Page 263 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫ִה ְלכֹות ְמ ִכי ָר ה‬ ‫ ‬

‫מניין המצוות‪ :‬א) ִּדין ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר –‬ ‫ֵיׁש ִּב ְכ ָל ָלן ָח ֵמׁש ִמ ְצוֹות‪ַ ,‬א ַחת ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ְו ַאְרַּבע ִמ ְצוֹות ֹלא‬
‫"הדרך שבו מתקיים המקח (הקנייה)‬ ‫ַת ֲעֶׂשה‪ְ ,‬ו ֶזה הּוא ְּפָר ָטן‪ :‬א) ִּדין ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר‪ .‬ב) ֶׁשֹּלא יֹו ֶנה‬
‫והממכר בין המוכרים והקונים" (סה"מ‬ ‫ְּב ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר‪ .‬ג) ֶׁשֹּלא יֹו ֶנה ִּב ְד ָבִרים‪ .‬ד) ֶׁשֹּלא יֹו ֶנה ֵּגר ֶצ ֶדק‬
‫עשה רמה)‪ .‬ב) ֶׁשֹּלא יֹו ֶנה – שלא ירמה‬ ‫ְּב ָממֹונֹו‪ .‬ה) ֶׁשֹּלא יֹו ֵנהּו ִּב ְד ָבִרים‪ּ .‬ו ֵבאּור ִמ ְצוֹות ֵאּלּו ִּב ְפָר ִקים‬
‫(לשון הונאה)‪ .‬ג) ֶׁשֹּלא יֹו ֶנה ִּב ְד ָבִרים‬
‫– שלא יצער בדיבור‪ ,‬כגון שלא יעליב‪,‬‬ ‫ֵאּלּו‪.‬‬
‫שלא "יאמר לו דברים המצערים‬
‫ומחרידים אותו ולא יוכל לאושש‬

‫עצמו" (סה"מ ל"ת רנא)‪.‬‬

‫א ַהֶּמ ָּקח – הסחורה‪ .‬ולעתים מדובר‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ִרא ׁשֹון‬ ‫ ‬

‫במשא ומתן עצמו‪ִּ .‬ב ְד ָבִרים – בדיבור‪,‬‬ ‫קנייני קרקע‬ ‫א‬
‫בלא פעולת קניין‪ .‬העברת בעלות על‬

‫נכס תקפה רק בגמירות דעת‪ ,‬הסכמה‬ ‫מכירה חייבת מעשה קניין‬
‫פנימית מחייבת‪ ,‬המתקיימת רק במעשה‬
‫קניין‪ּ .‬ו ָפ ְסקּו ַה ָּד ִמים – קבעו מחיר‪ .‬ואף‬ ‫א ַהֶּמ ָּקח ֵאינֹו ִנ ְק ֶנה ִּב ְד ָבִרים‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ֵה ִעידּו ֲע ֵלי ֶהם ֵע ִדים‪.‬‬
‫על פי שמבחינה משפטית אין המכירה‬
‫תקפה‪ ,‬עליו לעמוד בדיבורו‪ ,‬ו"כל‬ ‫ֵּכי ַצד? 'ַּב ִית ֶזה ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך'‪ַ ' ,‬י ִין ֶזה ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך'‪ֶ ' ,‬ע ֶבד ֶזה‬
‫החוזר בו‪ ,‬בין לוקח בין מוכר‪ ...‬הרי זה‬ ‫ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך'‪ּ ,‬ו ָפ ְסקּו ַה ָּד ִמים‪ְ ,‬וָר ָצה ַהּלֹו ֵק ַח ְו ָא ַמר ' ָק ִני ִתי'‪,‬‬
‫ממחוסרי אמנה‪ ,‬ואין רוח חכמים נוחה‬ ‫ְוָר ָצה ַהּמֹו ֵכר ְו ָא ַמר ' ָמ ַכְר ִּתי'‪ְ ,‬ו ָא ְמרּו ָל ֵע ִדים ' ֱהיּו ָע ֵלינּו ֵע ִדים‬
‫הימנו" (להלן ז‪,‬ח)‪ְ .‬ו ֵכן ְּבנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה –‬ ‫ֶׁשָּמ ַכר ֶזה ְוֶׁשָּל ַקח ֶזה' – ֲהֵרי ֶזה ֵאינֹו ְּכלּום‪ּ ,‬ו ְכ ִאּלּו ֹלא ָה ָיה‬

‫צריך להקנות אף מתנה‪.‬‬ ‫ֵּבי ֵני ֶהם ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם‪ְ .‬ו ֵכן ְּבנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ּו ְמ ַקְּב ָלּה‪.‬‬

