Page 299 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 299
נייןק רפס המכיר לכותה פרק יג 277
יב ֲהֵרי ֵהן ְּכ ָלקֹוחֹות – כמוכרים זה חלוקה בין אחים ושותפים
לזה כל אחד את מחצית חלקו .לכן, יב ָה ַא ִחין ְו ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁש ָח ְלקּו ִמַּט ְל ְט ִלין – ֲהֵרי ֵהן ְּכ ָלקֹוחֹות:
אם הייתה חלוקה לא שווה ,יש בה דין
אונאהְּ .בׁשּום ַה ַּד ָּי ִנין – על פי הערכת ָּפחּות ִמׁ ְּשתּות – ִנ ְק ָנה ֶמ ָּקחְ ,ו ֵאין ַמ ֲח ִזיר ְּכלּום; ָי ֵתר ַעל
ְׁשתּות – ָּב ַטל ֶמ ָּקח; ְׁשתּות – ָק ָנהּ ,ו ַמ ֲח ִזיר הֹו ָנ ָיהְ .ו ִאם בית דיןִ .מ ְכָרם ָּב ֵטל – שמקפידים יותר
בשומת בית דין ,ולכן גם באונאת שתות
המכר בטל (המאירי כתובות צט,ב). ִה ְתנּו ֵּבי ֵני ֶהם ֶׁש ַּי ְח ְלקּו ְּבׁשּום ַה ַּד ָּי ִניןְ ,ו ָטעּו ִּבְׁשתּות – ָּב ְט ָלה
ֲח ֻל ָּקה; ֶׁש ַה ַּד ָּי ִנין ֶׁשׁ ָּשמּו ּו ִפ ֲחתּו ְׁשתּות אֹו הֹו ִתירּו ְׁשתּות –
יג ַהְּב ֵה ָמה ְו ַהַּמְרָּג ִלּיֹות – אף על פי
ִמ ְכָרם ָּב ֵטל.
שלעתים הקונה רוצה דווקא בהמה
מסוימת או מרגלית מסוימת ,והוא יג ַהְּב ֵה ָמה ְו ַהַּמְרָּג ִלּיֹות ְו ַה ַּס ִיף ְו ִס ְפֵרי ַהּתֹוָרה – ֲהֵרי ֵהם
מוכן לשלם תמורתה מחיר גבוהְ .ו ַה ַּס ִיף
– החרב ,אף על פי שהאדם נזקק לה ִּכְׁש ָאר ִמַּט ְל ְט ִליןְ ,ו ֵיׁש ָּב ֶהם הֹו ָנ ָיה; ֵאין ְלָך ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו
הֹו ָנ ָיה חּוץ ֵמ ַא ְרָּב ָעה ְּד ָב ִרים ֶׁשָּמנּו ֲח ָכ ִמיםְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה לחיי נפשו ומוכן לשלם תמורתה יותר
משוויהְ .ו ִס ְפֵרי ַהּתֹוָרה – אף על פי
שאין גבול לערכם ,מפני שכל חפצים מֹו ֵכר אֹו קֹו ֶנה ְּב ִנ ְכ ֵסי ַע ְצמֹוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל ט).
לא ישוו בם (בבלי ב"מ נח,ב; על פי משלי ג,טו). אונאה בשכירות
יד ְּכֵׁשם ֶׁש ֵאין ַל ַּקְר ָקעֹות הֹו ָנ ָיהָּ ,כְך ְׂש ִכירּות ַקְר ַקע ֵאין לֹו יד ְׂש ִכירּות ַקְר ַקע ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיה –
"שהשכירות מכירה בת יומה היא"
(להלן יז)ְ .ט ַר ְק ִלין – אולם רחב ידיים, הֹו ָנ ָיהֲ .א ִפּלּו ָׂש ַכר ְטַר ְק ִלין ָּגדֹול ְּב ִדי ָנר ְּבָׁש ָנה ,אֹו ֶר ֶפת ְק ַטָּנה
כגון ארמון מלכים (פה"מ עירובין ו,ו .לשטחו, ְּב ִדי ָנר ְּב ָכל יֹום – ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיה.
