Page 271 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 271

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק ג ‪	249‬‬                                                                                                   ‫	‬

‫ַא ֶחֶרת‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ' ְק ֵנה אֹו ָתן ַעל ַּגֵּבי ַקְר ַקע ְּפלֹו ִנית' – ֵּכיָון י  ֹלא ָק ָנה ַהׁ ֵּש ִני – התלמוד לא‬
‫הכריע אם אדם קונה מיטלטלין אגב‬
‫קניין קרקע של חברו‪ ,‬ובית הדין אינו‬                 ‫ֶׁש ָּק ָנה ַה ַּקְר ַקע‪ִ ,‬נ ְקנּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנן ְצבּוִרין‬
‫מוציא ממון כשיש ספק‪ ,‬ו"ככל ספק‬                     ‫ְּבתֹו ָכּה‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ָא ַמר לֹו ' ְק ֵנה ַעל ַּגֵּבי ַקְר ַקע' – ֹלא ָק ָנה‪.‬‬
‫ממון – המוציא מחברו עליו הראיה"‬
                                                      ‫ְו ַקְר ַקע ָּכל ֶׁשהּוא – קֹו ִנין ַעל ַּגָּבּה ָּכל ִמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ִּיְר ֶצה‪.‬‬

‫(איסורי ביאה טו‪,‬כו)‪ .‬ובגלל הספק‪ ,‬גם‬                ‫י   ִה ְק ָנה ַהׂ ָּש ֶדה ְל ֶא ָחד ְו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְל ֶא ָחד – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר‬
‫אין מוציאים מיד התופס‪ְ .‬ו ִאם ְּת ָפָׂשן‬
‫לֹו ' ְק ֵנה ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַעל ַּגֵּבי ַה ַּק ְר ַקע' ְו ֶה ֱח ִזיק ָה ֶא ָחד ַּב ַּק ְר ַקע‪ – ,‬הזוכה במיטלטלין‪ַ .‬א ַחר ֶׁש ָח ַזר ּבֹו‬

‫ַהַּמ ְק ֶנה – אם התחרט המקנה מלהקנות‬              ‫ֹלא ָק ָנה ַהׁ ֵּש ִני ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‪ְ .‬ו ִאם ְּת ָפָׂשן ַא ַחר ֶׁש ָח ַזר ּבֹו ַהַּמ ְק ֶנה‬
‫לחברו את המיטלטלין‪ֵ .‬אין מֹו ִצי ִאין‬              ‫– ֵאין מֹו ִצי ִאין אֹו ָתן ִמ ָּידֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ְּת ָפָׂשן ַא ַחר ֶׁש ָּק ָנה ֲח ֵברֹו‬
‫אֹו ָתן ִמ ָּידֹו – שהרי עתה המוכר תובע‬
‫להוציא את המטלטלין מיד הקונה‪ ,‬ולכן‬                                             ‫ַה ַּקְר ַקע ֶׁשִּנ ְקנּו ֵאּלּו ַעל ַּגָּבּה‪.‬‬

                  ‫עליו להביא ראיה‪.‬‬                 ‫יא   ַהַּמ ְק ֶנה ֲע ָב ִדים ְו ַקְר ָקעֹות ְּכ ֶא ָחד‪ֶ :‬ה ֱח ִזיק ָּב ֲע ָב ִדים – ֹלא‬

‫יא  ֹלא ָק ָנה ַה ַּקְר ָקעֹות – אף על פי‬          ‫ָק ָנה ַה ַּקְר ָקעֹות; ֶה ֱח ִזיק ַּב ַּקְר ָקעֹות – ֹלא ָק ָנה ָה ֲע ָב ִדים‪ַ ,‬עד‬
                                                   ‫ֶׁש ִּי ְהיּו עֹו ְמ ִדין ְּבתֹוְך ַה ַּקְר ַקע‪ְ .‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ְק ֵנה‬
‫שהעבד נקנה כקרקע (לעיל ב‪,‬א)‪ ,‬הוא‬
‫אינו נחשב כקרקע לעניין קניית קרקע‬
‫ֲע ָב ִדים ַעל ַּגֵּבי ַה ַּק ְר ַקע' – ֹלא ָק ָנה ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ְּבתֹו ָכּה‪ֶׁ ,‬ש ָה ֶע ֶבד יחד עמו (המאירי בבלי ב"ק יב‪,‬א)‪ְ .‬ו ַאף ַעל‬
‫ִּפי ֶׁש ָא ַמר לֹו וכו' – שהקרקע קונה‬
‫מיטלטלין בכל מקום‪ .‬ראה לעיל ט‪.‬‬                     ‫ְמ ַהֵּלְך ְל ַד ַעת ַע ְצמֹו‪.‬‬

‫ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ְּבתֹו ָכּה – שתקנת קניין אגב‬    ‫קניית מיטלטלין בקניין חצר‬

