשאי לומר לקונה שאינו נותן לו את ּבֹו ֶמ ָּקח ֶזה – ַמ ֲח ִזי ִרין ּבֹו‪ְ .‬ו ָכל ֶׁש ִה ְסִּכימּו ָע ָליו ֶׁש ֵאינֹו מּום‬
‫פחת המום‪ ,‬אלא אם ירצה הקונה את – ֲה ֵרי ֶזה ֵאינֹו ַמ ֲח ִזיר ּבֹו ֶאָּלא ִאם ֵּפ ֵרׁש‪ֶׁ .‬שָּכל ַהּנֹוֵׂשא ְונֹו ֵתן‬
                                                                                               ‫הסחורה‪ ,‬יקבלנה במחיר שנקבע‪ ,‬כפי‬
‫ְס ָתם – ַעל ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה הּוא סֹו ֵמְך‪.‬‬                                            ‫שהיא עם הפגם; ואם אינו רוצה יחזיר‬

‫פגמים גלויים ונסתרים‬                                                                           ‫אותה ויקבל את כספו‪.‬‬

‫ה   ְמ ִדי ָנה – עיר‪ֶ .‬אָּלא ִאם ֵּפֵרׁש – ו  ָּכל ַהּלֹו ֵק ַח ְס ָתם – ֵאינֹו לֹו ֵק ַח ֶאָּלא ָּד ָבר ַהׁ ָּש ֵלם ִמָּכל מּום‪.‬‬
                                                                                               ‫והתנה שיוכל להחזיר את הדבר‪ ,‬אם יש‬
‫ְו ִאם ֵּפֵרׁש ַהּמֹו ֵכר ְו ָא ַמר ' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ֵאין ַא ָּתה חֹו ֵזר ָע ַלי ְּבמּום'‬      ‫בו אותו המום‪ַ .‬על ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה הּוא‬
‫– ֲהֵרי ֶזה חֹו ֵזר‪ַ ,‬עד ֶׁש ְּי ָפֵרׁש ַהּמּום ֶׁש ֵּיׁש ְּב ִמ ְמָּכרֹו ְו ִי ְמ ֹחל‬         ‫סֹו ֵמְך – העסקאות הממוניות מבוססות‬

‫על המנהגים המקומיים‪ ,‬ו"במקום שיש ַהּלֹו ֵק ַח‪ ,‬אֹו ַעד ֶׁשּיֹא ַמר לֹו 'ָּכל מּום ֶׁש ִּיָּמ ֵצא ְּב ֶמ ָּקח ֶזה ַהּפֹו ֵחת‬
                                                                                               ‫להן מנהג – הכל כמנהג המדינה" (להלן‬
‫ָּד ָמיו ַעד ָּכְך ְו ָכְך‪ִ ,‬קַּב ְל ִּתי אֹותֹו'‪ֶׁ ,‬ש ַהּמֹו ֵחל ָצִריְך ֵלי ַדע ַה ָּד ָבר‬                                 ‫יח‪,‬יב)‪.‬‬
            ‫ֶׁש ִּי ְמחֹל ּבֹו ִוי ָפֵרׁש אֹותֹו‪ְּ ,‬כמֹו ַהְּמ ָפֵרׁש ַּבהֹו ָנ ָיה‪.‬‬
                                                                                               ‫ו   ַהּלֹו ֵק ַח ְס ָתם – בלא לומר במפורש‬
‫ז   ַהּמֹו ֵכר ָּפָרה ַל ֲח ֵברֹו ּו ָמ ָנה ָּבּה מּו ִמין ְּגלּו ִיין ּומּו ִמין‬
                                                                                               ‫מה הוא קונה‪ֶׁ .‬ש ֵאין ַא ָּתה חֹו ֵזר ָע ַלי‬

‫ֶׁש ֵאי ָנן ִנָּכִרין‪ְ ,‬וֹלא ָה ָיה ָּבּה מּום ֵמאֹו ָתן ַהּמּו ִמין ַהְּגלּו ִיין‬             ‫ְּבמּום – שאם יימצא מום לא תוכל‬
‫ֶׁשָּמ ָנה‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא ָּבּה מּום ֵמאֹו ָתן ַהּמּו ִמין ֶׁש ֵאי ָנן ִנָּכִרין – ֲהֵרי‬        ‫לחזור בך מן העסקה‪ְּ .‬כמֹו ַהְּמ ָפֵרׁש‬
‫ֶזה ֶמ ַּקח ָטעּות‪ְ ,‬וחֹו ֵזר‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֵּפֵרׁש ַהּמּום ֶׁשִּנ ְמ ָצא‪,‬‬               ‫ַּבהֹו ָנ ָיה – החיייבת להיות מוגדרת (ראה‬

