Page 303 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 303

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק יד‪-‬טו ‪	281‬‬                                                                                                        ‫	‬

‫ָממֹון‪ְ ,‬ו ַעל ָלאו ֶׁשְּלהֹו ָנ ַית ָממֹון ַאף ְּבהֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים? ִמְּפ ֵני יח   ְל ִהׁ ָּשבֹון – להחזרה‪ ,‬שבאונאת‬
‫ממון יכול המאנה להחזיר את הממון‬
‫המיותר שלקח‪ְ .‬ל ִפי ֶׁש ַה ָּד ָבר ָמסּור‬                ‫ֶׁשהֹו ִציא ַהָּכתּוב ֶאת ְׁש ֵני ֶהן ִּב ְלׁשֹון 'הֹו ָנ ָיה' ְס ָתם‪ְ ,‬ו ָכ ַפל‬
‫ַלֵּלב – מפני שיכול להונות אונאת‬                         ‫ַהָּלאִוין ַּבֵּגר ִּבְׁש ֵני ַה ְּד ָבִרים ְּב ֵפרּוׁש‪ֹ' :‬לא תֹו ֶנה' ְו'ֹלא ִּת ְל ַחץ'‪.‬‬

‫דברים בתחבולה‪ ,‬ולומר שלא התכוון‬                          ‫יח  ְּגדֹו ָלה הֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים ֵמהֹו ָנ ַית ָממֹון‪ֶׁ ,‬שּזֹו ִנ ְּת ָנה ְל ִהׁ ָּשבֹון‬
‫להונות‪ .‬לכן נאמר בו "ְו ָי ֵרא ָת ֵמ ֱאֹל ֶהיָך"‪,‬‬
‫ְוזֹו ֹלא ִנ ְּת ָנה ְל ִהׁ ָּשבֹון‪ְ ,‬ו ֶזה ְּב ָממֹונֹו ְו ֶזה ְּבגּופֹו‪ַ .‬ו ֲה ֵרי הּוא כי הוא היודע את כוונות בני האדם‬

‫ואת מחשבותיהם (פה"מ ב"מ ד‪,‬י)‪ָּ .‬כל‬                       ‫אֹו ֵמר ְּבהֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים "ְו ָי ֵרא ָת ֵמ ֱאֹל ֶהיָך" (שם)‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ַה ָּד ָבר‬
‫ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָמסּור ַלֵּלב – כגון "שיספר‬              ‫ָמסּור ַלֵּלב; ָהא ָּכל ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָמסּור ַלֵּלב ֶנ ֱא ַמר ּבֹו "ְו ָי ֵרא ָת‬
‫ספור ויכלול בו מגרעות איזה אדם‬                           ‫ֵמ ֱאֹל ֶהיָך"‪ְ .‬ו ָכל ַהּצֹו ֵעק ֵמהֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים ַנ ֲע ֶנה ִמ ָּיד‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫ומומיו‪ ,‬ויאמר‪' :‬אני לא נתכוונתי למה‬

‫שחשבתם'" (פה"מ שם)‪ ,‬וכגון המעלים‬                                                       ‫"ִּכי ֲא ִני יי" (שם)‪.‬‬
‫עיניו מלכבד את החכם כאילו לא ראה‬

‫אותו (תלמוד תורה ו‪,‬ב)‪ַ .‬הּצֹו ֵעק ֵמהֹו ָנ ַית ְּד ָב ִרים – המתפלל (תרגום אונקלוס לשמות ח‪,‬ח) לה' על שהונו אותו בדברים‪ַ .‬נ ֲע ֶנה‬

                                                         ‫ִמ ָּיד – גם אם לא נענו שאר תפילותיו (בבלי ב"מ נט‪,‬א)‪.‬‬

‫א  ְּב ִמ ָּדה – כגון נפח מסוים של‬                       ‫ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר‬  ‫	‬

‫סחורה‪ .‬חֹו ֵזר ְלעֹו ָלם – האפשרות לתקן‬                                                ‫טו‬

‫טעות בסחורה קיימת תמיד (שלא כבאונאה‪.‬‬                     ‫מקח טעות‬

‫ראה לעיל יב‪,‬ה)‪ֶׁ .‬ש ֵאין הֹו ָנ ָיה ֶאָּלא ַּב ָּד ִמים‬                                                                ‫טעות בסחורה‬
‫– האונאה היא כשיש פער בין התשלום‬
‫לבין שווי הסחורה‪ֲ .‬א ָבל ַּב ֶחְׁשּבֹון חֹו ֵזר‬          ‫א   ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ְּב ִמ ָּדה אֹו ְּב ִמְׁש ָקל אֹו ְּב ִמ ְנ ָין‪ְ ,‬ו ָט ָעה ְּב ָכל‬

