Page 299 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 299

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק יג ‪	277‬‬                                                                                 ‫	‬

‫יב   ֲהֵרי ֵהן ְּכ ָלקֹוחֹות – כמוכרים זה‬           ‫חלוקה בין אחים ושותפים‬

‫לזה כל אחד את מחצית חלקו‪ .‬לכן‪,‬‬                      ‫יב   ָה ַא ִחין ְו ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁש ָח ְלקּו ִמַּט ְל ְט ִלין – ֲהֵרי ֵהן ְּכ ָלקֹוחֹות‪:‬‬
‫אם הייתה חלוקה לא שווה‪ ,‬יש בה דין‬
‫אונאה‪ְּ .‬בׁשּום ַה ַּד ָּי ִנין – על פי הערכת‬       ‫ָּפחּות ִמׁ ְּשתּות – ִנ ְק ָנה ֶמ ָּקח‪ְ ,‬ו ֵאין ַמ ֲח ִזיר ְּכלּום; ָי ֵתר ַעל‬

‫ְׁשתּות – ָּב ַטל ֶמ ָּקח; ְׁשתּות – ָק ָנה‪ּ ,‬ו ַמ ֲח ִזיר הֹו ָנ ָיה‪ְ .‬ו ִאם בית דין‪ִ .‬מ ְכָרם ָּב ֵטל – שמקפידים יותר‬
‫בשומת בית דין‪ ,‬ולכן גם באונאת שתות‬
       ‫המכר בטל (המאירי כתובות צט‪,‬ב)‪.‬‬               ‫ִה ְתנּו ֵּבי ֵני ֶהם ֶׁש ַּי ְח ְלקּו ְּבׁשּום ַה ַּד ָּי ִנין‪ְ ,‬ו ָטעּו ִּבְׁשתּות – ָּב ְט ָלה‬
                                                    ‫ֲח ֻל ָּקה; ֶׁש ַה ַּד ָּי ִנין ֶׁשׁ ָּשמּו ּו ִפ ֲחתּו ְׁשתּות אֹו הֹו ִתירּו ְׁשתּות –‬
‫יג   ַהְּב ֵה ָמה ְו ַהַּמְרָּג ִלּיֹות – אף על פי‬
                                                                                              ‫ִמ ְכָרם ָּב ֵטל‪.‬‬
‫שלעתים הקונה רוצה דווקא בהמה‬

‫מסוימת או מרגלית מסוימת‪ ,‬והוא‬                       ‫יג   ַהְּב ֵה ָמה ְו ַהַּמְרָּג ִלּיֹות ְו ַה ַּס ִיף ְו ִס ְפֵרי ַהּתֹוָרה – ֲהֵרי ֵהם‬
‫מוכן לשלם תמורתה מחיר גבוה‪ְ .‬ו ַה ַּס ִיף‬
‫– החרב‪ ,‬אף על פי שהאדם נזקק לה‬                      ‫ִּכְׁש ָאר ִמַּט ְל ְט ִלין‪ְ ,‬ו ֵיׁש ָּב ֶהם הֹו ָנ ָיה; ֵאין ְלָך ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו‬

‫הֹו ָנ ָיה חּוץ ֵמ ַא ְרָּב ָעה ְּד ָב ִרים ֶׁשָּמנּו ֲח ָכ ִמים‪ְ ,‬והּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה לחיי נפשו ומוכן לשלם תמורתה יותר‬
‫משוויה‪ְ .‬ו ִס ְפֵרי ַהּתֹוָרה – אף על פי‬
‫שאין גבול לערכם‪ ,‬מפני שכל חפצים‬                     ‫מֹו ֵכר אֹו קֹו ֶנה ְּב ִנ ְכ ֵסי ַע ְצמֹו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל ט)‪.‬‬

‫לא ישוו בם (בבלי ב"מ נח‪,‬ב; על פי משלי ג‪,‬טו)‪.‬‬        ‫אונאה בשכירות‬

‫יד  ְּכֵׁשם ֶׁש ֵאין ַל ַּקְר ָקעֹות הֹו ָנ ָיה‪ָּ ,‬כְך ְׂש ִכירּות ַקְר ַקע ֵאין לֹו יד  ְׂש ִכירּות ַקְר ַקע ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיה –‬
‫"שהשכירות מכירה בת יומה היא"‬
‫(להלן יז)‪ְ .‬ט ַר ְק ִלין – אולם רחב ידיים‪,‬‬          ‫הֹו ָנ ָיה‪ֲ .‬א ִפּלּו ָׂש ַכר ְטַר ְק ִלין ָּגדֹול ְּב ִדי ָנר ְּבָׁש ָנה‪ ,‬אֹו ֶר ֶפת ְק ַטָּנה‬
‫כגון ארמון מלכים (פה"מ עירובין ו‪,‬ו‪ .‬לשטחו‪,‬‬                                   ‫ְּב ִדי ָנר ְּב ָכל יֹום – ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיה‪.‬‬

                       ‫ראה להלן כא‪,‬ה)‪.‬‬              ‫טו   ַהּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהּפֹו ֵעל ַל ֲעׂשֹות ִעּמֹו ֵּבין ַּב ַּקְר ַקע ֵּבין‬

