Page 274 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 274
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ד 252
ַהִּמ ָּדהְ ,ו ֶכ ְליֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכר ֵאינֹו קֹו ֶנה ַלּלֹו ֵק ַחַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא זּ 2כֹור ִּבְׁשלִׁשים ְס ָאה ְּב ֶס ַלע – אמר
ִּבְרׁשּות לֹו ֵק ַח.
בפירוש שתהיה כל אחת מן הסאים
זְ 2ו ִאם ָא ַמר לֹו 'ּכֹור ִּבְׁשלִׁשיםְ ,ס ָאה ְּב ֶס ַלע' – ִראׁשֹון בסלעְ .י ָעֶרה – ייצוק.
ִראׁשֹון ָק ָנהֶׁ ,שֵּכיָון ֶׁשָּפ ְסקּו ַה ָּד ִמים ַעל ָּכל ְס ָאה ּו ְס ָאהָּ ,כל ח ַהִּמ ָּדה – כלי המדידהַ .סְרסּור –
ְס ָאה ֶׁש ַּי ְגִּביַּה ַהּמֹו ֵכר ִוי ָעֶרה אֹו ָתּה ִנ ְג ְמָרה ְמ ִכיָר ָתּה ,הֹו ִאיל
ְו ֵאין ַהֵּפרֹות ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכר ְוֹלא ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ .ו ִאּלּו ֹלא מתווך (פה"מ ב"ב ה,ח) .והמנהג היה שעד
ָהיּו ַהֵּפרֹות ְּב ֶכ ְליֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכר – ֵּכיָון ֶׁש ֵהן ִּבְרׁשּות לֹו ֵק ַחָ ,ק ָנה למילוי המידה ,הכלי מושאל למוכר,
ולאחר מילוי המידה ,הכלי מושאל
ִמׁ ֶּשָּפ ַסקַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָמ ַדדְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל ו). ללוקח (מ"מ)ַ .עד ֶׁשֹּלא – לפני ש.-
ַלּמֹו ֵכר – היין או השמן עדיין שייכים
ח ְו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ַי ִין אֹו ֶׁש ֶמן ַל ֲח ֵברֹו ְּב ִס ְמ ָטא אֹו ְּב ָח ֵצר
למוכר ,ושניהם יכולים לחזור בהם.
ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהם אֹו ִּבְרׁשּות לֹו ֵק ַחְ ,ו ָה ְי ָתה ַהִּמ ָּדה ֶׁשַּל ַּסְרסּורַ :עד
ֶׁשֹּלא ִנ ְת ַמֵּלאת ַהִּמ ָּדה – ַלּמֹו ֵכר; ִמׁ ֶּשִּנ ְת ַמֵּלאת ַהִּמ ָּדה – ֲהֵרי ט ְצבּוִרין – מונחים.
י ְרָׁש ִמין – שנתות ,סימונים בכלי
ֵהן ִּבְרׁשּות לֹו ֵק ַחְ ,ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהם ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו.
המציינים את הכמות שיש בוָ .ק ָנה
ט ְו ֵכן ֵּפרֹות ֶׁש ָהיּו ְצבּוִרין ְּב ִס ְמ ָטא אֹו ְּב ָח ֵצר ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהם, ִראׁשֹון ִראׁשֹון – קנה את מה שכבר
נמדד עד אותו סימן ,ולא קנה עדיין את
ְו ַהִּמ ָּדה ֵאי ָנּה ֶׁשְּל ֶא ָחד ֵמ ֶהןְ ,ו ָה ָיה ַהּמֹו ֵכר מֹו ֵדדַ :עד ֶׁשֹּלא
ִנ ְת ַמֵּלאת ַהִּמ ָּדה – ֲהֵרי ִהיא ִּבְרׁשּות מֹו ֵכר; ּו ִמׁ ֶּשִּנ ְת ַמֵּלאת מה שמעליו ,עד שיגיע לסימן הבא.