ראה להלן כא,ה). טו ַהּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהּפֹו ֵעל ַל ֲעׂשֹות ִעּמֹו ֵּבין ַּב ַּקְר ַקע ֵּבין
טו ְּכקֹו ֶנה אֹותֹו ִל ְז ַמן – אף על פי ַּב ִּמַּט ְל ְט ִלין – ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְּכקֹו ֶנה אֹותֹו ִל ְז ַמן,
ַו ֲע ָב ִדים – ֵאין ָּב ֶהן הֹו ָנ ָיה.
שאינו עבד לכל דבר ,שהרי הוא חופשי
להחליט אם להמשיך לעבוד (שכירות ט,ד).
טז ְׂש ָכרֹו ִל ְזרֹ ַע לֹו ַקְר ַקע – ולא נקב טז ְׂש ָכרֹו ִל ְזרֹ ַע לֹו ַקְר ַקעְ ,ו ָא ַמר ' ָז ַר ְע ִּתי ֶז ַרע ָהָראּוי ָלּה',
בפירוש כמה יזרע בה .שאם שכר ּו ָבאּו ֵע ִדים ְו ֵה ִעידּו ֶׁש ָּז ַרע ָּבּה ָּפחּות ִמן ָהָראּוי ָלּה – ֲהֵרי
אותו לזרוע כמות מסוימת וזרע פחות ֶזה ָס ֵפק ִאם ֵיׁש לֹו הֹו ָנ ָיה ִמְּפ ֵני ַה ֶּז ַרע אֹו ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיה ִמְּפ ֵני
ממנה ,בטלה כל השכירות כדין טעות
ַה ַּק ְר ַקעְ .ל ִפי ָכְך ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ַּיד ַהִּנ ְתָּבעְ ,ו ֵכן ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין במקח (להלן טו,א)ִ .מְּפ ֵני ַה ֶּז ַרע – שדינו
כמיטלטלין ,שיש בהם אונאהִ .מְּפ ֵני
ַה ַּקְר ַקע – שאין לה אונאהֵ .אין מֹו ִצי ִאין אֹותֹו ֶאָּלא ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסתִ ,מְּפ ֵני ַצד ַה ַּקְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש ָּכאן.
ִמ ַּיד ַהִּנ ְתָּבע – כדין כל ספק ממון ,מפני יז ַהּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהְּכ ִלי אֹו ֶאת ַהְּב ֵה ָמה – ֵיׁש ָּב ֶהם הֹו ָנ ָיה,
ש"המוציא מחברו – עליו הראיה"
(להלן כח,ב)ְׁ .שבּו ַעת ֶה ֵּסת – שבועה ֶׁש ַהׂ ְּש ִכירּות ְמ ִכיָרה ַּבת יֹו ָמּה ִהיאְ .ו ִאם ֵיׁש ָּבּה הֹו ָנ ָיה ְׁשתּות
המוטלת על מי שכופר בכל טענת חברו, אֹו ָי ֵתר – ֵּבין ֶׁשִּנ ְת ַאָּנה ׂשֹו ֵכר ֵּבין ֶׁשִּנ ְת ַאָּנה ַמְׂשִּכירֲ ,הֵרי ֶזה
שתיקנוה חכמים שמא יירתע להישבע ַמ ֲח ִזיר הֹו ָנ ָיה ַו ֲא ִפּלּו ְל ַא ַחר ְז ַמן ְמֻרֶּבה.
ויודה ,והנשבע אותה אינו חייב לאחוז
ספר תורה בידו ,בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא,יג; טוען ונטען א,ג) .ולשון היסת משמעו 'להכביד עליו' (הערוך בשם גאון)
או להסיתו ולפתותו להודות (ר' תנחום) .וכאן אין משביעים אותו שבועה מן התורה ִמְּפ ֵני ַצד ַה ַּק ְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש ָּכאן – שאין
נשבעים שבועה של התורה על הקרקעות (טוען ונטען ה,א).
יז ַו ֲא ִפּלּו ְל ַא ַחר ְז ַמן ְמֻרֶּבה – ולא קבעו חכמים זמן קצוב כבמקח (לעיל יב,ה) ,משום שאת המקח ,הנמצא בידו
של הלוקח ,יכול הקונה להראות לקרובו או לתגר ,אבל בשכירת כלי או בהמה אין דרך בני אדם לפרט את תנאי
השכרתם (מ"מ).
