Page 291 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 291
נייןק רפס המכיר לכותה פרק יא 269
ה ֶׁשָּפַרע ִמ ְק ָצת חֹובֹו – חלק מחובו, ה ְו ֵכן ִמי ֶׁשָּפַרע ִמ ְק ָצת חֹובֹוְ ,ו ִהְׁש ִליׁש ֶאת ַהׁ ְּש ָטר ְו ָא ַמר
וכעת המלווה צריך לכתוב לו שטר חדש לֹו ' ִאם ֹלא ָנ ַת ִּתי ְלָך ִמָּכאן ַעד יֹום ְּפלֹו ִני ֵּתן לֹו ֶאת ְׁש ָטרֹו',
על שאר החוב או לתת לו שובר (קבלה) ְו ִהִּגי ַע ְז ַמן ְוֹלא ָנ ַתן לֹו – ֹלא ִי ֵּתן ַהׁ ָּש ִליׁש ֶאת ַהׁ ְּש ָטרֶׁ ,שּזֹו
על מה ששילם (מלווה ולווה כג,טו)ִ .הְׁש ִליׁש
ֶאת ַהׁ ְּש ָטר – הפקיד את שטר החוב ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ִהיא.
המקורי בידי אדם שלישי הנאמן על שני
הצדדיםְ .ו ָא ַמר לֹו – הלווהֵּ .תן לֹו ֶאת ו ְו ֵכן ָּכל ַה ְּת ָנ ִאין ֶׁשַּמ ְת ִנין ְּב ֵני ָא ָדם ֵּבי ֵני ֶהןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן
ְׁש ָטרֹו – שיגבה את כל הסכום ,ונמצא
שהפסיד הלווה את המקצת שכבר פרע. ְּב ֵע ִדים ּו ִבְׁש ָטרִ ' ,אם ִי ְה ֶיה ָּכְך' אֹו ' ִאם ַּת ֲעֶׂשה ָּכְך' ' ֶא ֵּתן ְלָך
ָמ ֶנה' אֹו ' ַא ְק ֶנה ְלָך ַּב ִית ֶזה'ְ' ,ו ִאם ֹלא ִי ְה ֶיה' אֹו ' ִאם ֹלא
ו ְו ִאם ֹלא ִי ְה ֶיה – ואינו מועיל ,אף על ַּת ֲעֶׂשה' 'ֹלא ַא ְק ֶנה ְלָך' ְו'ֹלא ֶא ֵּתן ְלָך' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָעָׂשה אֹו
ֶׁש ָה ָיה ַה ָּד ָברֹ ,לא ָק ָנה; ֶׁשָּכל ָהאֹו ֵמר ' ִאם ִי ְה ֶיה' אֹו ' ִאם ֹלא
פי שמדובר בתנאי כפול. ִי ְה ֶיה' – ֹלא ָּג ַמר ְו ִה ְק ָנהֶׁ ,ש ֲהֵרי ַּד ְעּתֹו ֲע ַד ִין סֹו ֶמ ֶכת ֶׁשָּמא ִי ְה ֶיה
ז ָּכל ָהאֹו ֵמר ְק ֵנה ֵמ ַע ְכָׁשו – במקרה אֹו ֶׁשָּמא ֹלא ִי ְה ֶיה.
