Page 289 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 289
נייןק רפס המכיר לכותה פרק י 267
דֶׁ 2ש ֲהֵרי ֵיׁש לֹו ֵע ִדים ֶׁשהּוא ָאנּוס דְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ְּת ָבעֹו ַהַּמְׂשִּכיר ְּב ֵבית ִּדיןְ ,ו ָכ ַפר ּבֹו ְו ָט ַען
– ואף על פי שאותם עדים לא שמעו ֶׁש ַהַּפְר ֵּדס לֹוְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָמ ַסר ַהַּמְׂשִּכיר מֹו ָד ָעאְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָמ ַכר
ַלּׂשֹו ֵכר ֶׁשָּכ ַפר ּבֹו – ֲהֵרי ַהִּמ ְמָּכר ָּב ֵטלֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵיׁש לֹו ֵע ִדים
את האיום ,אלא רק את כפירת השוכר
בבית דין ,די בזה כדי לדעת שנעשתה
ֶׁשהּוא ָאנּוסְ ,ו ֵהן ָה ֵע ִדים ֶׁשָּכ ַפר ּבֹו ְּב ֵבית ִּדין ִּב ְפ ֵני ֶהם ְו ֵהן ֵע ֵדי המכירה באונס (אילוץ) לנוכח שקריו
של השוכר ,שהרי בכפירתו בבית דין,
זכה השוכר בשדה ,ומכירת השדה באה ַהּמֹו ָד ָעאְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
רק לחשוף את השקר של השוכר (ר"ח, ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ָּבאֹו ֵנסֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא ַח ְמ ָסןִ ,מְּפ ֵני
מובא ברשב"ם ב"ב מ,ב).
ֶׁשּכֹו ֶפה ֶאת ַהּמֹו ֵכר ִל ְמּ ֹכר ֶׁשֹּלא ִלְרצֹונֹוֲ .א ָבל ַהּגֹו ֵזל ְו ֻה ְח ַזק
ה ַח ְמ ָסן – מי שמכריח אדם למכור
ַּג ְז ָלןְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָל ַקח ָׂש ֶדה ֶׁשָּג ַזל – ֵאין ַהּמֹו ֵכר ָצ ִריְך ִל ְמ ֹסר לו בניגוד לרצונו (עדות י,ד)" .ואין דין
גזלן כדין האונס חברו ותלה אותו עד
שימכור לו ,שזה האונס [החמסן] אינו מֹו ָד ָעאְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְּג ֵז ָלה (ט,טז).
רוצה לגזול ,ולא גזלו עדיין כלום" (גזלה תוקף המודעא
ואבדה ט,טז)ַ .הּגֹו ֵזל ְו ֻה ְח ַזק ַּג ְז ָלן – ידוע
שגזל את השדה ,וגם "הוחזק גזלן על ו ֵע ֵדי ַהּמֹו ָד ָעא – ֵיׁש ָל ֶהן ַל ְחּ ֹתם ֵהן ַע ְצ ָמן ְּבאֹותֹו ַהִּמ ְמָּכר
שדה זו ,או מי שהוחזקו שהן הורגין ֶׁשִּנ ְמ ְסָרה ָל ֶהם ַהּמֹו ָד ָעא ָע ָליוְ ,ו ֵאין ְּב ָכְך ְּכלּוםַ .ו ֲא ִפּלּו ָא ַמר
נפשות על עסקי ממון" (טוען ונטען יג,יא; ָל ֶהם ִּב ְפ ֵני ָה ַאָּנס 'ִּבְרצֹו ִני ָמ ַכְר ִּתיְּ ,בֹלא אֹ ֶנס' – ֲהֵרי ַהּמֹו ָד ָעא
מרהמ"ח) .וגם מי שמכריח את הזולת ַק ֶּי ֶמת; ְּכֵׁשם ֶׁש ֲא ָנסֹו ַעד ֶׁש ִּי ְמּכֹר ְּבֹלא ָרצֹוןָּ ,כְך ֲא ָנסֹו ַעד
למכור שדה בפחות משוויה נקרא גזלן
(המאירי ב"ב מ,ב)ָ .ל ַקח ָׂש ֶדה ֶׁשָּג ַזל – קנה ֶׁש ָא ַמר 'ִּבְרצֹו ִני ֲא ִני מֹו ֵכר'.