‫טו  ְּכקֹו ֶנה אֹותֹו ִל ְז ַמן – אף על פי‬          ‫ַּב ִּמַּט ְל ְט ִלין – ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיה‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְּכקֹו ֶנה אֹותֹו ִל ְז ַמן‪,‬‬
                                                                                  ‫ַו ֲע ָב ִדים – ֵאין ָּב ֶהן הֹו ָנ ָיה‪.‬‬
‫שאינו עבד לכל דבר‪ ,‬שהרי הוא חופשי‬
‫להחליט אם להמשיך לעבוד (שכירות ט‪,‬ד)‪.‬‬

‫טז  ְׂש ָכרֹו ִל ְזרֹ ַע לֹו ַקְר ַקע – ולא נקב‬     ‫טז  ְׂש ָכרֹו ִל ְזרֹ ַע לֹו ַקְר ַקע‪ְ ,‬ו ָא ַמר ' ָז ַר ְע ִּתי ֶז ַרע ָהָראּוי ָלּה'‪,‬‬

‫בפירוש כמה יזרע בה‪ .‬שאם שכר‬                         ‫ּו ָבאּו ֵע ִדים ְו ֵה ִעידּו ֶׁש ָּז ַרע ָּבּה ָּפחּות ִמן ָהָראּוי ָלּה – ֲהֵרי‬
‫אותו לזרוע כמות מסוימת וזרע פחות‬                    ‫ֶזה ָס ֵפק ִאם ֵיׁש לֹו הֹו ָנ ָיה ִמְּפ ֵני ַה ֶּז ַרע אֹו ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיה ִמְּפ ֵני‬
‫ממנה‪ ,‬בטלה כל השכירות כדין טעות‬

‫ַה ַּק ְר ַקע‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ַּיד ַהִּנ ְתָּבע‪ְ ,‬ו ֵכן ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין במקח (להלן טו‪,‬א)‪ִ .‬מְּפ ֵני ַה ֶּז ַרע – שדינו‬
‫כמיטלטלין‪ ,‬שיש בהם אונאה‪ִ .‬מְּפ ֵני‬
‫ַה ַּקְר ַקע – שאין לה אונאה‪ֵ .‬אין מֹו ִצי ִאין‬     ‫אֹותֹו ֶאָּלא ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת‪ִ ,‬מְּפ ֵני ַצד ַה ַּקְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש ָּכאן‪.‬‬

‫ִמ ַּיד ַהִּנ ְתָּבע – כדין כל ספק ממון‪ ,‬מפני‬       ‫יז   ַהּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהְּכ ִלי אֹו ֶאת ַהְּב ֵה ָמה – ֵיׁש ָּב ֶהם הֹו ָנ ָיה‪,‬‬
‫ש"המוציא מחברו – עליו הראיה"‬
‫(להלן כח‪,‬ב)‪ְׁ .‬שבּו ַעת ֶה ֵּסת – שבועה‬             ‫ֶׁש ַהׂ ְּש ִכירּות ְמ ִכיָרה ַּבת יֹו ָמּה ִהיא‪ְ .‬ו ִאם ֵיׁש ָּבּה הֹו ָנ ָיה ְׁשתּות‬
‫המוטלת על מי שכופר בכל טענת חברו‪,‬‬                   ‫אֹו ָי ֵתר – ֵּבין ֶׁשִּנ ְת ַאָּנה ׂשֹו ֵכר ֵּבין ֶׁשִּנ ְת ַאָּנה ַמְׂשִּכיר‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה‬

‫שתיקנוה חכמים שמא יירתע להישבע‬                      ‫ַמ ֲח ִזיר הֹו ָנ ָיה ַו ֲא ִפּלּו ְל ַא ַחר ְז ַמן ְמֻרֶּבה‪.‬‬
‫ויודה‪ ,‬והנשבע אותה אינו חייב לאחוז‬

‫ספר תורה בידו‪ ,‬בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא‪,‬יג; טוען ונטען א‪,‬ג)‪ .‬ולשון היסת משמעו 'להכביד עליו' (הערוך בשם גאון)‬

‫או להסיתו ולפתותו להודות (ר' תנחום)‪ .‬וכאן אין משביעים אותו שבועה מן התורה ִמְּפ ֵני ַצד ַה ַּק ְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש ָּכאן – שאין‬

                                                    ‫נשבעים שבועה של התורה על הקרקעות (טוען ונטען ה‪,‬א)‪.‬‬

‫יז  ַו ֲא ִפּלּו ְל ַא ַחר ְז ַמן ְמֻרֶּבה – ולא קבעו חכמים זמן קצוב כבמקח (לעיל יב‪,‬ה)‪ ,‬משום שאת המקח‪ ,‬הנמצא בידו‬

‫של הלוקח‪ ,‬יכול הקונה להראות לקרובו או לתגר‪ ,‬אבל בשכירת כלי או בהמה אין דרך בני אדם לפרט את תנאי‬

                                                    ‫השכרתם (מ"מ)‪.‬‬
   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303   304