Page 270 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 270
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ג 248
ְל ִהָּמֵׁשְך – ָק ָנהְ ,ו ֵאין ֶא ָחד ִמּ ְׁש ֵני ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוְ ,וכֹו ִפין ֶאת ְוכֹו ִפיןֶ אתַ הּלֹו ֵק ַחִ ל ֵּתן ֶאת ַה ָּד ִמים –
ַהּלֹו ֵק ַח ִל ֵּתן ֶאת ַה ָּד ִמים. אם אינו רוצה לשלם.
קניין כסף – טעם התקנה וחלותה ה ָּד ָבר ֶזה – שאין קניין כסף תקף
ה ְו ָלָּמה ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים ָּד ָבר ֶזה ַּבִּמַּט ְל ְט ִלין? ְּג ֵז ָרה ֶׁשָּמא ִי ֵּתן עד שיועבר החפץ לרשות הקונה (לעיל
א) .תקנה זו באה לטובת הקונה .ואם
ַהּלֹו ֵק ַח ְּד ֵמי ַה ֵח ֶפץְ ,וקֹ ֶדם ֶׁש ִּי ָּק ֶחּנּו יֹא ַבד ְּב ֹא ֶנסְּ ,כגֹון ֶׁשָּנ ְפ ָלה הסכימו הצדדים ביניהם שיתקיים המכר
ְּד ֵל ָקה ְו ִנְׂשַרף אֹו ָּבאּו ִל ְס ִטים ּו ְנ ָטלּוהּו; ִאם ִי ְה ֶיה ִּבְרׁשּות רק במתן הכסף – המכירה תקפה ,מפני
ַהּלֹו ֵק ַח – ִי ְת ַמ ְה ֵמַּה ַהּמֹו ֵכר ְוֹלא ַיִּצילֹוְ .ל ִפי ָכְך ֶה ֱע ִמידּוהּו שכל תנאי שבממון ,קיים (להלן יג,ג; ב"י
ֲח ָכ ִמים ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכרְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּיְׁש ַּת ֵּדל ְו ַיִּציל ַה ֵח ֶפץ; ֶׁש ִאם חו"מ קצח)ִ .ל ְס ִטים – שודדים מצוידים
בנשקִּ .בְרׁשּות ַהּלֹו ֵק ַח – בבעלות
ָא ַבד – ִי ְה ֶיה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם. הקונהִ .י ְת ַמ ְה ֵמַּה ַהּמֹו ֵכר – לא יתאמץ
להציל כפי שהוא מתאמץ להציל את
וִ 1נ ְמ ֵצא ָת אֹו ֵמר ֶׁש ִאם ָנ ַתן ְּד ֵמי ַהֶּמ ָּקח ְו ֶנ ֱא ַנס ֹק ֶדם ֶׁש ִּי ָּק ֶחּנּו,
ממונו.
ְו ָא ַמר לֹו ַהּלֹו ֵק ַח ' ֵּתן ִלי ֵאת ֶמ ָּק ִחי אֹו ַה ֲח ֵזר ִלי ֶאת ְמעֹו ַתי',
ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ֵע ִדים ֶׁש ָא ַבד ְּב ֹא ֶנס ְוֹלא ָה ָיה ַּבּמֹו ֵכר ּ ֹכ ַח וְ 1ו ֶנ ֱא ַנס – המוכר ,כגון שנשדדֹ .ק ֶדם
ְל ַהִּצילֹו ְוֹלא ִנ ְתַרׁ ֵּשל ְּב ָד ָבר ֶזה – ֲהֵרי ֶזה ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַה ָּד ִמים,
ֶׁש ִּי ָּק ֶחּנּו – הקונהְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ֵע ִדים
ֶׁש ֲהֵרי ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים ְמִׁשי ָכה. ֶׁש ָא ַבד ְּבאֹ ֶנס וכו' – שלכאורה אין מקום
לתקנה ,ואף על פי כן לא חילקו חכמים
וְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָה ָיה ֵּביתֹו ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ַה ֵח ֶפץ ַהִּנ ְמָּכר
בדבר זה בין המקרים.