כזה אין צורך שהתנאי יעמוד בכל ' ְק ֵנה מעכשיו'
משפטי התנאים שפורטו לעיל בבאור
הלכה א ,בגלל ההקניה המיידית" :כל ז ָּכל ָהאֹו ֵמר ' ְק ֵנה ֵמ ַע ְכָׁשו' – ֵאין ָּכאן ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ְּכ ָללְ ,ו ָק ָנה;
האומר 'מעכשיו' אינו צריך לכפול תנאו
ולא להקדים התנאי למעשה .אלא אף ֶׁש ִאּלּו ֹלא ָּג ַמר ְל ַה ְקנֹותֹו – ֹלא ִה ְק ָנהּו ֵמ ַע ְכָׁשוֵּ .כי ַצד? ' ִאם
על פי שהקדים המעשה – תנאו קיים. ָּבא ִתי ִמָּכאן ְו ַעד יֹום ְּפלֹו ִני ְק ֵנה ַּב ִית ֶזה ֵמ ַע ְכָׁשו'ְ ,ו ָקנּו ִמ ָּידֹו
וכל האומר 'על מנת' – הרי זה כאומר ַעל ָּכְך – ֲהֵרי ֶזה ָק ָנהִ ,אם ָּבא ְּבתֹוְך ַה ְּז ַמן ֶׁש ָּק ַבעְ .ו ֵכן ָּכל
'מעכשיו' ,ואינו צריך לכפול התנאי ולא
להקדימו למעשה" (אישות ו,יז)ְ .ו ָקנּו ִמ ָּידֹו ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ַעל ָּכְך – ראה לעיל ביאור י,ח. דברים מפורשים ודברים שבלב
חּ 1ו ֵפֵרׁש ִּבְׁש ַעת ְמ ִכיָרה – סיבת חִ 1מי ֶׁשָּמ ַכר ֲח ֵצרֹו אֹו ָׂש ֵדהּוּ ,ו ֵפֵרׁש ִּבְׁש ַעת ְמ ִכיָרה ֶׁשהּוא
המכירה היא כתנאי ,אף על פי שלא מֹו ֵכר ְּכ ֵדי ֵלי ֵלְך ְל ָמקֹום ְּפלֹו ִני ,אֹו ִמְּפ ֵני ַהָּמ ָטר ֶׁשִּנ ְמ ַנעְּ ,כ ֵדי
אמר בלשון תנאי (השווה להלן י)ְּ .כ ֵדי ֵלי ֵלְך ִל ְקנֹות ִחִּטים ִּב ְד ֵמי ֲח ֵצרֹו – ֲהֵרי ֶזה ְּכמֹו ֵכר ַעל ְּת ַנאי.
ְל ָמקֹום ְּפלֹו ִני – כגון שמכר כדי לממן
נסיעה או שמכר קרקע מפני שהוא עובר חְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָי ַרד ַהָּמ ָטר ַא ַחר ֶׁשָּמ ַכר ,אֹו ָּבאּו ִחִּטין ְוהּו ְזלּו,
למקום אחרִ .מְּפ ֵני ַהָּמ ָטר ֶׁשִּנ ְמ ַנע וכו' –
שמכר כדי לקנות תבואה בימי בצורת. אֹו ִנ ְמ ַנע ַה ֶּדֶרְך ֵלי ֵלְך ְלאֹו ָתּה ָה ָאֶרץ ,אֹו ֶׁשֹּלא ִנ ְס ַּת ַּיע ַל ֲעלֹות
אֹו ִל ְקנֹות ַה ִחִּטים – ֲהֵרי ֶזה ַמ ֲח ִזיר אֹו ָתן ַה ָּד ִמים ְו ַת ֲחזֹר לֹו
חִ 2נ ְמ ַנע ַה ֶּדֶרְך וכו' – בגלל מלחמה ַקְר ָקעֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵּפֵרׁש ֶׁש ֵאינֹו מֹו ֵכר ֶאָּלא ַל ֲעׂשֹות ָּד ָבר ְּפלֹו ִני,
וכיוצא בזהֶׁ .שֹּלא ִנ ְס ַּת ַּיע ַל ֲעלֹות – כגון ַו ֲהֵרי ֹלא ַנ ֲעָׂשהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶהם.
שחלה וכיוצא בזה .אך אם הדבר היה
תלוי בו ולא עלה מרצונו – אינו יכול ט ֲא ָבל ַהּמֹו ֵכר ְס ָתם – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָה ָיה ְּב ִלּבֹו ֶׁשִּמְּפ ֵני ָּכְך
לחזור בו אלא אם אמר את הדבר בתנאי
ְו ָכְך הּוא מֹו ֵכרְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשַּמְר ִאין ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאינֹו מֹו ֵכר
מפורש (מ"מ). ֶאָּלא ַל ֲעׂשֹות ָּכְך ְו ָכְךְ ,וֹלא ַנ ֲעָׂשהֵ ,אינֹו חֹו ֵזרֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ֵּפֵרׁש,
ט ְס ָתם – מבלי לפרש את הסיבה. ּו ְד ָבִרים ֶׁשַּבֵּלב ֵאי ָנן ְּד ָבִרים.
ְ ּד ָבִרים ֶׁשַּבֵּלב ֵאי ָנן ְּד ָבִרים – דברים
שאדם חושב בלבו ואינו אומר אותם
בשעת מעשה אינם נחשבים לכלום,
ואין מפרשים את המעשה שעשה לפי
מה שנראה לנו שחשב.
