Page 265 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 265
נייןק רפס המכיר לכותה פרק א 243
יאִּ 1ב ְג ִדיָרה – בעשיית גדר .עֹו ִלין לֹו יאֵּ 1כי ַצד ַהַּמ ֲח ִזיק ִּב ְג ִדיָרה ָּכל ֶׁשהּוא ָק ָנה? ְּכגֹון ֶׁש ָה ָיה ָׁשם
ְּב ַנ ַחת – יש אפשרות לבני אדם לעבור ָּג ֵדרְ ,ו ָהיּו עֹו ִלין לֹו ְּב ַנ ַחתְ ,והֹו ִסיף ָע ָליו ָּכל ֶׁשהּוא ְו ִהְׁש ִלימֹו
את הגדר בקלותַ .ל ֲעָׂש ָרה – טפחים, ַל ֲעָׂשָרהְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶׁש ֵאין עֹו ִלין לֹו ֶאָּלא ְּבדֹ ַחק – ֲהֵרי ֶזה הֹו ִעיל,
שהם כ 80-ס"מְּ .בדֹ ַחק – בקושי. ְו ָק ָנה.
יב ְצרֹור – חתיכות אבנים וגושי עפר.
ֶׁש ָּס ַכר ּבֹו ַהַּמ ִים – סתם את מקום זרימת יאְ 2ו ֵכן ִאם ָה ְי ָתה ָׁשם ִּפְר ָצהְ ,ו ָהיּו ִנ ְכ ָנ ִסים ָּבּה ְּבדֹ ַחק,
המים וניתב את המים אל השדהֶׁ .שָּפ ַתח
ִּב ְנ ִטי ָלתֹו ַהַּמ ִים – שסילק אבנים ועפר ְו ִהְר ִחיב ָּבּה ָּכל ֶׁשהּוא ַעד ֶׁשִּנ ְמ ָצא ַהִּנ ְכ ָנס ִנ ְכ ָנס ָּבּה ְּבֶרַוח –
שמנעו כניסת מים לשדה. ֲהֵרי ֶזה הֹו ִעילְ ,ו ָק ָנה .יב ָנ ַתן ְצרֹור ְוהֹו ִעילְּ ,כגֹון ֶׁש ָּס ַכר
ּבֹו ַהַּמ ִים ְו ִה ְכ ִניסֹו ַלׂ ָּש ֶדה ,אֹו ָנ ַטל ְצרֹור ְוהֹו ִעילְּ ,כגֹון ֶׁשָּפ ַתח יג ָּדׁש ֶאת ַהֶּמ ֶצר וכו' – כבש והנמיך
את הגבול שבין שתי השדות ,עד
שהושוו זו לזו (ר' תנחום)ֵ .אין ִהּלּוְך ִּב ְנ ִטי ָלתֹו ַהַּמ ִים ַלׂ ָּש ֶדה – ֲהֵרי ֶזה ָק ָנהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
מֹו ִעיל ְּכלּום – שאין השדה נקנית חזקה בשימוש בשדה
יג ַהּמֹו ֵכר ָׂש ֶדה ַל ֲח ֵברֹו ְּב ַצד ָׂש ֵדהּו ,אֹו ֶׁשְּנ ָת ָנּה לֹו ְּב ַמ ָּת ָנה – בהילוך ,וצריך שיחזיק כתקנת חכמים,
כגון באמצעות נעילהְׁ .ש ִביל ְּכָר ִמים –
שביל העובר בין כרמים ,הנועד בעיקר ֵּכיָון ֶׁש ָּדׁש ֶאת ַהֶּמ ֶצר ֶׁשֵּבין ְׁש ֵּתי ַהׂ ָּשדֹות ְו ַנ ֲעׂשּו ְׁש ֵּתי ֶהן ְּכָׂש ֶדה
להליכה ולא לשימושים אחרים ואין ַא ַחתָ ,ק ָנהֲ .א ָבל ִאם ָה ַלְך ָּבּה ְל ָאְרָּכּה ּו ְלָר ְחָּבּה – ֵאין ִהּלּוְך
רגילים לגדור אותו (שו"ת משאת בנימין ד). מֹו ִעיל ְּכלּוםְ .ו ִאם ְׁש ִביל ְּכָר ִמים ָמ ַכר לֹו – הֹו ִאיל ְו ַנ ֲעָׂשה
יד ֶׁש ִּי ְק ֶנה ְּב ִהּלּוכֹו – כשמכר לו שביל ְל ִהּלּוְךָ ,ק ָנה ַּב ִהּלּוְך.