‫ֶׁשהּוא – חֹו ֵזר ְלעֹו ָלם; ֶׁש ֵאין הֹו ָנ ָיה ֶאָּלא ַּב ָּד ִמים‪ֲ ,‬א ָבל – המחיר אינו דבר מוחלט‪ ,‬ולכן עד‬
‫שתות האדם מוחל‪ .‬אבל כמות הסחורה‬
‫הריהי מדוייקת וכל טעות ניתנת להשבה‬                                 ‫ַּב ֶחְׁשּבֹון – חֹו ֵזר‪.‬‬

‫ב  ֵּכי ַצד? ָמ ַכר לֹו ֵמ ָאה ֱאגֹוז ְּב ִדי ָנר‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ְצאּו ֵמ ָאה ְו ֶא ָחד אֹו (ר"י מיגאש ב"ב צ‪,‬א)‪.‬‬
‫ב  ַו ֲא ִפּלּו ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִנים – ושלא‬
                                                         ‫ִּתְׁש ָעה ְו ִתְׁש ִעים – ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקח‪ּ ,‬ו ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַהָּטעּות‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו‬
‫כבאונאת מחיר‪ ,‬שניתן לתבוע רק "עד‬                         ‫ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִנים‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ִנ ְמ ְצאּו ַהָּמעֹות ָי ֵתר אֹו ָח ֵסר ִמן ַהִּמ ְנ ָין‬
‫כדי שיראה לתגר או לקרובו" (לעיל יב‪,‬ה)‪,‬‬                   ‫ֶׁשָּפ ְסקּו – חֹו ֵזר; ַו ֲא ִפּלּו ַא ַחר ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו ֶׁשֹּלא ִנְׁש ַאר לֹו ֵא ֶצל‬
‫מפני שפער זה הוא בגדר חוב של חברו‬

‫ֲח ֵברֹו ְּכלּום – חֹו ֵזר‪ֶׁ ,‬שִּק ְנ ָין ְּב ָטעּות הּוא‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪ .‬הנמצא בידו (ר"י מיגאש ב"ב צ‪,‬א)‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו‬

‫ַא ַחר ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו – הצהיר חברו שקיבל‬
                                                                                       ‫מקח פגום‬
‫ממנו כל מה שנתחייב לתת לו ועשו‬
‫ג   ְו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ַק ְר ַקע אֹו ֶע ֶבד אֹו ְּב ֵה ָמה אֹו ְׁש ָאר מעשה קניין‪ ,‬כגון קניין סודר‪ ,‬כדי לתת‬
‫תוקף מחייב להצהרתו (לדיני קניין סודר‪,‬‬
‫ראה לעיל ה‪,‬יב‪-‬יג)‪ִ .‬ק ְנ ָין ְּב ָטעּות הּוא – "וכל‬      ‫ִמַּט ְל ְט ִלין‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא ַּבֶּמ ָּקח מּום ֶׁשֹּלא ָי ַדע ּבֹו ַהּלֹו ֵק ַח – ַמ ֲח ִזירֹו‬
                                                         ‫ֲא ִפּלּו ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִנים‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה ֶמ ַּקח ָטעּות הּוא; ְוהּוא ֶׁשֹּלא‬
     ‫קניין בטעות – חוזר" (סנהדרין ו‪,‬ה)‪.‬‬
‫ִיְׁש ַּתֵּמׁש ַּבֶּמ ָּקח ַא ַחר ֶׁש ָּי ַדע ַּבּמּום‪ֲ .‬א ָבל ִאם ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ַא ַחר ג  מּום – פגם‪ֶׁ .‬שֹּלא ָי ַדע ּבֹו ַהּלֹו ֵק ַח‬
                                                         ‫ֶׁשָר ָאה ַהּמּום – ֲהֵרי ֶזה ָמ ַחל‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר‪.‬‬
‫– שאם הפגם ניכר‪ ,‬אין זה מקח טעות‪,‬‬

‫מפני שניתן להניח שראה הקונה את‬

‫הפגם‪ ,‬ובכל זאת קנה את החפץ‪ .‬ואם הוא מום שאינו נראה‪ ,‬יישבע הלוקח שבועת היסת (שבועה מתקנת חכמי‬

‫התלמוד) שלא ראה את המום‪ ,‬והמכירה מתבטלת (שו"ת ר"י מיגאש נא)‪ֶ .‬מ ַּקח ָטעּות – עסקה הבטלה מעיקרה‪ ,‬משום‬

‫שהתגלה עוד דבר בעסקה שלא הייתה עליו גמירות דעת על ידי אחד הצדדים‪.‬‬
   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307   308