Page 273 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 273
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ד 251
אֵ 2אינֹו ַמ ְקִּפיד ַעל ְמקֹומֹו – ונותן אְ 2ו ֵכן ִאם ָק ָנה ַהְּכ ִלי ְּת ִחָּלה ְו ִה ְגִּביהֹוְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִהִּניחֹו ָׁשם
רשות לקונה להניח שם את הכלי. ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכרְ ,ו ָח ַזר ְו ָק ָנה ִמֶּמּנּו ַהֵּפרֹות – ֵּכיָון ֶׁשַּנ ֲעׂשּו ְּבתֹוְך
ַהְּכ ִלי ַה ֶּזהָ ,ק ָנה אֹו ָתןֶׁ ,שִּמְּפ ֵני ֲה ָנ ַאת ַהּמֹו ֵכר ִּב ְמ ִכיַרת ַהְּכ ִלי
ג ְמ ִסיָרה – מסירת החפץ מיד המוכר
ֵאינֹו ַמ ְקִּפיד ַעל ְמקֹומֹו.
ליד הקונה ,מועילה במקום שבו אי
אפשר לקנות במשיכה ,כגון ִּב ְרׁשּות
ב ְּכֵׁשם ֶׁש ֵאין ֶּכ ְליֹו ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח קֹו ֶנה לֹו ִּב ְרׁשּות מֹו ֵכרָּ ,כְך ֵאין ָהַרִּבים וכו' – שאין לקונה רשות להניח
שם את כליו ,ואינו יכול למשוך לרשותו,
ולכן תיקנו שיקנה במסירהַ .הְּמִׁשי ָכה – ֶּכ ְליֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכר קֹו ֶנה ַלּלֹו ֵק ַח ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ִּבְרׁשּות ַהּלֹו ֵק ַח.
מושך את החפץ לרשותו ,ולכן המשיכה קניין מסירה ,משיכה והגבהה
מועילה רק ְּב ִס ְמ ָטה אֹו ֶּב ָח ֵצר ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהם ג ְמ ִסיָרה ֵאי ָנּה קֹו ָנה ֶאָּלא ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ּו ְב ָח ֵצר ֶׁש ֵאי ָנּה
– שיש לו רשות להניח בה את החפץ
(ר"י מיגאש ב"ב עו,ב)ִ .ס ְמ ָטה – מיוונית: ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהםְ ,ו ַהְּמִׁשי ָכה ֵאי ָנּה קֹו ָנה ֶאָּלא ְּב ִס ְמ ָטה אֹו ֶּב ָח ֵצר
שביל ,רחוב צר ,שאין רבים עוברים שם.
ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהםְ ,ו ַה ַה ְגָּב ָהה קֹו ָנה ְּב ָכל ָמקֹום .ד ָּד ָבר ַהִּנ ְק ֶנה
ִּב ְמִׁשי ָכה – ִאם ָה ָיה ִּב ְרׁשּות ָה ַרִּבים ּו ְמָׁשכֹו ִל ְרׁשּות ַה ָּי ִחיד אֹו במקום זה מותר לשניהם להניח חפצים
לזמן רב יותר מברשות הרבים ,ולכן
היא נחשבת כחצר של שניהם (המאירי ְל ִס ְמ ָטהֵּ ,כיָון ֶׁשהֹו ִציא ִמ ְק ָצת ַה ֵח ֶפץ ֵמְרׁשּות ָהַרִּביםָ ,ק ָנה.
ב"ב פד,ב .להנחת חפצים ברשות הרבים ,ראה נזקי ה ְטעֹון ֶׁשְּל ֵפרֹות ֶׁש ָה ָיה ֻמָּנח ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםּ ,ו ְמָׁשכֹו ַהּלֹו ֵק ַח
ממון ג,ג)ַ .ה ְגָּב ָהה – שמרים את החפץ ִלְרׁשּותֹואֹו ְל ִס ְמ ָטה ַא ַחרֶׁשָּפ ַסק ַה ָּד ִמים– ָק ָנהַ ,אף ַעלִּפיֶׁש ֲע ַד ִין
בידו .ולכן קֹו ָנה ְּב ָכל ָמקֹום – אפילו ֹלא ָמ ַדדְ .ו ֵכן ִאם ְמ ָד ָדן ַהּלֹו ֵק ַח ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים – ָק ָנה ִראׁשֹון
ברשות המוכר (תוספתא ב"ב ה,א) ,כיוון
שכל מה שביד האדם ,אפילו הוא עומד ִראׁשֹון ְּב ַה ְגָּב ָהה .וָ 1ה ָיה ַהּמֹו ֵכר מֹו ֵדד ְלתֹוְך ֶּכ ְליֹו ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח
ברשות הרבים ,נחשב ברשותו (סמ"ע חו"מ –ֹלא ָק ָנהֶׁ,ש ֵאיןֶּכ ְליֹוֶׁשַּלּלֹו ֵק ַחקֹו ֶנהלֹוִּבְרׁשּות ָהַרִּבים.
