Page 303 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 303
נייןק רפס המכיר לכותה פרק יד-טו 281
ָממֹוןְ ,ו ַעל ָלאו ֶׁשְּלהֹו ָנ ַית ָממֹון ַאף ְּבהֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים? ִמְּפ ֵני יח ְל ִהׁ ָּשבֹון – להחזרה ,שבאונאת
ממון יכול המאנה להחזיר את הממון
המיותר שלקחְ .ל ִפי ֶׁש ַה ָּד ָבר ָמסּור ֶׁשהֹו ִציא ַהָּכתּוב ֶאת ְׁש ֵני ֶהן ִּב ְלׁשֹון 'הֹו ָנ ָיה' ְס ָתםְ ,ו ָכ ַפל
ַלֵּלב – מפני שיכול להונות אונאת ַהָּלאִוין ַּבֵּגר ִּבְׁש ֵני ַה ְּד ָבִרים ְּב ֵפרּוׁשֹ' :לא תֹו ֶנה' ְו'ֹלא ִּת ְל ַחץ'.
דברים בתחבולה ,ולומר שלא התכוון יח ְּגדֹו ָלה הֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים ֵמהֹו ָנ ַית ָממֹוןֶׁ ,שּזֹו ִנ ְּת ָנה ְל ִהׁ ָּשבֹון
להונות .לכן נאמר בו "ְו ָי ֵרא ָת ֵמ ֱאֹל ֶהיָך",
ְוזֹו ֹלא ִנ ְּת ָנה ְל ִהׁ ָּשבֹוןְ ,ו ֶזה ְּב ָממֹונֹו ְו ֶזה ְּבגּופֹוַ .ו ֲה ֵרי הּוא כי הוא היודע את כוונות בני האדם
ואת מחשבותיהם (פה"מ ב"מ ד,י)ָּ .כל אֹו ֵמר ְּבהֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים "ְו ָי ֵרא ָת ֵמ ֱאֹל ֶהיָך" (שם)ְ ,ל ִפי ֶׁש ַה ָּד ָבר
ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָמסּור ַלֵּלב – כגון "שיספר ָמסּור ַלֵּלב; ָהא ָּכל ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָמסּור ַלֵּלב ֶנ ֱא ַמר ּבֹו "ְו ָי ֵרא ָת
ספור ויכלול בו מגרעות איזה אדם ֵמ ֱאֹל ֶהיָך"ְ .ו ָכל ַהּצֹו ֵעק ֵמהֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים ַנ ֲע ֶנה ִמ ָּידֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר:
ומומיו ,ויאמר' :אני לא נתכוונתי למה
שחשבתם'" (פה"מ שם) ,וכגון המעלים "ִּכי ֲא ִני יי" (שם).
עיניו מלכבד את החכם כאילו לא ראה
אותו (תלמוד תורה ו,ב)ַ .הּצֹו ֵעק ֵמהֹו ָנ ַית ְּד ָב ִרים – המתפלל (תרגום אונקלוס לשמות ח,ח) לה' על שהונו אותו בדבריםַ .נ ֲע ֶנה
ִמ ָּיד – גם אם לא נענו שאר תפילותיו (בבלי ב"מ נט,א).
א ְּב ִמ ָּדה – כגון נפח מסוים של ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר
סחורה .חֹו ֵזר ְלעֹו ָלם – האפשרות לתקן טו
טעות בסחורה קיימת תמיד (שלא כבאונאה. מקח טעות
ראה לעיל יב,ה)ֶׁ .ש ֵאין הֹו ָנ ָיה ֶאָּלא ַּב ָּד ִמים טעות בסחורה
– האונאה היא כשיש פער בין התשלום
לבין שווי הסחורהֲ .א ָבל ַּב ֶחְׁשּבֹון חֹו ֵזר א ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ְּב ִמ ָּדה אֹו ְּב ִמְׁש ָקל אֹו ְּב ִמ ְנ ָיןְ ,ו ָט ָעה ְּב ָכל
ֶׁשהּוא – חֹו ֵזר ְלעֹו ָלם; ֶׁש ֵאין הֹו ָנ ָיה ֶאָּלא ַּב ָּד ִמיםֲ ,א ָבל – המחיר אינו דבר מוחלט ,ולכן עד
שתות האדם מוחל .אבל כמות הסחורה
הריהי מדוייקת וכל טעות ניתנת להשבה ַּב ֶחְׁשּבֹון – חֹו ֵזר.