ֻמְׂשָּכר ַלּמֹו ֵכר – ֹלא ִּתְּקנּו לֹו ֲח ָכ ִמים ְמִׁשי ָכהֶׁ ,ש ֲהֵרי ַהֶּמ ָּקח
ִּבְרׁשּות ַהּלֹו ֵק ַח הּואּ .ו ִמׁ ֶּשָּנ ַתן ֶאת ַה ָּד ִמים – ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקח, וְ 2ל ִפי ָכְך – שטעם התקנה הוא הצלת
ְו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו. החפץ הנמצא ברשות המוכר (לעיל ה).
ֶׁש ֲהֵרי ַהֶּמ ָּקח ִּבְרׁשּות ַהּלֹו ֵק ַח הּוא –
קניין חצר
ויכול גם הוא להציל.
ז ְו ֵכן ַהּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהָּמקֹום ֶׁשאֹו ָתן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַהִּנ ְמָּכִרין
ז ֶׁש ֲהֵרי ַנ ֲעׂשּו ִּבְרׁשּותֹו – וכאילו החזיק
ֻמָּנ ִחין ּבֹו – ָק ָנהְ ,ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוְ ,ו ַאף ַעל ִּפי
ֶׁשֹּלא ִה ְגִּביַּה ְוֹלא ָמַׁשְך ְוֹלא ִנ ְמ ְסרּו לֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ַנ ֲעׂשּו ִּבְרׁשּותֹו. במיטלטלין שבאותו מקום (פה"מ מעשר
ּו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (לעיל א,יח) ֶׁשׂ ְּש ִכירּות ַק ְר ַקע ִנ ְק ֵנית ְּב ֶכ ֶסף אֹו ִּבְׁש ָטר שני ה,ט) ,שחצרו של אדם נעשית כשלוחו
וקונה לו את מה שעליה (גזלה ואבדה יז,ח).
אֹו ַּב ֲח ָז ָקה.
ח ֶׁש ָּק ָנה ַה ַּקְר ַקע – בדרכי קניין קרקע
ח ַהַּמ ְק ֶנה ַקְר ַקע ּו ִמַּט ְל ְט ִלין ְּכ ֶא ָחד – ֵּכיָון ֶׁש ָּק ָנה ַה ַּקְר ַקע
שנתבארו לעיל פרק אִ .נ ְקנּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין
ְּב ֶכ ֶסף אֹו ִּבְׁש ָטר אֹו ַּב ֲח ָז ָקהִ ,נ ְקנּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ִעָּמ ֶהםֵּ ,בין ִעָּמ ֶהם – ואף על פי שקנייני שטר וחזקה
ֶׁש ָהיּו ְׁש ֵני ֶהן ְּב ֶמ ֶכר אֹו ְּב ַמ ָּת ָנהֵּ .בין ֶׁשָּמ ַכר ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְו ָנ ַתן אינם מועילים במיטלטלין ,כאן הם
ַה ַּקְר ַקעֵּ ,בין ֶׁשָּמ ַכר ַה ַּקְר ַקע ְו ָנ ַתן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – ֵּכיָון ֶׁש ָּק ָנה נקנים בקניין חצר ,שהקרקע נקנית בו,
ואין צריך לעשות מעשה קניין נוסף
ַה ַּקְר ַקעָ ,ק ָנה ַהִּמַּט ְל ְט ִלין. עבור המיטלטלין (לתנאיו ,ראה זכייה ומתנה
קניין אגב קרקע ד,ט; מ"מ; ב"י חו"מ רב,ב).
ט ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְצבּוִרין ְּבאֹו ָתּה ט ְצבּוִרין – מונחים באותה קרקעַ .על
ַקְר ַקעֲ .א ָבל ִאם ָהיּו ְּב ָמקֹום ַא ֵחר – ָצִריְך ֶׁשּיֹא ַמר לֹו ' ְק ֵנה ַּגֵּבי – אגב ,יחד עם ,והוא הנקרא 'קניין
ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַעל ַּגֵּבי ַה ַּקְר ַקע'ֲ .א ִפּלּו ָהיּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ִּב ְמ ִדי ָנה אגב'ְ .מ ִדי ָנה – עיר.
