Page 271 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 271
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ג 249
ַא ֶחֶרתְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ְק ֵנה אֹו ָתן ַעל ַּגֵּבי ַקְר ַקע ְּפלֹו ִנית' – ֵּכיָון י ֹלא ָק ָנה ַהׁ ֵּש ִני – התלמוד לא
הכריע אם אדם קונה מיטלטלין אגב
קניין קרקע של חברו ,ובית הדין אינו ֶׁש ָּק ָנה ַה ַּקְר ַקעִ ,נ ְקנּו ַהִּמַּט ְל ְט ִליןְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנן ְצבּוִרין
מוציא ממון כשיש ספק ,ו"ככל ספק ְּבתֹו ָכּהְ .ו ִאם ֹלא ָא ַמר לֹו ' ְק ֵנה ַעל ַּגֵּבי ַקְר ַקע' – ֹלא ָק ָנה.
ממון – המוציא מחברו עליו הראיה"
ְו ַקְר ַקע ָּכל ֶׁשהּוא – קֹו ִנין ַעל ַּגָּבּה ָּכל ִמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ִּיְר ֶצה.
(איסורי ביאה טו,כו) .ובגלל הספק ,גם י ִה ְק ָנה ַהׂ ָּש ֶדה ְל ֶא ָחד ְו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְל ֶא ָחד – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר
אין מוציאים מיד התופסְ .ו ִאם ְּת ָפָׂשן
לֹו ' ְק ֵנה ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַעל ַּגֵּבי ַה ַּק ְר ַקע' ְו ֶה ֱח ִזיק ָה ֶא ָחד ַּב ַּק ְר ַקע – ,הזוכה במיטלטליןַ .א ַחר ֶׁש ָח ַזר ּבֹו
ַהַּמ ְק ֶנה – אם התחרט המקנה מלהקנות ֹלא ָק ָנה ַהׁ ֵּש ִני ַהִּמַּט ְל ְט ִליןְ .ו ִאם ְּת ָפָׂשן ַא ַחר ֶׁש ָח ַזר ּבֹו ַהַּמ ְק ֶנה
לחברו את המיטלטליןֵ .אין מֹו ִצי ִאין – ֵאין מֹו ִצי ִאין אֹו ָתן ִמ ָּידֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ְּת ָפָׂשן ַא ַחר ֶׁש ָּק ָנה ֲח ֵברֹו
אֹו ָתן ִמ ָּידֹו – שהרי עתה המוכר תובע
להוציא את המטלטלין מיד הקונה ,ולכן ַה ַּקְר ַקע ֶׁשִּנ ְקנּו ֵאּלּו ַעל ַּגָּבּה.
עליו להביא ראיה. יא ַהַּמ ְק ֶנה ֲע ָב ִדים ְו ַקְר ָקעֹות ְּכ ֶא ָחדֶ :ה ֱח ִזיק ָּב ֲע ָב ִדים – ֹלא
יא ֹלא ָק ָנה ַה ַּקְר ָקעֹות – אף על פי ָק ָנה ַה ַּקְר ָקעֹות; ֶה ֱח ִזיק ַּב ַּקְר ָקעֹות – ֹלא ָק ָנה ָה ֲע ָב ִדיםַ ,עד
ֶׁש ִּי ְהיּו עֹו ְמ ִדין ְּבתֹוְך ַה ַּקְר ַקעְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ְק ֵנה
שהעבד נקנה כקרקע (לעיל ב,א) ,הוא
אינו נחשב כקרקע לעניין קניית קרקע
ֲע ָב ִדים ַעל ַּגֵּבי ַה ַּק ְר ַקע' – ֹלא ָק ָנה ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ְּבתֹו ָכּהֶׁ ,ש ָה ֶע ֶבד יחד עמו (המאירי בבלי ב"ק יב,א)ְ .ו ַאף ַעל
ִּפי ֶׁש ָא ַמר לֹו וכו' – שהקרקע קונה
מיטלטלין בכל מקום .ראה לעיל ט. ְמ ַהֵּלְך ְל ַד ַעת ַע ְצמֹו.
ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ְּבתֹו ָכּה – שתקנת קניין אגב קניית מיטלטלין בקניין חצר
יב ַהַּמ ְק ֶנה ֲע ָב ִדים ּו ִמַּט ְל ְט ִלין ְּכ ֶא ָחדָ :מַׁשְך ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – בלא צבורין ,חלה רק כשאינם מהלכים,
כגון חפצים דוממים ,או כשהם מהלכים
לדעת הרועה כבהמה .והעבד ,שהוא ֹלא ָק ָנה ָה ֲע ָב ִדים; ֶה ֱח ִזיק ָּב ֲע ָב ִדים – ֹלא ָק ָנה ַהִּמַּט ְל ְט ִלין,
ְמ ַהֵּלְך ְל ַד ַעת ַע ְצמֹו – אינו נקנה ,אם ֶאָּלא ִאם ֵּכן ָהיּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַעל ַּגב ָה ֶע ֶבדְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה
אינו נמצא באותה קרקע (ר"ח ב"ק יב,א).
ָּכפּותֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהֵּלְך.
יב ַעל ַּגב ָה ֶע ֶבד – ואז אינו קונה מדין יג ַהַּמ ְק ֶנה ְּב ֵה ָמה ְו ֵכ ִלים ֶׁש ַעל ַּגָּבּה ְּכ ֶא ָחד – ַאף ַעל ִּפי
'קניין אגב' אלא מדין 'קניין חצר' (המאירי ֶׁשָּמַׁשְך ַהְּב ֵה ָמה ּו ְק ָנ ָיּהֹ ,לא ָק ָנה ַהֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה ַעד ֶׁש ַּי ְגִּביַּה,
ב"ק יב,א) ,והדמיון לחצר הוא ,שרכושו אֹו ִי ְמׁשְֹך ַהֵּכ ִלים ַע ְצ ָמן ִאם ֵאין ַּדְרָּכן ְל ַה ְגִּביַּהֶׁ ,ש ַהְּב ֵה ָמה
של האדון קונה לו מה שמונח עליו,
ְּכ ָח ֵצר ַהְּמ ַהֶּל ֶכת ִהיאְ ,ו ֵאין ַמה ׁ ֶּשְּבתֹו ָכּה ָקנּוי ִל ְב ָע ֶלי ָה .אלא שהחצר אינה מהלכת ,ולכן קניין
חצר חל רק כשאין העבד יכול להלך,
כיוון ש'חצר המהלכת' אינה קונה, ְל ִפי ָכְךִ ,אם ָה ְי ָתה ַהְּב ֵה ָמה ְּכפּו ָתה – ָק ָנה ַאף ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה.
כמבואר להלן יגָּ .כפּות – קשור. יד ָא ַמר לֹו ַהַּמ ְק ֶנה ' ְמׁ ֹשְך ְּב ֵה ָמה זֹו ּו ְק ֵנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה' –
יג ֹלא ָק ָנה ַהֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה וכו' – הֹו ִאיל ְוֹלא ִה ְק ָנה לֹו ּגּוף ַהְּב ֵה ָמהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשְּמָׁש ָכּה ְו ִהיא
ְּכפּו ָתהֹ ,לא ָק ָנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה ַעד ֶׁש ִּי ְמׁ ֹשְך ַהֵּכ ִלים ַע ְצ ָמן.
שבקניין אגב אין המיטלטלין נקנים אגב
מיטלטלין ,ובקניין חצר צריך שתהיה
החצר קבועה ולא ניידת .ואילו הבהמה קניית עציץ נקוב ומה שבתוכו
ניידת ומהלכת. טו ָה ָיה ָע ִציץ ָנקּוב ְל ֶא ָחדְ ,ו ָהיּו ַה ְּזָר ִעים ֶׁשּבֹו ְל ֶא ָחדִ :ה ְק ָנה
יד ּו ְק ֵנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה במשיכה ,מבלי
לקנות את הבהמהֹ .לא ָק ָנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה – מפני שגוף הבהמה אינו שייך לקונה אלא למוכר ,ולא נעשתה הבהמה
כחצרו של הקונה ,ולכן אינה מקנה לקונה (מ"מ .להלכה שאין כליו של מוכר מקנים ללוקח ,ראה להלן ד,ב).
טו ָע ִציץ ָנקּוב – עציץ שיש בו נקב המשמש ליציאת מי ההשקאה המיותרים אל הקרקע ,שדין הגידולים
בו כדין גידולים בקרקע ,כדברי הרמב"ם במקום אחר" :עציץ נקוב – הרי הוא כארץ" (תרומות ה,טו) .והעציץ
עצמו נחשב כמיטלטלין ,ונקנה במשיכה ,ומה שזרוע בו נחשב כזרוע בקרקע ,והקרקע אינה נקנית במשיכה.

