Page 298 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 298
נייןק רפס המכיר לכותה פרק יג 276
וְ 2ו ֵיׁש לֹו ְל ַה ֲעלֹות ַעל ַהֶּמ ָּקח ְׂש ַכר ַהַּכ ָּתף ּוְׂש ַכר ַה ַחָּמר וְ 2ו ֵיׁש לֹו ְל ַה ֲעלֹות ַעל ַהֶּמ ָּקח – הנושא
ּוְׂש ַכר ַהֻּפ ְנ ָּדקֲ .א ָבל ְׂש ַכר ַע ְצמֹו* ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְּכפֹו ֵעל – ֵאינֹו ונותן באמונה רשאי לכלול בפירוט
מֹו ִסיף אֹותֹו ַעל ַהֶּמ ָּקחֶ ,אָּלא ְמ ָפֵרׁש ְואֹו ֵמר לֹו 'ָּכְך ְו ָכְך ֲא ִני
הוצאותיוְׂ .ש ַכר ַהַּכ ָּתף ּוְׂש ַכר ַה ַחָּמר
– תשלום לסבל ולמוביל החמורים
תמורת הובלת הסחורהּ .וְׂש ַכר ַהֻּפ ְנ ָּדק ִמְׂש ַּתֵּכר'.
– תשלום לבית המלון שלן בו בעת
אין אונאה לגוי הובלת הסחורהֲ .א ָבל ְׂש ַכר ַע ְצמֹו* –
בכ"י ק' נוסףֵ " :אינֹו ַמ ֲע ֶלה לֹו"ִ .מְּפ ֵני
ז ַהּגֹוי – ֵאין לֹו הֹו ָנ ָיהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִ " :איׁש ֶאת ָא ִחיו" (ויקרא כה,יד).
ְוגֹוי ֶׁשהֹו ָנה ֶאת ִיְׂשָר ֵאל – ַמ ֲח ִזיר ַההֹו ָנ ָיה ַּכ ִּדי ִנין ֶׁשָּלנּו; ֹלא ֶׁשהּוא ְּכפֹו ֵעל – והוא כלול באמירתו
ִי ְה ֶיה ֶזה ָחמּור ִמ ִּיְׂשָר ֵאל. 'כך וכך אני משתכר'.
ז ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – באזהרה על האונאה:
" ְו ִכי ִת ְמְּכרּו ִמ ְמָּכר ַל ֲע ִמי ֶתָך אֹו ָקנֹה ִמ ַּיד קרקעות ,עבדים ,שטרות והקדשות
ח ֵאּלּו ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאין ָל ֶהן הֹו ָנ ָיהַ :ה ַּקְר ָקעֹותְ ,ו ָה ֲע ָב ִדים, ֲע ִמי ֶתָךַ ,אל ּתֹונּו ִאיׁש ֶאת ָא ִחיו".
ְו ַהׁ ְּש ָטרֹותְ ,ו ַה ֶה ְק ֵּדׁשֹותֲ .א ִפּלּו ָמ ַכר ָׁשֶוה ֶא ֶלף ְּב ִדי ָנר אֹו ח ֶה ְק ֵּדׁשֹות – חפצים או בהמות
ָׁשֶוה ִּדי ָנר ְּב ֶא ֶלף – ֵאין ָּב ֶהן הֹו ָנ ָיהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר" :אֹו ָק ֹנה ִמ ַּיד
ֲע ִמי ֶתָך" (שם כה,יד) – ָּד ָבר ַהִּנ ְק ֶנה ִמ ָּיד ְל ָידָ :י ְצאּו ַק ְר ָקעֹות, שהוקדשו לבית המקדשֶׁ .ש ֻהְּקׁשּו
ַל ַּקְר ָקעֹות – שהושוו דיני מכירתם לדיני
מכירת קרקע (לעיל ב,א)ֶׁ .ש ֵאין ּגּו ָפן ָקנּוי
ְו ָי ְצאּו ֲע ָב ִדיםֶׁ ,ש ֻהְּקׁשּו ַל ַּקְר ָקעֹותְ ,ו ָי ְצאּו ְׁש ָטרֹותֶׁ ,ש ֵאין ּגּו ָפן ֶאָּלא ָלְר ָא ָיה ֶׁשָּב ֶהן – אין להם ערך
ָקנּוי ֶאָּלא ָלְר ָא ָיה ֶׁשָּב ֶהןְ .ו ָי ְצאּו ֶה ְק ֵּדׁשֹותֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֲ " :ע ִמי ֶתָך" לעצמם ,שערכם רק בסיוע גביית החוב,
"ואם נתקיימה הראיה – מציאות השטר
– ְוֹלא ֶה ְק ֵּדׁש.