‫יב   ַהַּמ ְק ֶנה ֲע ָב ִדים ּו ִמַּט ְל ְט ִלין ְּכ ֶא ָחד‪ָ :‬מַׁשְך ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – בלא צבורין‪ ,‬חלה רק כשאינם מהלכים‪,‬‬
‫כגון חפצים דוממים‪ ,‬או כשהם מהלכים‬
‫לדעת הרועה כבהמה‪ .‬והעבד‪ ,‬שהוא‬                      ‫ֹלא ָק ָנה ָה ֲע ָב ִדים; ֶה ֱח ִזיק ָּב ֲע ָב ִדים – ֹלא ָק ָנה ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‪,‬‬
‫ְמ ַהֵּלְך ְל ַד ַעת ַע ְצמֹו – אינו נקנה‪ ,‬אם‬      ‫ֶאָּלא ִאם ֵּכן ָהיּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַעל ַּגב ָה ֶע ֶבד‪ְ ,‬והּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה‬
‫אינו נמצא באותה קרקע (ר"ח ב"ק יב‪,‬א)‪.‬‬
                                                                             ‫ָּכפּות‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהֵּלְך‪.‬‬

‫יב   ַעל ַּגב ָה ֶע ֶבד – ואז אינו קונה מדין‬       ‫יג   ַהַּמ ְק ֶנה ְּב ֵה ָמה ְו ֵכ ִלים ֶׁש ַעל ַּגָּבּה ְּכ ֶא ָחד – ַאף ַעל ִּפי‬

‫'קניין אגב' אלא מדין 'קניין חצר' (המאירי‬           ‫ֶׁשָּמַׁשְך ַהְּב ֵה ָמה ּו ְק ָנ ָיּה‪ֹ ,‬לא ָק ָנה ַהֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה ַעד ֶׁש ַּי ְגִּביַּה‪,‬‬
‫ב"ק יב‪,‬א)‪ ,‬והדמיון לחצר הוא‪ ,‬שרכושו‬                ‫אֹו ִי ְמׁשְֹך ַהֵּכ ִלים ַע ְצ ָמן ִאם ֵאין ַּדְרָּכן ְל ַה ְגִּביַּה‪ֶׁ ,‬ש ַהְּב ֵה ָמה‬
‫של האדון קונה לו מה שמונח עליו‪,‬‬

‫ְּכ ָח ֵצר ַהְּמ ַהֶּל ֶכת ִהיא‪ְ ,‬ו ֵאין ַמה ׁ ֶּשְּבתֹו ָכּה ָקנּוי ִל ְב ָע ֶלי ָה‪ .‬אלא שהחצר אינה מהלכת‪ ,‬ולכן קניין‬
‫חצר חל רק כשאין העבד יכול להלך‪,‬‬
‫כיוון ש'חצר המהלכת' אינה קונה‪,‬‬                     ‫ְל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָה ְי ָתה ַהְּב ֵה ָמה ְּכפּו ָתה – ָק ָנה ַאף ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה‪.‬‬

     ‫כמבואר להלן יג‪ָּ .‬כפּות – קשור‪.‬‬               ‫יד   ָא ַמר לֹו ַהַּמ ְק ֶנה ' ְמׁ ֹשְך ְּב ֵה ָמה זֹו ּו ְק ֵנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה' –‬

‫יג  ֹלא ָק ָנה ַהֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה וכו' –‬     ‫הֹו ִאיל ְוֹלא ִה ְק ָנה לֹו ּגּוף ַהְּב ֵה ָמה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשְּמָׁש ָכּה ְו ִהיא‬
                                                      ‫ְּכפּו ָתה‪ֹ ,‬לא ָק ָנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה ַעד ֶׁש ִּי ְמׁ ֹשְך ַהֵּכ ִלים ַע ְצ ָמן‪.‬‬
‫שבקניין אגב אין המיטלטלין נקנים אגב‬
‫מיטלטלין‪ ,‬ובקניין חצר צריך שתהיה‬

‫החצר קבועה ולא ניידת‪ .‬ואילו הבהמה‬                  ‫קניית עציץ נקוב ומה שבתוכו‬

                     ‫ניידת ומהלכת‪.‬‬                 ‫טו   ָה ָיה ָע ִציץ ָנקּוב ְל ֶא ָחד‪ְ ,‬ו ָהיּו ַה ְּזָר ִעים ֶׁשּבֹו ְל ֶא ָחד‪ִ :‬ה ְק ָנה‬

‫יד  ּו ְק ֵנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה במשיכה‪ ,‬מבלי‬

‫לקנות את הבהמה‪ֹ .‬לא ָק ָנה ֵּכ ִלים ֶׁש ָע ֶלי ָה – מפני שגוף הבהמה אינו שייך לקונה אלא למוכר‪ ,‬ולא נעשתה הבהמה‬

‫כחצרו של הקונה‪ ,‬ולכן אינה מקנה לקונה (מ"מ‪ .‬להלכה שאין כליו של מוכר מקנים ללוקח‪ ,‬ראה להלן ד‪,‬ב)‪.‬‬

‫טו   ָע ִציץ ָנקּוב – עציץ שיש בו נקב המשמש ליציאת מי ההשקאה המיותרים אל הקרקע‪ ,‬שדין הגידולים‬

‫בו כדין גידולים בקרקע‪ ,‬כדברי הרמב"ם במקום אחר‪" :‬עציץ נקוב – הרי הוא כארץ" (תרומות ה‪,‬טו)‪ .‬והעציץ‬

‫עצמו נחשב כמיטלטלין‪ ,‬ונקנה במשיכה‪ ,‬ומה שזרוע בו נחשב כזרוע בקרקע‪ ,‬והקרקע אינה נקנית‪ ‬במשיכה‪.‬‬
   266   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276