                                                                                                                          ‫לעיל יג‪,‬ג)‪.‬‬

‫ז  מּו ִמין ְּגלּו ִיין – חיצוניים‪ ,‬הנראים ֶׁש ֲה ֵרי ַהּלֹו ֵק ַח אֹו ֵמר 'ְּכֶׁש ָר ִאי ִתי ֶׁש ֵאין ָּבּה ֵאּלּו ַהּמּו ִמין ַהִּנ ְר ִאין‬
                                                                                               ‫לעין‪ ,‬כגון שהיא עיוורת או צולעת‪.‬‬
‫ֶׁשָּמ ָנה‪ָ ,‬א ַמְר ִּתי‪ָּ :‬כְך ֵאין ָּבּה ֵאּלּו ֶׁש ֵאי ָנן ִנְר ִאין ֶׁשָּמ ָנה‪ְ ,‬ו ֵאינֹו‬  ‫מּו ִמין ֶׁש ֵאי ָנן ִנָּכִרין – שאינם נראים‬
             ‫ְמ ָפֵרׁש מּו ִמין ֵאּלּו ֶאָּלא ְּכ ֵדי ְל ַהְׁשִּבי ַח ַּד ְע ִּתי'‪.‬‬            ‫אלא בהתבוננות ממושכת או אחר זמן‪,‬‬

‫ח  ֵּכי ַצד? 'ָּפָרה זֹו ִעֶּו ֶרת ִהיא‪ִ ,‬חֶּג ֶרת ִהיא‪ַ ,‬נְׁש ָכ ִנית ִהיא‪,‬‬                   ‫כגון שהיא נשכנית או נגחנית‪ְ .‬ל ַהְׁשִּבי ַח‬
                                                                                               ‫ַּד ְע ִּתי – להרגיע אותי שקניתי דבר טוב‪,‬‬
‫ַר ְב ָצ ִנית ִהיא'‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ֵצאת ַנְׁש ָכ ִנית ִּב ְל ַבד אֹו ַר ְב ָצ ִנית – ֲהֵרי ֶזה‬      ‫לומר שכשם שאין בה המומים הגלויים‬
‫ֶמ ַּקח ָטעּות‪ָ .‬היּו ָּבּה ָּכל ַהּמּו ִמין ֶׁשָּמ ָנה – ֵאין ֶזה ֶמ ַּקח ָטעּות‪.‬‬             ‫כך אין בה מומים נסתרים (לבוש חו"מ‬

‫ְו ֵכן ִאם ָה ְי ָתה ִחֶּג ֶרת‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ֵצאת ַנְׁש ָכ ִנית – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנּה‬        ‫רלב‪,‬ח)‪ .‬למנוע תרעומת לאחר המכירה‬
                              ‫ִעֶּו ֶרת‪ֵ ,‬אין ֶזה ֶמ ַּקח ָטעּות‪.‬‬                                                     ‫(רש"י ב"מ פ‪,‬א)‪.‬‬

                                                                                               ‫ח   ִחֶּג ֶרת – צולעת‪ַ .‬ר ְב ָצ ִנית – שאינה‬

‫מסוגלת לשאת משא‪ ,‬שכל פעם שמעמיסים עליה משא היא רובצת ואינה זזה ממקומה‪ ,‬או שרגילה לרבוץ על כלים‬

‫ולשבור אותם (ראה נזקי ממון א‪,‬ה)‪ַ .‬נְׁש ָכ ִנית‪ ...‬אֹו ַר ְב ָצ ִנית – דוגמאות למום שאינו ניכר‪ֵ .‬אין ֶזה ֶמ ַּקח ָטעּות – שהרי מנה‬

‫לו פגמים חיצוניים שיש בה‪ ,‬שאף על פי שלא דייק בדבריו ולא מנה את כולם‪ ,‬התכוון לדייק באלו שמנה ולא רק‬

                                                                                               ‫להרגיע את הקונה‪.‬‬
   299   300   301   302   303   304   305   306   307   308   309