ַהִּמ ָּדה – ֲהֵרי ִהיא ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח. יא ֹלא ָק ָנה ְּבאֹו ָתּה ַה ְגָּב ָהה –
י ָה ְי ָתה ַהִּמ ָּדה ֶׁשְּל ֶא ָחד ֵמ ֶהןְ ,ו ָהיּו ָּבּה ְרָׁש ִמין ֵלי ַדע ֶח ְצ ָיּה שההגבהה שלפני פסיקת הדמים אינה
מועילה ,מפני שכל זמן שלא הסכימו
ּוְׁש ִליָׁשּה ּוְר ִבי ָעּה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֵּכיָון ֶׁש ִהִּגי ַע ְלרֹשׁ ֶ�ם ִמן על המחיר ,אין גמירות דעת שתתקיים
ָהְרָׁש ִמיןָ ,ק ָנה ִראׁשֹון ִראׁשֹוןְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִנ ְת ַמֵּלאת המכירה ,מפני שיתכן שלא יגיעו
ַהִּמ ָּדהֶׁ ,שָּכל רֹׁש ֶ�ם ֵמ ֶהן ְּכ ִמ ָּדה ִּב ְפ ֵני ַע ְצ ָמּהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֶׁשְּל ֶא ָחד להסכמה על המחיר ,שהוא חלק מהותי
מהמכירה ,שאין אדם מתחייב לקנות או
ֵמ ֶהם ִהיא ַהִּמ ָּדהְ ,והּוא סֹו ֵמְך ַעל ָהְרָׁש ִמין ֶׁשָּבּה. למכור אלא במחיר המקובל עליו (רשב"ם
מעשה קניין לפני קביעת מחיר ב"ב פו,א).
יא ֶזה ְּכ ָלל ָּגדֹול ִי ְה ֶיה ְּב ָי ְדָךַ :הּקֹו ֶנה ֶאת ַהִּמַּט ְל ְט ִליןִ :אם יב ָּד ָמיו ְקצּו ִבין – מחירו קבוע ,שהוא
ָּפ ַסק ַה ָּד ִמים ְו ַא ַחר ָּכְך ִה ְגִּביַּה – ָק ָנה; ְו ִאם ִה ְגִּביַּה ְּת ִחָּלה כמי שהסכימו על המחיר (להשלמת דין זה,
ְו ִהִּני ַח ְו ַא ַחר ָּכְך ָּפ ַסק ַה ָּד ִמים – ֹלא ָק ָנה ְּבאֹו ָתּה ַה ְגָּב ָההַ ,עד ראה להלן יד; כא,ד).
ֶׁש ַּי ְגִּביַּה ַא ַחר ֶׁשָּפ ַסק ,אֹו ִי ְמׁשְֹך ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ְל ַה ְגִּביַּה. יגַ 1חָּמִרין – מובילי חמוריםּ .פֹו ֲע ִלין
יב ָה ָיה ָּד ָבר ַהִּנ ְמָּכר ָּד ָמיו ְקצּו ִבין ִוידּו ִעיןְ ,ו ִה ְגִּביהֹו – ָק ָנהּו, – סבלים .הדברים אמורים כשהחמורים
או הסבלים נושאים סחורה שהלוקח
ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּפ ַסק ַא ַחר ֶׁש ִה ְגִּביַּהְ .והּוא ַה ִּדין ִּבְׁש ָאר ְּד ָבִרים מעוניין לקנותהּ .ו ָמ ַדד – כשעדיין
ֶׁשּקֹו ִנין ָּב ֶהן ַהִּמַּט ְל ְט ִליןֶׁ ,שָּצִריְך ִל ְקנֹות ָּב ֶהן ַא ַחר ֶׁש ִּי ְפסֹק המשא עליהם ואינו ברשותו (לח"מ).
ְׁש ֵני ֶהן ְיכֹו ִלין ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן – שלא היה
ַה ָּד ִמיםֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ָהיּו ָּד ָמיו ְקצּו ִביןְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו. כאן מעשה קניין מועיל :משיכת
החמרים והפועלים לא הועילה ,מפני
יגְ 1ל ִפי ָכְךַ ,הּמֹוֵׁשְך ַחָּמִרין ּופֹו ֲע ִלין ְו ִה ְכ ִני ָסן ְלתֹוְך ֵּביתֹו ּו ָמ ַדד שהמשיכה אינה מועילה בבני אדם
לקנות מה שעליהם ,מפני שהם עצמם
ַעדֶׁשֹּלאָּפ ַסק ַה ָּד ִמיםֲ ,א ִפּלּו ָה ָיה ַהּלֹו ֵק ַחהּוא ַהּמֹו ֵדד,אֹוֶׁשָּפ ַסק אינם נקנים במשיכה .והמדידה לא
ַה ָּד ִמים ְו ַא ַחר ָּכְך ָמ ַדד ַהּמֹו ֵכר – ְׁש ֵני ֶהן ְיכֹו ִלין ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן. תועיל להחשיבה כמעשה קניין ,מפני
שמדידת הקונה הייתה קודם פסיקת
הדמים (לעיל יא) ,ומדידת המוכר לאחר
הפסיקה הייתה בכליו של המוכר (לעיל
ב; המאירי ב"ב פה,ב).
