Page 276 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק ה ‬ ‫‪2 54‬‬

‫ג ָּד ִמים – הכסף משמש בדרך כלל מקרים שלא הצריכו בהם מעשה קניין‬

‫ג ָּד ִמים ֶׁש ֵאין ַמ ְקִּפי ִדין ֲע ֵלי ֶהן – ֲהֵרי ֵהן ִּכְׁש ָאר ִמַּט ְל ְט ִלין‪,‬‬ ‫בקניין כסף ולא בקניין חליפין שבו הוא‬
‫אינו קונה ואינו נקנה‪ .‬בהלכה כאן הכסף‬
‫ְוקֹו ִנין‪ֵּ .‬כי ַצד? ֲהֵרי ֶׁש ָח ַפן ָמעֹות ְּבֹלא ִמְׁש ָקל ְוֹלא ִמ ְנ ָין‪ֶ ,‬אָּלא‬ ‫נחשב כסחורה וקונה בחליפין‪ָ .‬ח ַפן –‬
‫ְנ ָט ָלן ַא ְכ ְסָרה‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ' ְמ ֹכר ִלי ָּפָר ְתָך' אֹו ' ַי ִין ֶזה' 'ָּב ֵאּלּו'‪,‬‬ ‫מילא את כף ידו‪ַ .‬א ְכ ְסָרה – בלי לשים‬

‫לב לכמות (פה"מ דמאי ב‪,‬ה)‪ֶׁ .‬ש ֶּזה ָּד ָבר ְו ָנ ַתן לֹו ֶאת ַה ָּד ִמים – ָק ָנה‪ְ ,‬ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו‪,‬‬
‫ֶׁש ֵאינֹו ָמצּוי הּוא – למכור מבלי לדעת‬
‫ֶׁש ֶּזה ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ָמצּוי הּוא‪ְ ,‬וֹלא ִה ְצִריכּו ּבֹו ְמִׁשי ָכה‪.‬‬ ‫את המחיר‪ .‬ואין גוזרים על דבר שאינו‬

‫ד‪ְ 1‬ו ֵכן ְראּו ֵבן ֶׁשָּמ ַכר ִמַּט ְל ְט ִלין ְלִׁש ְמעֹון ַּב ֲח ִמׁ ִּשים זּוז‪ְ ,‬ו ָק ָנה‬ ‫מצוי (יום טוב א‪,‬כ)‪ .‬על כן תקנת חכמים‪,‬‬
‫שדרוש מעשה קניין כדי לקנות (כלעיל‬
‫ִׁש ְמעֹון ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְו ִנ ְת ַח ֵּיב ַּב ָּד ִמים‪ְ ,‬ו ַא ַחר ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ִׁש ְמעֹון‬ ‫ג‪,‬א)‪ ,‬אינה חלה במקרה זה‪ ,‬וחזר דינו‬
‫ַּב ֲח ִמׁ ִּשים זּוז ֵאּלּו ָה ָיה לֹו ַי ִין אֹו ְּב ֵה ָמה ְו ֶע ֶבד ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן‬
‫לדין תורה‪ ,‬שהמעות קונות‪.‬‬

‫ד‪ִ 1‬הין – כן‪ָ .‬ק ָנה ְראּו ֵבן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ִמׁ ְּש ָאר ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‪ְ ,‬ו ָה ָיה רֹו ֶצה ְל ָמ ְכ ָרן‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ְראּו ֵבן ' ְמכֹר‬
‫– אף על פי שהוא כקניין כסף‪ ,‬שהרי‬
‫אֹו ָתן ִלי ַּב ֲח ִמׁ ִּשים זּוז ֶׁש ֵּיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך ְּד ֵמי ַהֶּמ ֶכר'‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו‬ ‫שמעון חייב כעת לראובן חמישים זוז‪,‬‬
‫' ִהין' – ָק ָנה ְראּו ֵבן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְּב ָכל ָמקֹום ֶׁש ֵהן‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי‬ ‫וראובן קונה משמעון תמורתם‪ ,‬כיוון‬
‫ֶׁשֹּלא ָמַׁשְך ְוֹלא ִה ְגִּביַּה‪ֶׁ ,‬שַּגם ֶזה ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ָמצּוי הּוא‪ְ ,‬וֹלא‬ ‫שאין כאן תשלום כסף‪ ,‬והחוב נוצר בעד‬

‫סחורה אחרת ולא בעד כסף‪ ,‬העמידו ִה ְצ ִריכּו ּבֹו ְמִׁשי ָכה‪.‬‬
‫חכמים את הדין על דין תורה‪ ,‬ואמרו‬
‫ד‪ֲ 2‬א ָבל ִאם ָה ָיה לֹו חֹוב ָע ָליו ֶׁשֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַהֶּמ ֶכר‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו‬ ‫שהכסף יקנה‪ ,‬מפני שהוא דומה לקניין‬

‫' ְמכֹר ִלי ִמַּט ְל ְט ִלין ַּבחֹוב ֶׁש ֵּיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך'‪ְ ,‬וָרצּו ְׁש ֵני ֶהם – ֹלא‬ ‫חליפין‪ ,‬שהרי אף איש לא שילם כסף‬
‫ָק ָנה‪ַ ,‬עד ֶׁש ַּי ְגִּביַּה‪ ,‬אֹו ִי ְמׁ ֹשְך ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ְל ַה ְגִּביַּה‪ ,‬אֹו‬ ‫אלא החליפו סחורות (מ"מ)‪ֶׁ .‬ש ֵאינֹו ָמצּוי‬
‫הּוא – למכור תמורת מעות ולהחליף את‬
‫ִי ְק ֶנה ְּב ֶא ָחד ִמן ַה ְּדָר ִכים ֶׁש ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ִנ ְק ִנין ָּב ֶהן‪.‬‬ ‫המעות בחפץ אחר‪ ,‬העמידו חכמים את‬

