Page 282 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 282

‫נייןק רפס‪      ‬המכיר לכותה‪      ‬פרק ז	‬                                                            ‫‪	260‬‬

‫ב  אֹוְרִרין אֹותֹו – מקללים בלשון ב  ְו ֵכי ַצד ְמ ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'? אֹוְרִרין אֹותֹו ְּב ֵבית ִּדין ְואֹו ְמִרין‬
                                                                                                    ‫כללית בנוכחותו (סנהדרין כו‪,‬ג; סמ"ע‬
‫' ִמי ֶׁשָּפַרע ֵמ ַא ְנֵׁשי ּדֹור ַהַּמּבּול ּו ֵמ ַא ְנֵׁשי ּדֹור ַהְּפ ָל ָגה ּו ֵמ ַא ְנֵׁשי‬    ‫רד‪,‬ט)‪ .‬ואסור "לקלל אדם משאר בני‬
‫ְסדֹום ַו ֲעמֹוָרה ּו ִמִּמ ְצִרים ֶׁשָּט ְבעּו ַּב ָּים‪ ,‬הּוא ִיָּפַרע ִמִּמי ֶׁש ֵאינֹו‬           ‫ישראל הכשרים" (מניין המצוות‪ ,‬פתיחה‬
                                                                                                    ‫להלכות סנהדרין)‪ .‬וכאן "לא עשה מעשה‬
                  ‫עֹו ֵמד ְּב ִדּבּורֹו'‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ַי ְח ְזרּו ַה ָּד ִמים‪.‬‬

                                            ‫אחריות על הכסף בביטול עסקה‬                              ‫ישראל"‪ .‬שהאיסור לקלל נלמד גם מן‬
                                                                                                    ‫הפסוק "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות‬
‫ג   ַהּנֹו ֵתן ְּד ֵמי ַהִּמַּט ְל ְט ִלין אֹו ִמ ְק ָצת ַה ָּד ִמים‪ְ ,‬ו ָח ַזר ּבֹו ַהּלֹו ֵק ַח‪,‬‬  ‫כב‪,‬כז; סנהדרין כו‪,‬א)‪ ,‬ודייקו ממנו חכמים‬
                                                                                                    ‫שמדובר רק במי שעושה מעשה עמך‬
‫ְו ָא ַמר לֹו ַהּמֹו ֵכר 'ּבֹוא ְוטֹל ֶאת ְמעֹו ֶתיָך' – ֲהֵרי ַהָּמעֹות ֶא ְצלֹו‬
                                                                                                    ‫(בבלי ב"מ מח‪,‬א)‪ִ .‬מי ֶׁשָּפ ַרע ֵמ ַא ְנֵׁשי וכו'‬
‫ְּכמֹו ִּפ ָּקדֹון‪ְ ,‬ו ִאם ִנ ְג ְנבּו אֹו ָא ְבדּו‪ֵ ,‬אינֹו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתן‪ֲ .‬א ָבל ִאם‬  ‫– אזכור של ענישות קשות לקבוצות‬
‫ָח ַזר ּבֹו ַהּמֹו ֵכר – ֲהֵרי ַהָּמעֹות ִּבְרׁשּותֹו‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתן‪ְ ,‬ו ַאף‬        ‫גדולות של החברה האנושית מעיד על‬
‫ַעל ִּפי ֶׁש ָח ַזר ּבֹו ְו ָא ַמר ַלּלֹו ֵק ַח 'ּבֹוא ְו ֹטל ֶאת ֶׁשָּלְך'; ַעד ֶׁש ְּי ַקֵּבל‬     ‫הקלקול החברתי הבלתי נסלח‪ ,‬כפי שיש‬

‫קלקול חברתי חמור באי עמידה בדיבור‪ָ .‬ע ָליו ' ִמי ֶׁשָּפ ַרע'‪ְ ,‬ויֹא ַמר לֹו ַא ַחר ֵּכן 'ּבֹוא ְוטֹל ֶאת ֶׁשְּלָך'‪.‬‬
                                                                                                    ‫ג  ְּכמֹו ִּפ ָּקדֹון – כמו שומר חינם‪,‬‬
‫ד   ִמי ֶׁש ָה ָיה לֹו חֹוב ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ' ְמכֹר ִלי ָח ִבית‬
                                                                                                    ‫שאם ייגנבו המעות או יאבדו‪ ,‬נשבע‬
‫ֶׁשְּל ַי ִין ַּבחֹוב ֶׁש ֵּיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך'‪ְ ,‬וָר ָצה ַהּמֹו ֵכר – ֲהֵרי ֶזה ְּכ ִמי‬            ‫שנגנב ממנו הפיקדון או אבד‪ ,‬ופטור‬