‫ב ְו ֵאי ָנן ְצִרי ִכין ֵע ִדים ְּכ ָלל – עדים‬ ‫ב ֲא ָבל ִאם ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקח ְּב ֶא ָחד ִמ ְּד ָבִרים ֶׁשהּוא ִנ ְק ֶנה ָּב ֶהן –‬

‫בדיני ממונות נועדו רק כדי למנוע‬ ‫ָק ָנה ַהּלֹו ֵק ַח‪ְ ,‬ו ֵאי ָנן ְצִרי ִכין ֵע ִדים ְּכ ָלל‪ְ ,‬ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול‬
‫טענות שקר של אחד הצדדים (להלן ה‪,‬ט;‬
‫זכייה ומתנה ג‪,‬ד)‪ .‬ומספיקה הסכמתם כדי‬ ‫ַל ֲחזֹר ּבֹו‪ .‬ג ּו ַבֶּמה ִי ָּק ֶנה ַהֶּמ ָּקח? ַה ַּקְר ַקע ִנ ְק ֵנית ְּב ֶא ָחד‬

‫שהקניין יחול‪ .‬ג ְּב ֶא ָחד ִמׁ ְּשלָׁשה‬ ‫ִמׁ ְּשלָׁשה ְּד ָבִרים‪ְּ :‬ב ֶכ ֶסף אֹו ִּבְׁש ָטר אֹו ַּב ֲח ָז ָקה‪.‬‬

‫ְּד ָב ִרים – סוג אחר הוא קניין חליפין‬ ‫קניית קרקע בכסף‬
‫(להלן ה‪,‬ה)‪ .‬ואפשר שכתב כאן הרמב"ם‬
‫דברים המיוחדים רק לקרקע (להלן ב‪,‬א‬ ‫ד ֵּכי ַצד ְּב ֶכ ֶסף? ָמ ַכר לֹו ַּב ִית אֹו ָׂש ֶדה ְו ָנ ַתן לֹו ַה ָּד ִמים – ָק ָנה‪.‬‬

‫נזכרו רק חלק מדרכי קניין עבד)‪.‬‬ ‫ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאין ּכֹו ְת ִבין ֶאת ַהׁ ְּש ָטר‪ֲ .‬א ָבל‬
‫ְּב ָמקֹום ֶׁש ַּדְרָּכם ִל ְכּתֹב ְׁש ַטר ֶמ ֶכר – ֹלא ָק ָנה ַעד ֶׁש ִּי ְכּ ֹתב ֶאת‬
‫ד ֹלא ָק ָנה ַעד ֶׁש ִּי ְכּתֹב ֶאת ַהׁ ְּש ָטר‬
‫ַהׁ ְּש ָטר‪ְ .‬ו ֵאין ַה ַּקְר ַקע ִנ ְק ֵנית ְּב ָפחּות ִמׁ ָּשֶוה ְּפרּו ָטה‪.‬‬
‫– מפני שרגילים לכתוב שטר על‬
‫המכירה‪ ,‬אין הקונה גומר בדעתו‬ ‫ה ִה ְת ָנה ַהּלֹו ֵק ַח ְו ָא ַמר ' ִאם ָר ִצי ִתי ֶא ְק ֶנה‪ַּ ,‬בֶּכ ֶסף ֶא ְק ֶנה אֹו‬
‫לקנות בלא השטר (רש"י קידושין כו‪,‬א)‪.‬‬
‫ְּב ָפחּות ִמׁ ָּשֶוה ְּפרּו ָטה – הפרוטה‬ ‫ַּבׁ ְּש ָטר ֶא ְק ֶנה'‪ְ ,‬ו ָנ ַתן ַהֶּכ ֶסף ַעל ְּת ַנאי ֶזה – ֲהֵרי ֶזה ַק ָּים‪ְ ,‬ו ֵאין‬
‫היא המטבע בעל הערך הקטן ביותר‬

‫בתקופת התלמוד (ראה נספח מידות ומשקלות)‪" ,‬וכל פחות מפרוטה – אינו ממון" (טוען ונטען ג‪,‬ו)‪.‬‬

‫ה ִה ְת ָנה ַהּלֹו ֵק ַח – וכל תנאי שבממון – קיים (להלן יג‪,‬ג; מ"מ)‪ִ .‬אם ָר ִצי ִתי ֶא ְק ֶנה – אם רציתי לקנות‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ַק ָּים – מבחינת‬

‫המוכר‪ ,‬המכירה תקפה בגלל קבלת הכסף‪ ,‬ואילו מבחינת הקונה‪ ,‬כל זמן שלא כתב את השטר‪ ,‬לא התבררה החלטתו‪,‬‬