כרמים בלי לפרט את רוחבו (מער"ק). יד ַּכָּמה ִׁשעּור רֹ ַחב ַה ֶּדֶרְך ֶׁש ִּי ְק ֶנה ְּב ִהּלּוכֹו? ִאם ָה ָיה ְמ ֻס ָּים
ְמ ֻס ָּים – מוקף מצדי הדרך במחיצות
ִּב ְמ ִחיצֹות – ָק ָנה ְּכ ֵדי ֶׁש ַּי ְגִּביַּה ֶר ֶגל ְו ַיִּני ַח ֶר ֶגל ְּב ִצ ָּדּה; ְו ִאם הגבוהות עשרה טפחיםָ .ק ָנה ְּכ ֵדי
ֵאין ָׁשם ְמ ִחיצֹות – ָק ָנה ְּברֹ ַחב ְּכ ֵדי ֶׁש ִּת ְה ֶיה ַעל רֹאׁשֹו ֲח ִבי ָלה ֶׁש ַּי ְגִּביַּה ֶר ֶגל ְו ַיִּני ַח ֶר ֶגל ְּב ִצ ָּדּה – קנה
שיעור רוחב הליכתו בלבד (מער"ק) ,מפני
שהקונה מניח שהמוכר לא יהרוס את ֶׁשְּלָׂשִרי ִגים ְו ִיּסֹב ָּבּה.
המחיצות ,ולכן הוא מסתפק במקום טו ָה ְי ָתה ַה ַּקְר ַקע ְצ ִחי ַח ֶס ַלעֶׁ ,ש ֵאין ָּבּה ֹלא ְּג ִדיָרה ְוֹלא
צר (מ"מ)ָׂ .ש ִרי ִגים – ענפיםְ .ו ִיּסֹב ָּבּה
– ויסב את פניו לאחור והמטען על ְּפִרי ָצה ְו ֵאי ָנּה ַּבת ְזִרי ָעה – ֲהֵרי ַה ֲח ָז ָקה ֶׁשּקֹו ָנה אֹו ָתּה ָּבּה
ראשו .והטעם ,כדי שאם ייבנו מחיצות ְׁש ִטי ַחת ַהֵּפרֹות אֹו ַה ֲע ָמ ַדת ַהְּב ֵה ָמה ָׁשם ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה ִמׁ ְּש ָאר
בשדה ,לא יפריעו לו בהליכתו (ר"י מיגאש ַה ַּתְׁש ִמיׁש.
ב"ב ק,א). טזַ 1הּמֹו ֵכר ַקְר ַקע ַל ֲח ֵברֹוְ ,ו ִנ ְכ ַנס ָּבּה ַהּלֹו ֵק ַח ּו ְזָר ָעּה אֹו ָנ ָרּה
טו ְצ ִחי ַח ֶס ַלע – אבן קשה ויבשה אֹו ֶׁש ָא ַסף ֵּפרֹות ָה ִאי ָלן אֹו ְז ָמרֹו ְו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו –
שאינה ראויה להיזרע (טוען ונטען יב,יג).
ֲה ֵרי ֶזה ָק ָנהֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֶה ֱח ִזיקְ ,ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהם ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֵ .אי ָנּה ַּבת ְזִרי ָעה – אינה ראויה להיזרע,
שהזריעה היא בגדר חזקה (להלן טז).
ְׁש ִטי ַחת ַהֵּפרֹות – פריסת הפירות כדי טזְ 2ו ֵכן ִאם ָא ַסף ַהּמֹו ֵכר ַסל ֶׁשְּל ֵפרֹות ְו ָנ ַתן ַלּלֹו ֵק ַח – ָק ָנה
לֹו ֵק ַח ִמ ָּיד ַּב ֲח ָז ָקהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִּגָּלה ַּד ְעּתֹו ֶׁש ִה ְק ָנה לֹו ָׂש ֶדה זֹו ִק ְנ ָין לייבשם בשמש.
טזָ 1נ ָרּה – חרש אותה (פה"מ מנחות
ָּגמּורְ ,ו ַנ ֲעׂשּו ֵּפרֹו ֶתי ָה ֶׁשּלֹו.
ח,ב) .פעולה זו מועילה בשדה הפקר
(זכייה ומתנה ב,ג; שו"ת ר"י הנגיד ע; כס"מ) ,ובמכירה תועיל רק כשחרש בפני המוכר או בשליחותו ,שאמר לו 'לך חזק וקנה'
(לעיל ח .2כמו שאינה מועילה בחזקת שלוש שנים .ראה טוען ונטען יב,ט)ְ .ז ָמרֹו – זמר אותו ,חתך ענפים מיותרים בגפן כדי לעודד
את צמיחתה (פה"מ כלאיים ב,ה).
טזִּ 2גָּלה ַּד ְעּתֹו – הוכיח" .שאילו לא מכר או נתן ,לא היה משמש את ראובן בשדה זו ונותן לו פרותיה" (טועןונטעןיא,ט).