את השדה מן הבעלים שגזל אותה מהם.
ומתוך שידוע שגזל את השדה ,אפשר ז ְו ֵכן ִאם הֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ֶהם ֶׁשָּל ַקח ַה ָּד ִמים ַא ַחר ֶׁשָּמ ַסר ַהּמֹו ָד ָעא
להניח שמכר אותה בעליה רק מאימת
ַעל ָּכְך – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ְּכלּוםֶׁ ,ש ָה ַאָּנס ֲא ָנסֹו ַעד ֶׁשּיֹו ֶדה,
הגזלן" ,ואין ראייתו ראיה" (שם).
ְו ָה ֵע ִדים ְּכ ָבר ָי ְדעּו ֶׁשהּוא ָאנּוסֲ .א ָבל ִאם ָמ ָנה ַה ָּד ִמים ִּב ְפ ֵני ֶהם ו ֵיׁש ָל ֶהן – מותר להםְ .ו ֵאין ְּב ָכְך ְּכלּום
– שאין אנו אומרים שחתימתם בשטר – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר.
מבטלת את המודעא (המאירי ב"ב מח,ב).
ז הֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ֶהם ֶׁשָּל ַקח ַה ָּד ִמים – ח ֵה ִעידּו ָע ָליו ֵע ֵדי ַהִּמ ְמָּכר ֶׁשִּבֵּטל ַהּמֹו ָד ָעא – ֲהֵרי
הודה בפני העדים ובנוכחות הגזלן ַהּמֹו ָד ָעא ְּב ֵט ָלהְ .ו ִאם ָא ַמר ְל ֵע ֵדי ַהּמֹו ָד ָעא ' ֱהיּו יֹו ְד ִעין ֶׁשָּכל
שקיבל כסף תמורת המכירה ,ולכאורה ִק ְנ ָין ֶׁש ֲא ִני לֹו ֵק ַח ְל ַבֵּטל ַהּמֹו ָד ָעאּ ,ומֹו ָד ָעא ְּדמֹו ָד ָעאֶׁ ,ש ַהּכֹל
מכירתו קיימת ,כמבואר לעיל אֵ .אינֹו
ָּב ֵטלְ ,ו ֵאי ִני אֹו ֵמר ָּכְך ֶאָּלא ִמְּפ ֵני ָהאֹ ֶנס ֶׁש ַא ֶּתם יֹו ְד ִעיןְ ,ו ֵאין ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ְּכלּום – מפני שגם הודאתו
ניתנה באונסָ .מ ָנה ַה ָּד ִמים ִּב ְפ ֵני ֶהם –
הגזלן מסר את הכסף לבעל השדה ְּב ַד ְע ִּתי ְל ַה ְקנֹות ְל ֶזה ָהאֹו ֵנס ְלעֹו ָלם' – ֲהֵרי ַהִּמ ְמָּכר ָּב ֵטל,
ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו ְל ַבֵּטל ַהּמֹו ָד ָעא ַעל ַה ֶּדֶרְך ֶׁשֵּב ַאְרנּו בנוכחות העדים.
ח ִּבֵּטל ַהּמֹו ָד ָעא – כשאמר להם
(לעיל ה,יב).
שהמודעא בטלה או כשאמר שהוא
מוכר מתוך רצון (בבלי ערכין כא,ב)ָ .א ַמר ְל ֵע ֵדי ַהּמֹו ָד ָעא – בשעה שכתב את המודעא הראשונהּ .ומֹו ָד ָעא ְּדמֹו ָד ָעא –
מודעא לבטל את המודעאָ .קנּו ִמ ָּידֹו – אף על פי שאין צורך במעשה קניין בביטול מודעא ,עשו מעשה קניין ,כגון
קניין סודר (לעיל ה,ה) ,כדי לתת לה תוקף מחייב לביטול ולהראות שאינו מהתל בו (לעיל ה,יב-יג).
