Page 275 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק ד‪-‬ה ‪ 253‬‬ ‫ ‬

‫יג‪ֵּ 2‬פְר ָקן – הוריד את המשא שעליהם‪,‬‬ ‫יג‪ֵּ 2‬פְר ָקן ַהּלֹו ֵק ַח ְו ִה ְכ ִני ָסן ְלתֹוְך ֵּביתֹו‪ִ :‬אם ָּפ ַסק ַה ָּד ִמים‬

‫והמשיכה היא ש"הכניסן לתוך ביתו"‪.‬‬ ‫ְו ַא ַחר ָּכְך ָמ ַדד ַהּמֹו ֵכר – ֵאין ְׁש ֵני ֶהן ְיכֹו ִלין ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי‬
‫ֵאין ְׁש ֵני ֶהן ְיכֹו ִלין ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן – מפני‬ ‫ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו ִל ְמּכֹר; ְו ִאם ָמ ַדד ַעד ֶׁשֹּלא ָּפ ַסק – ְׁש ֵני ֶהן ְיכֹו ִלין‬
‫שהמיטלטלין ברשות הקונה‪ ,‬כיוון‬ ‫ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֹלא ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו ֲע ַד ִין ִל ְמּ ֹכר‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ָמ ַדד‬
‫שפסקו את הדמים‪ ,‬המוכר רוצה למכור‪,‬‬
‫והקונה קונה אפילו בלא למדוד (לעיל‪ ‬ו)‪.‬‬ ‫ַהּלֹו ֵק ַח‪.‬‬

‫יד ְל ַבְּקרֹו – לבדוק אותו ולהחליט‬ ‫יד ַהּנֹו ֵטל ְּכ ִלי ִמן ָה ֻאָּמן ַעל ְמ ָנת ְל ַבְּקרֹו – ִאם ָהיּו ָּד ָמיו‬

‫אם הוא מעוניין לקנותו‪ִ .‬אם ָהיּו ָּד ָמיו‬ ‫ְקצּו ִבין ְו ֶנ ֱא ַנס ְּב ָידֹו‪ַ ,‬ח ָּיב ְּב ָד ָמיו‪ :‬הֹו ִאיל ְו ָד ָמיו ְקצּו ִבין‪,‬‬
‫ְקצּו ִבין – קבועים וידועים‪ ,‬שנחשב‬ ‫ֵמ ֵעת ֶׁש ִה ְגִּביהֹו ַנ ֲעָׂשה ִּבְרׁשּותֹו; ְוהּוא ֶׁש ַּי ְגִּבי ֶהּנּו ְּכ ֵדי ִל ְקנֹות‬
‫כאילו הסכימו על המחיר‪ ,‬ואם היה‬ ‫ֶאת ֻּכּלֹו‪ְ ,‬ו ִי ְה ֶיה אֹותֹו ַה ֵח ֶפץ ַהִּנ ְמָּכר ָח ִביב ַעל ַהּלֹו ֵק ַח‪ֲ .‬א ָבל‬
‫מגביהו כדי לקנותו היה קונהו (לעיל‬ ‫ֵח ֶפץ ֶׁש ַהּמֹו ֵכר ָקץ ּבֹו ְוהּוא ְמ ַב ֵּקׁש ְורֹו ֵדף ְל ָמ ְכרֹו – ֲהֵרי הּוא‬
‫יב)‪ְ .‬ו ֶנ ֱא ַנס ְּב ָידֹו – שלא באשמתו‪ ,‬כגון‬ ‫ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכר‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְפ ֹסק ַה ָּד ִמים ְו ַי ְגִּבי ֶהּנּו ַהּלֹו ֵק ַח ַא ַחר‬
‫שנשדד (שכירות א‪,‬ב)‪ ,‬או שנפלו מידו‪.‬‬
‫ְּכ ֵדי ִל ְקנֹות ֶאת ֻּכּלֹו וכו' – כי אם אינו‬ ‫ֶׁשָּפ ַסק ַה ָּד ִמים‪.‬‬
‫רוצה את כולו או שאינו חביב עליו‪ ,‬אינו‬
‫מתכוון לקנותו‪ ,‬ונמצא שלא יצא מרשות‬ ‫מעשה קניין על ידי שליח‬
‫המוכר (המאירי נדרים לא‪,‬א)‪ָ .‬קץ ּבֹו – אינו‬
‫מעוניין בו‪ֲ .‬הֵרי הּוא ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכר‬ ‫טו ֶא ָחד ַהּמֹוֵׁשְך אֹו ַהַּמ ְגִּביַּה אֹו ַהַּמ ֲח ִזיק ְּב ַע ְצמֹו‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ַמר‬
‫וכו' – מפני שעדיין לא הסכימו על‬
‫המחיר והחפץ עדיין בבעלות המוכר‪,‬‬ ‫ְל ַא ֵחר ְל ַה ְגִּביַּה לֹו אֹו ִל ְמׁשְֹך לֹו אֹו ְל ַה ֲח ִזיק לֹו – ֲהֵרי ֶזה ָז ָכה‬
‫לֹו‪ְ .‬ו ֵכן ִּבְׁש ָאר ַּדְר ֵכי ַה ַה ְק ָנ ָיה‪.‬‬
‫ולכן הקונה פטור‪.‬‬