ב ֵּכי ַצד? ָמ ַכר לֹו ֵמ ָאה ֱאגֹוז ְּב ִדי ָנרְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו ֵמ ָאה ְו ֶא ָחד אֹו (ר"י מיגאש ב"ב צ,א).
ב ַו ֲא ִפּלּו ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִנים – ושלא
ִּתְׁש ָעה ְו ִתְׁש ִעים – ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקחּ ,ו ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַהָּטעּותַ ,ו ֲא ִפּלּו
כבאונאת מחיר ,שניתן לתבוע רק "עד ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִניםְ .ו ֵכן ִאם ִנ ְמ ְצאּו ַהָּמעֹות ָי ֵתר אֹו ָח ֵסר ִמן ַהִּמ ְנ ָין
כדי שיראה לתגר או לקרובו" (לעיל יב,ה), ֶׁשָּפ ְסקּו – חֹו ֵזר; ַו ֲא ִפּלּו ַא ַחר ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו ֶׁשֹּלא ִנְׁש ַאר לֹו ֵא ֶצל
מפני שפער זה הוא בגדר חוב של חברו
ֲח ֵברֹו ְּכלּום – חֹו ֵזרֶׁ ,שִּק ְנ ָין ְּב ָטעּות הּואְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה .הנמצא בידו (ר"י מיגאש ב"ב צ,א)ַ .ו ֲא ִפּלּו
ַא ַחר ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו – הצהיר חברו שקיבל
מקח פגום
ממנו כל מה שנתחייב לתת לו ועשו
ג ְו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ַק ְר ַקע אֹו ֶע ֶבד אֹו ְּב ֵה ָמה אֹו ְׁש ָאר מעשה קניין ,כגון קניין סודר ,כדי לתת
תוקף מחייב להצהרתו (לדיני קניין סודר,
ראה לעיל ה,יב-יג)ִ .ק ְנ ָין ְּב ָטעּות הּוא – "וכל ִמַּט ְל ְט ִליןְ ,ו ִנ ְמ ָצא ַּבֶּמ ָּקח מּום ֶׁשֹּלא ָי ַדע ּבֹו ַהּלֹו ֵק ַח – ַמ ֲח ִזירֹו
ֲא ִפּלּו ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִניםֶׁ ,ש ֶּזה ֶמ ַּקח ָטעּות הּוא; ְוהּוא ֶׁשֹּלא
קניין בטעות – חוזר" (סנהדרין ו,ה).
ִיְׁש ַּתֵּמׁש ַּבֶּמ ָּקח ַא ַחר ֶׁש ָּי ַדע ַּבּמּוםֲ .א ָבל ִאם ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ַא ַחר ג מּום – פגםֶׁ .שֹּלא ָי ַדע ּבֹו ַהּלֹו ֵק ַח
ֶׁשָר ָאה ַהּמּום – ֲהֵרי ֶזה ָמ ַחלְ ,ו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר.
– שאם הפגם ניכר ,אין זה מקח טעות,
מפני שניתן להניח שראה הקונה את
הפגם ,ובכל זאת קנה את החפץ .ואם הוא מום שאינו נראה ,יישבע הלוקח שבועת היסת (שבועה מתקנת חכמי
התלמוד) שלא ראה את המום ,והמכירה מתבטלת (שו"ת ר"י מיגאש נא)ֶ .מ ַּקח ָטעּות – עסקה הבטלה מעיקרה ,משום
שהתגלה עוד דבר בעסקה שלא הייתה עליו גמירות דעת על ידי אחד הצדדים.