קצז,ג) .ד ֵּכיָון ֶׁשהֹו ִציא ִמ ְק ָצת ַה ֵח ֶפץ וָ 2היּו ַהֵּפרֹות ִּבְרׁשּות ַהּלֹו ֵק ַח – ֵּכיָון ֶׁשִּקֵּבל ָע ָליו ַהּמֹו ֵכר
– אף על פי שצריך להוציא את החפץ ִל ְמּ ֹכרָ ,ק ָנה ַהּלֹו ֵק ַחְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ָמ ַדדָ .היּו ִּבְרׁשּות
כולו מן המקום שהיה בו ,כמו שנתבאר
לעניין הספינה (לעיל ג,ג) ,כשכבר משך ַהּמֹו ֵכר אֹו ִּבְרׁשּות ֶׁש ֵהן ֻמ ְפ ָק ִדין ֶא ְצלֹו – ֹלא ָק ָנה ַהּלֹו ֵק ַח ַעד
את כולו מן המקום שהיה בו ,קונה אותו ֶׁש ַּי ְגִּביַּה ַהֵּפרֹות אֹו ַעד ֶׁשּיֹו ִצי ֵאן ֵמְרׁשּותֹו ִּבְׂש ִכירּות ְמקֹו ָמן
משעה שהכניס אפילו מקצתו לרשות
ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ג,ז).
שהמשיכה מועילה בה (מ"מ).
ה ְטעֹון – מטען ,חבילהָּ .פ ַסק ַה ָּד ִמים חזרה ממכירה לפני שהושלמה הקנייה
– קבע את המחירֶׁ .ש ֲע ַד ִין ֹלא ָמ ַדד – זָ 1היּו ַהֵּפרֹות ְּב ִס ְמ ָטא אֹו ְּב ָח ֵצר ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהםַ ,ו ֲא ִפּלּו ָהיּו
שלא בדק את כמות הסחורה ,שהמדידה
אינה מבטלת את העסקה ,וכל מה שקנה, ִּבְרׁשּות לֹו ֵק ַח ְו ָהיּו ְּבתֹוְך ֶּכ ְליֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכרְ ,ו ִקֵּבל ָע ָליו ַהּמֹו ֵכר
חייב הלוקח לשלם (המאירי ב"ב פד,ב)ָ .ק ָנה ִל ְמּ ֹכר ְו ִה ְת ִחיל ַהּמֹו ֵכר ִל ְמּדֹד ְלתֹוְך ֶּכ ְליֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכרִ :אם ָא ַמר
לֹו 'ּכֹור ִּבְׁשלִׁשים ֶס ַלע ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ֲא ִפּלּו ִראׁשֹון ִראׁשֹון – כל פרי שהגביה הקונה,
נקנה בהגבהה ,וכל יתר הפרות אינם
נקנים עד שיגביה גם אותם. ִּב ְס ָאה ַא ֲחרֹו ָנה ,הֹו ִאיל ַו ֲע ַד ִין ַהֵּפרֹות ְּב ֶכ ְליֹו ְוֹלא ָּג ַמר ָּכל
וָ 2ק ָנה ַהּלֹו ֵק ַח – מדין קניין חצר (כלעיל ג,יב) ,שהרי הפירות כבר ברשותו ,וכבר הסכימו על המחיר (כס"מ)ֻ .מ ְפ ָק ִדין
ֶא ְצלֹו – אצל אדם שהמוכר הפקיד בידו את הפירות לפני המכירה.
זְּ 1ב ִס ְמ ָטא אֹו ְּב ָח ֵצר ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהם – כיוון שברשות הרבים או ברשות המוכר ,אף בכליו של לוקח אינו קונה ,כמבואר
לעיל אְּ .בתֹוְך ֶּכ ְליֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכר – ואף על פי שכליו של מוכר אינם קונים ללוקח אף ברשותו של הלוקח ,כמבואר
בהלכה ב ,כיוון שמדד לו המוכר ,הרי זה כאילו הקנה לו את כליו (הגר"א)ּ .כֹור – 30סאים .מידת נפח בשיעור של
כ 216-ליטר (ראה נספח מידות ומשקלות)ֶ .ס ַלע – סוג מטבע בימיהםָ .יכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ֲא ִפּלּו ִּב ְס ָאה ַא ֲחרֹו ָנה – מפני שהתנה
המוכר את המכירה בקניית כל הכמות.
