Page 281 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק ו‪-‬ז ‪ 259‬‬ ‫ ‬

‫יד ֲהֵרי ֶזה ָק ָנה ַהׁ ְּש ָטר – וצריך שיאמר‬ ‫קניית שטר חוב אגב קרקע‬

‫לו 'קנה שטר פלוני וכל שעבוד שבו'‪,‬‬ ‫יד ַהַּמ ְק ֶנה ַל ֲח ֵברֹו ַקְר ַקע ָּכל ֶׁשהּוא‪ְ ,‬ו ִה ְק ָנה לֹו ַעל ַּגָּבּה‬
‫כאמור לעיל יא (המאירי ב"ב עז‪,‬ב)‪ְ .‬ו ֵי ָר ֶאה‬
‫ְׁש ַטר חֹוב – ֲה ֵרי ֶזה ָק ָנה ַהׁ ְּש ָטר ְּב ָכל ָמקֹום ֶׁשהּוא ְּבֹלא ִלי ֶׁשַּגם ֶזה ָיכֹול ִל ְמ ֹחל ַא ַחר ֶׁשָּמ ַכר –‬

‫ְּכ ִתי ָבה ּו ְבֹלא ְמ ִסי ָרה‪ְ ,‬ו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁשַּגם ֶזה ָיכֹול ִל ְמ ֹחל ַא ַחר כמבואר לעיל יב‪ְ .‬ו ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ִעּמֹו‬
‫– ומותר לכתוב למוכר שטר כשאין‬
‫הקונה עמו (להלן ל‪,‬א)‪ ,‬מפני שהכלל הוא‬ ‫ֶׁשָּמ ַכר‪ְ .‬ו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ַקְר ַקע ְו ָכ ַתב ַהׁ ְּש ָטר ְו ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ִעּמֹו‬

‫– ֵּכי ָון ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ַהּלֹו ֵק ַח ַּב ַּק ְר ַקע‪ִ ,‬נ ְק ָנה ַהׁ ְּש ָטר ְּב ָכל ָמקֹום ש"זכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬ואין חבין לו‬
‫אלא בפניו" (להלן כט‪,‬יא)‪ ,‬בתנאי שאין בו‬
‫אפשרות לחוב לאחרים‪ .‬וכאן‪ ,‬משעה‬ ‫ֶׁשהּוא‪.‬‬

‫שנכתב השטר‪ ,‬נשתעבד הנכס לקונה‬

‫טו ָהאֹו ֵמר ' ְזכּו ְּבָׂש ֶדה זֹו ִל ְפלֹו ִני ְו ִכ ְתבּו לֹו ֶאת ַהׁ ְּש ָטר'‪( ,‬מלווה ולווה כג‪,‬ה; כד‪,‬א)‪ֶ .‬ה ֱח ִזיק – ראה‬
‫לעיל א‪,‬ח‪ִ .‬נ ְק ָנה ַהׁ ְּש ָטר – מדין קניין‬
‫אגב‪.‬‬ ‫ְו ֶה ֱח ִזיק ַהּזֹו ֶכה לֹו ַּב ַּקְר ַקע – ֵיׁש ַלּנֹו ֵתן ַל ֲחזֹר ַּבׁ ְּש ָטר ַעד‬

‫טו ְו ִכ ְתבּו לֹו ֶאת ַהׁ ְּש ָטר – כראיה‬ ‫ֶׁש ַּיִּגי ַע ְל ַיד ַּב ַעל ַהַּמ ָּת ָנה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר‬

‫למכירה‪ְ .‬ו ֶה ֱח ִזיק ַהּזֹו ֶכה לֹו ַּב ַּקְר ַקע –‬ ‫ַּבׂ ָּש ֶדה‪ .‬טז ָא ַמר ָל ֶהם ' ְזכּו לֹו ַּבׂ ָּש ֶדה ַעל ְמ ָנת ֶׁש ִּת ְכ ְּתבּו לֹו‬