‫טו ֲהֵרי ֶזה ָז ָכה לֹו – מפני הכלל‪:‬‬

‫"שלוחו של אדם כמותו" (שלוחין ושותפין‬
‫א‪,‬א)‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמי ִׁשי‬ ‫ ‬

‫קניין חליפין; קניין שאינו נצרך‬ ‫ה‬

‫א ֶׁשַּמ ְקִּפי ִדין ַעל ַה ָּד ִמים וכו' – הדבר‬ ‫קניין החלפה‪ :‬חליפין בשווי זהה‬

‫נחשב כקניין חליפין ולא כקניין כסף‪,‬‬ ‫א ָּכל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין קֹו ִנין ֶזה ֶאת ֶזה‪ֵּ .‬כי ַצד? ֶה ֱח ִליף ָּפָרה‬
‫אפילו כששוויים אינו זהה‪ ,‬ואפילו‬
‫כשהסכימו הצדדים שישלים הלוקח‬ ‫ַּב ֲחמֹור‪ ,‬אֹו ַי ִין ְּבֶׁש ֶמן – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשַּמ ְקִּפי ִדין ַעל ַה ָּד ִמים‪,‬‬
‫את החפץ היקר את היתרה בכסף (המאירי‬ ‫ְוִׁש ֲערּו ַּכָּמה ָׁשֶוה ֶזה ְו ַכָּמה ָׁשֶוה ֶזה ְו ַא ַחר ָּכְך ֶה ֱח ִליפּו‪ֵּ ,‬כיָון‬
‫ֶׁשָּמַׁשְך ָה ֶא ָחד אֹו ִה ְגִּביהֹו‪ָ ,‬ק ָנה ַהׁ ֵּש ִני ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ָה ֲא ֵחִרים‬
‫ב"מ מד‪,‬א)‪.‬‬ ‫ְּב ָכל ָמקֹום ֶׁש ֵהן ְו ַנ ֲעׂשּו ִּבְרׁשּותֹו‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ְמָׁש ָכן‪.‬‬

‫ב ֶה ֱח ִליף ֲחמֹור ְּב ָפָרה ְו ָט ֶלה‪ּ ,‬ו ָמַׁשְך ֶאת ַהָּפָרה ַו ֲע ַד ִין ֹלא‬

‫ָמַׁשְך ֶאת ַהָּט ֶלה – ֹלא ָק ָנה‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ָּכאן ְמִׁשי ָכה ְּגמּוָרה‪ְ .‬ו ֵכן‬
‫ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