Page 286 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 286
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ט 2 64
ּ ֶפ ֶרק ְּת ִׁשי ִעי א ַל ֶה ְק ֵּדׁש – לצורך בית המקדשִּ .ג ְזָּבר
– הממונה על כספי ההקדש (כלי המקדש ט
הנקנים בכסף כדין תורה ד,יח)ֲ .א ִפּלּו ָה ָיה ָׁש ֶוה ֵמ ָאה – ובמכר
מכירה וקנייה להקדש רגיל הייתה בטלה העסקה מדין הונאה
(להלן יב,א)ֲ .א ִמי ָרה ַלָּגבֹוַּה – לצורך דבר
א ַהּמֹו ֵכר ַל ֶה ְק ֵּדׁשְ ,ו ָא ַמר לֹו ַהִּג ְזָּבר 'ְּב ַכָּמה ַא ָּתה מֹו ֵכר ֵח ֶפץ הקדשִּ .כ ְמ ִסיָרה ַל ֶה ְדיֹוט – היא כמעשה
קניין של כל אדם ,שנאמר לעניין
ֶזה?'ְ ,ו ָא ַמר 'ַּב ֲעָׂשָרה' – ֲא ִפּלּו ָה ָיה ָׁשֶוה ֵמ ָאהֵּ ,כיָון ֶׁש ָא ַמר
ההקדש "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר
'ַּב ֲעָׂשָרה'ֵ ,אינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֶׁ ,ש ָה ֲא ִמיָרה ַלָּגבֹוַּה ִּכ ְמ ִסיָרה ל,ג) .לכן ,חייב לקיים את דבריו שהרי
ַל ֶה ְדיֹוט. החפץ כבר מכור להקדש (לתוקף אחר לדיני
בַ 1הִּג ְזָּבר ֶׁש ָּק ָנה ַל ֶה ְק ֵּדׁש אֹו ֶׁשָּמ ַכר ַה ֶה ְק ֵּדׁש – ָידֹו ַעל הקדש ,ראה להלן כב,טו).
ָה ֶע ְליֹו ָנהֵּ .כי ַצד? ָנ ַתן ָּד ִמים ֶׁשַּל ֶה ְק ֵּדׁשַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָמַׁשְך בָ 1ידֹו ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה – זכותו לבחור
ַהֵּפרֹותִ :אם הּו ְקרּו – ָק ָנה ְּכ ִדין ּתֹוָרה; ְו ִאם הּו ְזלּו ַהֵּפרֹות
– חֹו ֵזרֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָמַׁשְךְ ,וֹלא ִי ְה ֶיה ּכֹ ַח ֶה ְדיֹוט ָחמּור ִמּכֹ ַח את רגע הקניין ,שעת מתן מעות (כדין
תורה) או שעת המשיכה (כתקנת
חכמים) .הּו ְקרּו – התייקרוָ .ק ָנה ְּכ ִדין
ּתֹוָרה – משעה שנתן את הכסף לפי ֶה ְק ֵּדׁש.
המחיר הקודםְ .שֹלא ִי ְה ֶיה ּכֹ ַח ֶה ְדיֹוט
וכו' – כדי שלא יוכל האדם לבטל עסקה בְ 2ו ֵכן ִאם ָמ ַכר ֵח ֶפץ ֶׁשַּל ֶה ְק ֵּדׁשּ ,ו ְמָׁשכֹו ַהּלֹו ֵק ַח ְוֹלא ָנ ַתן
ָּד ִמיםְ ,והּו ַזל ַה ֵח ֶפץ – ָק ָנהֶׁ ,שֹּלא ִי ְה ֶיה ּכֹ ַח ֶה ְדיֹוט ָחמּור ִמּכֹ ַח בקלות רבה יותר מגזבר ההקדש.
ֶה ְק ֵּדׁשְ .ו ִאם הּו ַקר ַה ֵח ֶפץ – חֹו ֵזר ּבֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָל ַקח ַהִּג ְזָּבר
ָּד ִמיםְ ,ו ַה ֶה ְק ֵּדׁש ֵאינֹו ִנ ְק ֶנה ֶאָּלא ְּב ֶכ ֶסףֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָנ ַתן ַהֶּכ ֶסף בָ 2ק ָנה – במחיר היקרֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר –
ְו ָקם לֹו" (בשילוב :ויקרא כז,כג; כז,יח-יט)ְ ,ו ֵאין ַהִּג ְזָּבר ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ' ִמי
כשאדם רוצה לפדות קרקע שהוקדשה.
בשדה אחוזה (ירושה) נאמרְ" :ו ִחׁ ַּשב לֹו
ַהּכֹ ֵהן ֶאת ַהֶּכ ֶסף ַעל ִּפי ַהׁ ָּש ִנים ַהּנֹו ָתרֹת...