‫קניין – קניין סודר‬ ‫דבריהם על דין תורה‪ ,‬שהמעות קונות‬
‫(בבלי ב"מ מז‪,‬א)‪.‬‬
‫ה ַה ַּקְר ָקעֹות ְו ָה ֲע ָב ִדים ְו ַהְּב ֵה ָמה ּוְׁש ָאר ָּכל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – ָּכל‬
‫ד‪ֹ 2‬לא ָק ָנה – מקרה זה אינו דומה‬
‫ֶא ָחד ֵמ ֶהן ִנ ְק ֶנה ַּב ֲח ִלי ִפין‪ְ ,‬והּוא ַהִּנ ְקָרא ' ִק ְנ ָין'‪ְ .‬ו ִע ַּקר ַה ֶּדֶרְך‬
‫לחליפין אלא לקניין כסף‪ ,‬ולכן חלה‬
‫עליו התקנה שהמעות אינן קונות בלא ַהּזֹאת – ֶׁש ִּי ֵּתן ַהּקֹו ֶנה ַלַּמ ְק ֶנה ְּכ ִלי ָּכל ֶׁשהּוא‪ְ ,‬ויֹא ַמר לֹו ' ְק ֵנה‬
‫מעשה קניין‪ .‬והדברים אמורים דווקא‬
‫ְּכ ִלי ֶזה ֵח ֶלף ֶה ָח ֵצר' אֹו ' ַה ַּי ִין' אֹו ' ַהְּב ֵה ָמה' אֹו ' ָה ֶע ֶבד' 'ֶׁשָּמ ַכְר ָּת‬ ‫במיטלטלין‪ ,‬שהצריכו בהם הגבהה‪,‬‬
‫ִלי ְּב ָכְך ְו ָכְך'; ֵּכיָון ֶׁש ִה ְגִּביַּה ַהּמֹו ֵכר ֶאת ַהְּכ ִלי ְו ָק ָנהּו – ָק ָנה‬ ‫אבל בקרקע‪ ,‬שנקנית בכסף‪ ,‬קנה תמורת‬
‫ַהּלֹו ֵק ַח אֹותֹו ַה ַּקְר ַקע אֹו אֹו ָתן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין‬
‫החוב (להלן ז‪,‬ד)‪.‬‬

‫ה ְוהּוא ַהִּנ ְקָרא ִק ְנ ָין – המפרשים ֹלא ְמָׁש ָכן ְוֹלא ָנ ַתן ֶאת ַה ָּד ִמים‪ְ ,‬ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו‪.‬‬
‫מכנים קניין זה בשם 'קניין סודר'‪,‬‬
‫ו ֵאין קֹו ִנין ֶאָּלא ִּב ְכ ִלי‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ּבֹו ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה‪,‬‬ ‫מפני שבדרך כלל החפץ הנמשך היה‬

‫בגד (=סודר)‪ .‬והוא סוג מיוחד של ְו ֵאין קֹו ִנין ְּב ָד ָבר ֶׁשהּוא ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה‪ְ ,‬וֹלא ְּב ֵפרֹות‪ְ ,‬וֹלא‬
‫קניין המבוסס על דין קניין חליפין‪,‬‬
‫ְּב ַמ ְטֵּב ַע‪ְ ,‬ו ֵאין קֹו ִנין ְּב ֶכ ְליֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכר ֶאָּלא ִּב ְכ ִלי ַהּלֹו ֵק ַח‪.‬‬ ‫אלא שבדרך כלל הצדדים מחליפים זה‬

‫תמורת זה מיטלטלין‪ ,‬מפני שיש לכל צד עניין בנכס שהוא קונה‪ .‬ואילו כאן‪ ,‬הסודר אינו נכס בעל ערך שהצד השני‬

‫מעוניין בו‪ ,‬והוא אינו משמש אלא כמעשה רשמי לקניין הסחורה‪.‬‬

‫ו ֶׁש ֵאין ּבֹו ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה – מפני שיש לכל כלי שימוש‪ ,‬והוא ערכו‪ .‬ואין צורך להתחשב בערכו הממוני‪ ,‬שהרי מדובר‬

‫בקניין חליפין ולא בקניין כסף‪ָ .‬אסּור ַּב ֲה ָנ ָיה – אסור בהנאה‪ ,‬שאי אפשר להשתמש בו‪ ,‬כגון לקנות אותו או למכור‬

‫אותו‪ְ .‬וֹלא ְּב ֵפרֹות – מפני שאינם כלי (והפירות אינם קונים בחליפין אלא רק נקנים‪ ,‬ראה להלן ו‪,‬א)‪ְ .‬וֹלא ְּב ַמ ְטֵּב ַע – המטבע אינה‬

‫קונה בחליפין‪ ,‬כנזכר לעיל; וכן המטבע אינה קונה מטלטלין בקניין כסף‪ ,‬אלא אם משך הקונה את הסחורה (לעיל ג‪,‬א)‪.‬‬