Page 294 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 294
נייןק רפס המכיר לכותה פרק יב 272
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ֵנים ָע ָׂשר א ְלהֹונֹות – לרמות במחיר ,למכור
אונאת ממון יב במחיר גבוה או לקנות במחיר נמוך
משמעותית ממחירו הרגיל של החפץ
איסור אונאה (לרמאות בסחורה ,ראה להלן יח,א)ֵ .אינֹו לֹו ֶקה
וכו' – שכל לאו הכרוך בהפסד ממוני
א ָאסּור ַלּמֹו ֵכר אֹו ַלּקֹו ֶנה ְלהֹונֹות ֶאת ֲח ֵברֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִכי שניתן להחזרה ("להישבון") על ידי
תשלום אין לוקים עליו (סנהדרין יח,ב).
ִת ְמְּכרּו ִמ ְמָּכר ַל ֲע ִמי ֶתָך אֹו ָקנֹה ִמ ַּיד ֲע ִמי ֶתָךַ ,אל ּתֹונּו ִאיׁש
ֶאת ָא ִחיו" (ויקרא כה,יד)ְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא עֹו ֵבר ַעל ֹלא ַת ֲעֶׂשה ַח ָּיב ְל ָהִׁשיב – את ההפרש.
– ֵאינֹו לֹו ֶקהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשִּנ ָּתן ְל ִהׁ ָּשבֹוןּ .ו ֵבין ֶׁשהֹו ָנה ְּב ֵמ ִזיד ֵּבין
ב ְׁשתּות ְּבָׁשֶוה – שישית בדיוק .ויש
ֶׁשֹּלא ָי ַדע ֶׁש ֵּיׁש ְּב ֶמ ֶכר ֶזה הֹו ָנ ָיה – ַח ָּיב ְל ָהִׁשיב.
שתי דרכים לחשב את ההפרש בין שווי
שיעור האונאה הקנייה לבין התשלום ,ביחס לשווי
החפץ או ביחס לתשלום .להלן ארבע
ב ַּכָּמה ִּת ְה ֶיה ַההֹו ָנ ָיה ְו ִי ְה ֶיה ַח ָּיב ְל ָהִׁשיב? ְׁשתּות ְּבָׁשֶוה.
אפשרויות של אונאה:
ֵּכי ַצד? ֲהֵרי ֶׁשָּמ ַכר ָׁשֶוה ִׁשׁ ָּשה ַּב ֲח ִמׁ ָּשה ,אֹו ָׁשֶוה ִׁשׁ ָּשה
ְּבִׁש ְב ָעה ,אֹו ָׁשֶוה ֲח ִמׁ ָּשה ְּבִׁשׁ ָּשה ,אֹו ָׁשֶוה ִׁש ְב ָעה ְּבִׁשׁ ָּשה – ביחס ביחס האפשרויות
ֲהֵרי זֹו הֹו ָנ ָיהְ ,ו ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקחְ ,ו ַח ָּיב ַהּמֹו ֶנה ְל ַה ֲח ִזיר ֶאת ַההֹו ָנ ָיה לשווי החפץ לתשלום
שווה שש המוכר המוכר
ֻּכָּלּה ַלִּמ ְת ַאֶּנה.