ְו ִאם ָּגאֹל ִי ְג ַאל ֶאת ַהׂ ָּש ֶדה ַהַּמ ְק ִּדיׁש אֹתֹוֶׁ ,שָּפ ַרע'.
ְו ָי ַסף ֲח ִמִׁשית ֶּכ ֶסף ֶעְרְּכָך ָע ָליו [מוסיף
25%על ערכה] – ְו ָקם לֹו [והשדה מכירה וקנייה של יתומים
חוזרת אליו]" (ויקרא כז,יח-יט) .ובשדה ג ִנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמים ְק ַטִּנים* – ֲה ֵרי ֵהן ַּכ ֶה ְק ֵּדׁשֵּ .כי ַצד? ְיתֹו ִמים
מקנה (קנויה) נאמרְ" :ו ִחׁ ַּשב לֹו ַהּכֹ ֵהן
ֶׁשָּמ ְכרּו ֵּפרֹותְ ,ו ִנ ְמְׁשכּו ֵמ ֶהן ַהֵּפרֹות ַו ֲע ַד ִין ֹלא ָל ְקחּו ַה ָּד ִמים, ֵאת ִמ ְכ ַסת ָה ֶעְרְּכָך ַעד ְׁש ַנת ַהּיֹ ֵבל [את
ְוהּו ְקרּו ַהֵּפרֹות – חֹו ְזִרין ָּב ֶהןֶׁ ,ש ֵאין ִנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמים ִנ ְק ִנין הערך שצריך לשלם]ְ ,ו ָנ ַתן ֶאת ָה ֶעְרְּכָך
ֶאָּלא ְּב ֶכ ֶסףַּ ,כ ֶה ְק ֵּדׁש; הּו ְזלּו ַהֵּפרֹות – ֹלא ִי ְה ֶיה ּכֹ ַח ֶה ְדיֹוט ַּבּיֹום ַההּוא ֹק ֶדׁש לה'" (שם ,כג)ְ .ו ֵאין
ָי ֵתר ִמּ ֹכ ָחם .דְ 1ו ֵכן ִאם ָל ְקחּו ַה ָּד ִמים ַו ֲע ַד ִין ֹלא ִנ ְמְׁשכּו ַהִּג ְזָּבר ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ִמי ֶׁשָּפַרע – מפני
ש"אין ההקדש ראוי לקבל מי שפרע"
ֵּפרֹו ֵתי ֶהןְ ,והּו ְקרּו – חֹו ְזִריןִּ ,כְׁש ָאר ַה ֶה ְדיֹוטֹות.
(ערכים וחרמים ז,יג .לדיני 'מי שפרע' ,ראה לעיל
ז,ב) .השווה בדיני ערכים (שם) שאם
התייקרה השדה אחרי שקיבל ההקדש מעות ,שאינו יכול לחזור ,בעוד כאן יכול לחזור ,משום ששם עומד הפודה מול
ההקדש ללא התערבות הגזבר ואין מי שיחזור מהפדיון ,ואילו כאן הגזבר יכול לחזור מהמכירה (מרהמ"ח).
ג ְיתֹו ִמים ְק ַטִּנים* – יתום הוא מי שמת אחד מהוריו ,ועדיין אינו עצמאי (דעות ו,י) .ויש לו רכוש שירש מהוריו
שמתו .בכ"י ק' אין כתוב "קטנים"ֲ .הֵרי ֵהן ַּכ ֶה ְק ֵּדׁש – לעניין מכירה ,שמתן הכסף קונה .וכפי שנראה להלן ,היתרון
של היתומים הוא רק כשהיתומים מוכרים את הסחורה והקונה מושך אותה ,אך עדיין לא שולמה תמורתה (כס"מ).
ותיקנו חכמים תקנה זו בגלל חוסר ניסיונם של היתומים במסחר ,כדי שמצד אחד יוכלו למכור בקלות ומצד שני לא
יפסידו מן המכירה .הּו ְזלּו ַהֵּפרֹות – והקונה אינו יכול לחזור בו אחר שמשך כתקנת חכמים .דֲ 1ע ַד ִין ֹלא ִנ ְמְׁשכּו
ֵּפרֹו ֵתי ֶהן – שקונה רגיל החוזר בו מקבל 'מי שפרע' .חֹו ְזִרין ִּכְׁש ָאר ַה ֶה ְדיֹוטֹות – ואינם מקבלים 'מי שפרע' ,שזו אחת
מן ההקלות שהקלו עליהם חכמים כדי לשמור על זכותם (ריטב"א גטין נב,א).
