Page 269 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 269

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק ג ‪	247‬‬                                                                                                ‫	‬

‫א   ֲא ָבל ֲח ָכ ִמים ִּתְּקנּו וכו' – הטעם‬            ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי‬                                                                ‫	‬

‫לתקנה זו יתבאר להלן ה‪ .‬להלן בפרק‬                                                                                                            ‫ג‬

‫ט מפורטים מקרים שהמעות קונות בהם‬                       ‫קנייני מיטלטלין; קניין אגב‬

‫כדין תורה (באיסורי תורה נותנים תוקף לחומרה‬                                                                    ‫קניין הגבהה ומשיכה‬

‫בקניין כסף‪ ,‬כגון כהן שמכר בהמה ולא משך הקונה‬           ‫א   ֶא ָחד ַהְּב ֵה ָמה ְו ֶא ָחד ְׁש ָאר ָּכל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – ִנ ְק ִנין ְּב ָמעֹות‬

‫אלא רק נתן מעות‪ ,‬אסור לכהן להאכיל את הבהמה‬             ‫ִּדין ּתֹוָרה; ּו ִמׁ ֶּש ִּי ֵּתן ֶאת ַהָּמעֹות – ָק ָנה‪ְ ,‬ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול‬

‫תרומה‪ ,‬מפני שכבר אינה רכושו‪ .‬ראה תרומות ט‪,‬י)‪.‬‬

‫ַל ֲחזֹר ּבֹו‪ֲ .‬א ָבל ֲח ָכ ִמים ִּתְּקנּו ֶׁשֹּלא ִי ְקנּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֶאָּלא ב‪ֵּ  1‬כי ַצד – מושך דבר שאין דרכו‬
‫להגביה‪ֵ .‬ע ִצים – ענפים להסקה‪ִּ .‬פְׁש ָּתן –‬
                                                       ‫ְּב ַה ְגָּב ָהה‪ ,‬אֹו ִּב ְמִׁשי ַכת ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ְל ַה ְגִּביַּה‪.‬‬
‫צמח חד שנתי (‪,)Linum usitatissimum‬‬
‫ב‪ֵּ  1‬כי ַצד? ַהְּמ ַקֵּבץ ֵע ִצים אֹו ִּפְׁש ָּתן ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ְו ָעָׂשה ֵמ ֶהן שסיביו משמשים לתעשיית הטקסטיל‪.‬‬
‫ְטעֹון ָּגדֹול ֶׁש ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ַה ְגִּביהֹו – ֵאינֹו ִנ ְק ֶנה ִּב ְמִׁשי ָכה‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי כאן מדובר בקיבוץ הוצנים (קני הצמח)‬
‫שאורכם כ‪ 80-‬ס"מ‪ְ .‬טעֹון – מטען‪,‬‬
‫חבילה‪ֶ .‬א ֶגד – חבילה קשורה (סוכה ה‪,‬יא)‪.‬‬               ‫ֶא ְפָׁשר ְל ַה ִּתיר ָה ֶא ֶגד ּו ְל ַה ְגִּביהֹו ֵעץ ֵעץ‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

‫ּו ְל ַה ְגִּביהֹו – וכל דבר שיכול להגביהו‪,‬‬            ‫ב‪ֲ   2‬א ָבל ִאם ָה ָיה ַהְּטעֹון ֶׁשְּל ִפ ְלְּפ ִלין אֹו ֱאגֹו ִזים ּוְׁש ֵק ִדים‬
     ‫אינו נקנה במשיכה (פה"מ ב"ב ה‪,‬ז)‪.‬‬
                                                       ‫ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן‪ְ ,‬ו ָה ָיה ָּגדֹול ֶׁש ֵאין ֶא ָחד ָיכֹול ְל ַה ְגִּביהֹו – ֲהֵרי‬
‫ב‪ִּ  2‬פ ְלְּפ ִלין – הכוונה לפלפל השחור‬                ‫ֶזה ִנ ְק ֶנה ִּב ְמִׁשי ָכה; ֶׁש ִאם ַי ִּתירֹו – ִי ְתָּפֵרד‪ְ ,‬ו ִי ְה ֶיה לֹו ּבֹו טַֹרח‬

‫)‪ ,(Piper nigrum‬שפירותיו גרגרים‬                                                      ‫ָּגדֹול‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן‪.‬‬
‫כדוריים בקוטר של כחצי סנטימטר‬

‫המשמשים לתבלין ולרפואה‪ִ .‬י ְתָּפֵרד –‬                                                                                  ‫קניין מסירה‬
‫יתפזר המטען‪ְ .‬ו ִי ְה ֶיה לֹו ּבֹו ֹטַרח ָּגדֹול‬
                                                       ‫ג   ַה ְּס ִפי ָנה – הֹו ִאיל ְו ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ַה ְגִּבי ָהּה‪ְ ,‬ו ֵיׁש ִּב ְמִׁשי ָכ ָתּה‬
        ‫– להגביהם מעט מעט (כס"מ)‪.‬‬
‫ֹטַרח ָּגדֹול ְו ֵאי ָנּה ִנ ְמֶׁש ֶכת ֶאָּלא ָלַרִּבים‪ֹ ,‬לא ִה ְצִריכּו ָה ְמִׁשי ָכה‪ ,‬ג   ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ַה ְגִּבי ָהּה – מחמת‬