בחמש מפסיד 1/5מפסיד 1/6
שווה שש הקונה הקונה
ג ָה ְי ָתה ַההֹו ָנ ָיה ָּפחּות ִמ ֶּזה ְּב ָכל ֶׁשהּואְּ ,כגֹון ֶׁשָּמ ַכר ָׁשֶוה בשבע מפסיד 1/7מפסיד 1/6
שווה חמש הקונה הקונה
ִׁשׁ ִּשים ִּדי ָנר ַּב ֲח ִמׁ ִּשים ִּדי ָנר ּו ְפרּו ָטה – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר
ְּכלּום; ֶׁשָּכל ָּפחּות ִמׁ ְּשתּות – ֶּדֶרְך ַהּכֹל ִל ְמ ֹחל ּבֹו. בשש מפסיד 1/6מפסיד 1/5
שווה שבע המוכר המוכר
בשש מפסיד 1/6מפסיד 1/7
דָ 1ה ְי ָתה ַההֹו ָנ ָיה ְי ֵתָרה ַעל ְׁשתּות ְּב ָכל ֶׁשהּואְּ ,כגֹון ֶׁשָּמ ַכר אם האונאה היא שישית בדיוק לפי אחד
החישובים ,חל על העסקה דין אונאה
ָׁשֶוה ִׁשׁ ִּשים ַּב ֲח ִמׁ ִּשים ָּפחּות ְּפרּו ָטה – ָּב ַטל ַהֶּמ ָּקחְ ,ו ַהִּמ ְת ַאֶּנה (רי"ף ב"מ ל,א); אם בשני החישובים
ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר ַה ֵח ֶפץ ְוֹלא ִי ְק ֶנה ְּכ ָללֲ .א ָבל ַהּמֹו ֶנה אֹותֹו – ֵאינֹו ההפרש גדול משישית ,המקח בטל;
ואם בשניהם ההפרש קטן משישיתָ ,יכֹול ַל ֲחזֹר ִאם ָר ָצה ֶזה ְו ִקֵּבלַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשָּב ַטל ַהֶּמ ָּקח.
האונאה נמחלת (למקרה מעורב ,ראה להלן ג).
ְו ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקח – ואף על פי שיש כאן אונאה ,המכירה תקפהַ .הּמֹו ֶנה – מי שהרוויח מן האונאהְ .ל ַה ֲח ִזיר ֶאת ַההֹו ָנ ָיה
ֻּכָּלּה – ולא רק את היותר משתות.
ג ְּכגֹון ֶׁשָּמ ַכר ָׁשֶוה ִׁשׁ ִּשים ִּדי ָנר וכו' – ויש סתירה מבחינת האונאה :ביחס לשווי החפץ אין אונאה ,מפני שההפרש
הוא פחות משישית; אבל ביחס לתשלום ,ההפרש גדול משישית ,ולכן ראוי שתתבטל המכירה .במקרה זה יש לחשב
את ההפרש ביחס לשווי ,שלגביו בדרך כלל יש הערכה שגויה ולא ביחס לתשלום הידוע (ר' מרדכי ב"מ ,רמז ש"ד)ְּ .פרּו ָטה
– המטבע בעל הערך המזערי ביותר (ראה מפתח מידות ומשקלות)ֶּ .ד ֶרְך ַהּכֹל ִל ְמ ֹחל ּבֹו – כשיש הפרש בין שווי החפץ לבין
התשלום" ,מוחלין בו רוב האדם במשא ובמתן" (גנבה ז,ה) .אבל אם חלה טעות בהעברת הסחורה הנקנית ,כשנתן לו יותר
ממה שהסכימו עליו או פחות ממה שהסכימו עליו או שטעה בספירת דמי התשלום ,חוזר אפילו בכל שהוא (להלן טו,א).
דְּ 1ב ָכל ֶׁשהּוא – ודווקא כשהוא בתחום הטעות הסבירה .אבל אם הסכים לקנות או למכור אפילו מיטלטלין במחיר
"שאין הדעת נוטה [=שאינו סביר] – לא בטל המקח" (להלן כז,ה) ,מפני שיש להניח שהיה מודע לטעות ,ועל דעת כן
הסכים ,וההפרש הרב ניתן כמתנה (מ"מ)ֶׁ .שָּמ ַכר ָׁשֶוה ִׁשׁ ִּשים ַּב ֲח ִמׁ ִּשים ָּפחּות ְּפרּו ָטה – שהפרש זה הוא יותר משישית
בין ביחס לתשלום בין ביחס לשווי החפץְ .ו ַהִּמ ְת ַאֶּנה ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר ַה ֵח ֶפץ – ולבחור באחת משתי חלופות ,לבטל את
העסקה לחלוטין או לדרוש רק את ההפרש בין מה ששולם לבין מחירו האמיתי של החפץ (בבלי ב"מ מט,ב)ֵ .אינֹו ָיכֹול
ַל ֲחזֹר – כגון שעלה המחיר לאחר סיום העסקה ,והקונה מעדיף שלא לבטל אותה (ראה להלן יג).