והעדרו שווים" (פה"מ שבועות ו,ה).
ט ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ַּבּמֹו ֵכר ִנ ְכ ֵסי ַע ְצמֹוֲ .א ָבל ַהׁ ָּש ִלי ַח ט ַהׁ ָּש ִלי ַח ֶׁשָּט ָעה חֹו ֵזר – אדם
ֶׁשָּט ָעה ְּב ָכל ֶׁשהּואֵּ ,בין ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין ֵּבין ַּב ַּקְר ָקעֹות – חֹו ֵזר. שמינה שליח (מיופה כח) למכור או
לקנות בעבורו ,וטעה השליח ,חוזר
המקח אפילו בפחות משתות" ,שהרי ְו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁשֵּכן ַה ִּדין ְּב ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ֶׁשָּט ָעה ְּב ָכל ֶׁשהּואֵּ ,בין
אומר לו [השולח] 'לתקן שלחתיך ולא
ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין ֵּבין ַּב ַּקְר ָקעֹות – חֹו ֵזרְ ,ו ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ְל ֵבית ִּדין, לעוות [לקלקל]'" (שלוחין ושותפין א,ב).
ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָי ִחיד. ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס – ממונה לנהל נכסי אחרים,
בית דין שמכרו נכסי יתומים בדרך כלל נכסי יתומים (פה"מ ביכורים א,ה).
ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָי ִחיד – אף על פי שהוא
י ֵּבית ִּדין ֶׁשָּמ ְכרּו ִנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמיםְ ,ו ָטעּו ֵּבין ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין ֵּבין
שליח בית דין.
י ְּב ָפחּות ִמׁ ְּשתּות – ראה לעיל ביאור ַּב ַּק ְר ָקעֹותִ :אם ָטעּו ְּב ָפחּות ִמׁ ְּשתּות – ֲה ֵרי זֹו ְמ ִחי ָלהַּ ,כ ֶה ְדיֹוט;
יב,בֲ .הֵרי זֹו ְמ ִחי ָלה ַּכ ֶה ְדיֹוט – שאף על ָטעּו ִּבְׁשתּות – ָּב ַטל ַהֶּמ ָּקחְ ,ו ִאם ָרצּו ֶׁשֹּלא ְל ַבֵּטל ַהִּמ ְמָּכר
פי שבית דין הוא שליחם של היתומים,
ְו ַי ֲח ִזירּו ַההֹו ָנ ָיהַ ,מ ֲח ִזיִרין; ֹלא ִי ְה ֶיה ּ ֹכ ַח ֶה ְדיֹוט ָחמּור ֵמ ֶהן. וכל טעות הייתה צריכה לבטל את
יא ֵי ָר ֶאה ִליֶׁ ,שֵּבית ִּדין ֶׁשָּמ ְכרּו ַקְר ַקע אֹו ֲע ָב ִדים ֶׁשִּליתֹו ִמים המקח ,ייפו חכמים את כוחם להחשיבם
רק עד טעות של שתות כהדיוט,
ָׁשֶוה ָמ ֶנה ְּב ָמא ַת ִים – ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ָיכֹול ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן; ֹלא ִי ְה ֶיה שמוחלים על ההפרש ,ובשתות ויותר
ּ ֹכ ַח ֶה ְדיֹוט ָחמּור ִמּכֹ ַח ַה ְּיתֹו ִמיםְ .ו ֵכן ַה ִּדין ְּב ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ֶׁשָּמ ַכר דינם כדין שליח שטעה ,ובטל המקח.
ְו ִאם ָרצּו – במיטלטליןֹ .לא ִי ְה ֶיה ּכֹ ַח ַק ְר ַקע ַו ֲע ָב ִדיםֶׁ,ש ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ָיכֹול ַל ֲחזֹרַּבהֹו ָנ ָיהְּ,כ ִדין ַה ֶה ְדיֹוט.
ֶה ְדיֹוט ָחמּור ֵמ ֶהן – באונאת שתות
באדם רגיל (הדיוט) ,המכירה קיימת ,אבל יש להחזיר את האונאה (לעיל יב,ב) ,ומשווים את זכויות בית דין לזכויות ההדיוט.
יא ֵי ָר ֶאה ִלי – ראה לעיל ביאור ו,ז.2