‫אבל עדיין לא נכתב השטר או שנכתב‬ ‫ֶאת ַהׁ ְּש ָטר' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֶה ֱח ִזיקּו לֹו ַּבׂ ָּש ֶדה‪ ,‬חֹו ֵזר ָּב ֶזה ּו ָב ֶזה‪,‬‬
‫ועדיין לא מסרו אותו למקבל (המאירי‬ ‫ַעד ֶׁש ַּיִּגי ַע ְׁש ַטר ַהַּמ ָּת ָנה ִלי ֵדי ְמ ַקֵּבל ַהַּמ ָּת ָנה‪.‬‬
‫ב"ב עז‪,‬א)‪ַ .‬ל ֲחזֹר ַּבׁ ְּש ָטר – שלא יכתבו‬

‫שטר על המכירה‪ ,‬מפני שבכתיבת‬

‫שטר יש פרסום‪ ,‬והנותן יכול להיפגע‪ ,‬כיוון שלא ירצו להלוות לו‪ ,‬משום שאין לו קרקעות להבטיח את החזר‬

‫ההלוואה (תוספות ב"ב עז‪,‬א)‪ .‬טז חֹו ֵזר ָּב ֶזה ּו ָב ֶזה – בגלל שהתנה את המכירה בכתיבת השטר‪ ,‬כל זמן שלא נמסר‬

‫השטר למקבל‪ ,‬עדיין לא התקיים תנאו‪ ,‬והוא יכול לחזור בו‪.‬‬

‫א ֶׁשֹּלא ִנ ְקנּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין וכו' – מן‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי‬ ‫ ‪‬‬

‫התורה חל הקניין‪ ,‬אבל "חכמים תקנו‬ ‫ז‬

‫שלא יקנו המיטלטלין אלא בהגבהה‬ ‫עמידה בדיבור‬
‫או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה"‬

‫(לעיל ג‪,‬א)‪ָּ .‬כל ַהחֹו ֵזר ּבֹו – בלא הסכמת‬ ‫קללת 'מי שפרע'‬
‫חברו‪ֹ .‬לא ָעָׂשה ַמ ֲעֵׂשה ִיְׂשָר ֵאל –‬
‫שעומדים בדיבורם‪ ,‬שנאמר "שארית‬ ‫א ִמי ֶׁשָּנ ַתן ַה ָּד ִמים ְוֹלא ָמַׁשְך ַהֵּפרֹות – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִנ ְקנּו‬

‫ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ג‪,‬א)‪ָּ ,‬כל ַהחֹו ֵזר ּבֹו‪ֵּ ,‬בין לֹו ֵק ַח ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו‬
‫כזב ולא יימצא בפיהם לשון תרמית"‬
‫(צפניה ג‪,‬יג)‪ְ .‬ו ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ִמי ֶׁשָּפ ַרע –‬ ‫ֵּבין מֹו ֵכר‪ֹ ,‬לא ָעָׂשה ַמ ֲעֵׂשה ִיְׂשָר ֵאל‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'‪.‬‬

‫ַו ֲא ִפּלּו ָנ ַתן ָה ֵע ָרבֹון ִּב ְל ַבד – ָּכל ַהחֹו ֵזר ְמ ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפ ַרע'‪ .‬זכות למי שבוטלה עסקה שנעשתה‬
‫עמו‪ ,‬כדי להרתיע את הצד שכנגד‬

‫מביטולה (פה"מ ב"מ ד‪,‬ב)‪ָ .‬נ ַתן ָה ֵע ָרבֹון ִּב ְל ַבד – נתן לו חלק מן הסכום כדי להבטיח את המכירה‪ .‬בקרקע‪ ,‬המקדמה‬

‫קונה ויתרת הסכום הופכת חוב; ואילו במיטלטלין‪ ,‬אין המקדמה קונה‪ ,‬אלא רק מחייבת ב'מי שפרע' (לדין זה בהרחבה‪,‬‬

‫ראה להלן ח‪,‬א‪-‬ג)‪.‬‬