‫כובדה‪ָ .‬ל ַרִּבים – על ידי כמה אנשים‬                   ‫ֶאָּלא ִנ ְק ֵנית ִּב ְמ ִסיָרה‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר לֹו ַהּמֹו ֵכר‬
‫(כס"מ)‪ִּ .‬ב ְמ ִסי ָרה – שימסור המוכר את‬               ‫' ֵלְך ְמׁ ֹשְך ּו ְק ֵנה' – ֵאינֹו קֹו ֶנה ַה ְּס ִפי ָנה ַעד ֶׁש ִּי ְמְׁש ֶכָּנה ֻּכָּלּה‬
‫הספינה ללוקח‪ ,‬כגון שייתן לו את החבל‬                    ‫ְויֹו ִצי ָאּה ִמָּכל ַהָּמקֹום ֶׁש ָה ְי ָתה ּבֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִה ְקִּפיד ַהּמֹו ֵכר ֶׁשֹּלא‬
‫שקושרים בו את הספינה אל המעגן או‬
                                                       ‫ִי ְק ֶנה ֶזה ֶאָּלא ִּב ְמִׁשי ָכה‪.‬‬
‫שיאחז הלוקח את חבל הספינה בפקודת‬

‫המוכר (המאירי קידושין כה‪,‬ב)‪ .‬קניין זה‬                                                              ‫ביטול עסקה לפני מעשה הקניין‬
‫מועיל רק ברשות הרבים או בחצר‬
‫שאינה של שניהם (להלן ד‪,‬ג)‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל‬                 ‫ד   ִנ ְמ ֵצא ָת ָל ֵמד‪ֶׁ ,‬ש ַהּלֹו ֵק ַח ִמַּט ְל ְט ִלין – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּנ ַתן‬

‫ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – כגון תיבות גדולות וחביות‬         ‫ָּכל ַה ָּד ִמים‪ָ ,‬יכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו‪ְ ,‬ו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו‪ַ ,‬עד‬
‫גדולות שהן כבדות מכדי להרים אותן‬                       ‫ֶׁש ַּי ְגִּביַּה‪ ,‬אֹו ִי ְמׁשְֹך ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ֶּבן ַה ְגָּב ָהה‪ ,‬אֹו ִי ְמ ֹסר ַהּמֹו ֵכר‬
‫(רשב"א ב"ב עו‪,‬ב)‪ַ .‬עד ֶׁש ִּי ְמְׁש ֶכָּנה ֻּכָּלּה –‬  ‫ַלּלֹו ֵק ַח ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ְל ִהָּמֵׁשְך‪ְ .‬ו ֵכיָון ֶׁש ִה ְגִּביַּה אֹו ָמַׁשְך‬
‫ולא כבעלי חיים‪ ,‬שדי בהם בעקירת‬
‫ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּד ְרּכֹו ְל ַה ְגִּביַּה‪ ,‬אֹו ִנ ְמ ַסר לֹו ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּד ְרּכֹו יד או רגל (ראה לעיל ב‪,‬ו)‪ְ .‬ויֹו ִצי ָאּה ִמָּכל‬
‫ַהָּמקֹום ֶׁש ָה ְי ָתה ּבֹו – והמשיכה מועילה‬

‫רק בסמטה או בחצר של שניהם (להלן ד‪,‬ג)‪ .‬לכן‪ ,‬אם היא ברשות הרבים‪ ,‬צריך למשוך אותה לסמטה או לחצר של שניהם‬

‫(בבלי ב"ב עו‪,‬א)‪ .‬ויש אומרים שהנהר חשוב כסמטה‪ ,‬מפני שיש רשות לבעלי הספינות להעגין בו את ספינותיהם (רשב"א‬

‫ב"ב עו‪,‬א)‪ֶׁ .‬ש ֲה ֵרי ִה ְקִּפיד ַהּמֹו ֵכר – וכן אם משך הקונה את הספינה מדעתו‪ ,‬אינו קונה אלא במשיכה‪ ,‬מפני שגילה את‬

                                                       ‫דעתו שהוא רוצה בקניין זה (ר"י מיגאש ב"ב עו‪,‬א)‪.‬‬

‫ד   ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו – אם כבר שילם‪ .‬ואף על פי שמבחינה משפטית אין הקניין תקף‪ ,‬מבחינה מוסרית אם חזר בו‬

‫"לא עשה מעשה ישראל"‪ ,‬ומקללים אותו קללת 'מי שפרע' (להלן ז‪,‬ב)‪ .‬ואם חתם – אינו יכול לחזור בו (שם ז‪,‬ו)‪.‬‬
   264   265   266   267   268   269   270   271   272   273   274