‫מלשלם‪ ,‬וחייב רק אם פשע (התרשל) ֶׁשָּנ ַתן ַה ָּד ִמים ַע ָּתה‪ְ ,‬ו ָכל ַהחֹו ֵזר ּבֹו ְמ ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפ ַרע'‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪,‬‬
                                                                                                    ‫בשמירה‪ .‬ואסור למוכר להשתמש בהם‬
‫ִאם ָמ ַכר לֹו ַקְר ַקע ְּבחֹובֹו – ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהם ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו‪,‬‬                        ‫(שאלה ופיקדון ז‪,‬ח; המאירי ב"מ מט‪,‬א)‪ֲ .‬ה ֵרי‬
    ‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ְמעֹות ַהִּמ ְלָוה ְמצּויֹות ִּבְׁש ַעת ַהִּמ ְמָּכר‪.‬‬                     ‫ַהָּמעֹות ִּבְרׁשּותֹו – שמתחילה ניתן‬

‫ה   ַהּלֹו ֵק ַח ֵמ ֲח ֵברֹו ַקְר ַקע אֹו ֲע ָב ִדים אֹו ְׁש ָאר ִמַּט ְל ְט ִלין‪,‬‬                  ‫לו הכסף כדי שישתמש בו לכל מה‬
                                                                                                    ‫שירצה‪ ,‬כמו בהלוואה‪ ,‬ולכן האחריות‬
‫ּו ָפ ְסקּו ַה ָּד ִמים‪ְ ,‬ו ִהִּני ַח ַמְׁשּכֹון ַעל ַה ָּד ִמים – ֹלא ָק ָנה‪ְ ,‬ו ָכל‬               ‫שלו מלאה‪ ,‬גם אם למשל נגנב ממנו‬
‫ָהרֹו ֶצה ַל ֲחזֹר ִמׁ ְּש ֵני ֶהם חֹו ֵזר‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'‪.‬‬
                                                                                                    ‫(רי"ף בשם רה"ג ב"מ ל‪,‬א בדפי הרי"ף; המאירי‬

                                                   ‫קניין רושם – סימן במקח‬                           ‫שם)‪ְ .‬ו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתן – שאם ייגנבו או‬
                                                                                                    ‫יאבדו‪ ,‬חייב לשלם‪ּ .‬בֹוא ְוטֹל ֶאת ֶׁשְּלָך‬
‫ו   ָמ ַכר לֹו ִּב ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד‪ּ ,‬ו ָפ ְסקּו ַה ָּד ִמים‪ְ ,‬וָרַׁשם ַהּלֹו ֵק ַח רֹׁש ֶ�ם‬    ‫– רק אחרי שהעסקה מתבטלת בקבלת‬
                                                                                                    ‫מי שפרע‪ ,‬האחריות מתבטלת‪ ,‬אם אמר‬
‫ַעל ַהֶּמ ָּקח‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ִּי ְה ֶיה לֹו ִסי ָמן ָידּו ַע ֶׁשהּוא ֶׁשּלֹו‪ַ ,‬אף ַעל‬
‫לו לבוא לקחת את כספו‪ ,‬שהוא נעשה ִּפי ֶׁשֹּלא ָנ ַתן ִמן ַה ָּד ִמים ְּכלּום – ָּכל ַהחֹו ֵזר ּבֹו ַא ַחר ֶׁש ָרַׁשם‪,‬‬
                                                                                                                     ‫מעתה שומר חינם‪.‬‬
‫ְמ ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'‪ְ .‬ו ִאם ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה ֶׁש ִּי ְק ֶנה ָהרֹשׁ ֶ�ם ִק ְנ ָין‬
                                                                                                    ‫ד   ְמ ֹכר‪ַּ ...‬בחֹוב ֶׁש ֵּיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך – תן‬

‫לי חבית של יין ואוותר לך על החוב או על חלק ממנו‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ְּכ ִמי ֶׁשָּנ ַתן ַה ָּד ִמים ַע ָּתה – מפני שהכסף כבר‬

‫בידי המוכר‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬במיטלטלין הקנייה אינה נשלמת אלא רק אחר שהגביה הקונה את המיטלטלין או משך‬

‫אותם (לעיל ה‪,‬ד‪ָ .)2‬מ ַכר לֹו ַק ְר ַקע ְּבחֹובֹו – שבמקום שאין צורך בשטר (ראה לעיל א‪,‬ד)‪ ,‬הקרקע נקנית בכסף בלבד‪.‬‬

‫והיא נקנית גם בתמורה לביטול חוב שנוצר כתוצאה מנתינת כסף‪ ,‬אף על פי שכעת הכסף אינו קיים‪ .‬וזאת בניגוד‬

‫לקידושי אישה‪ ,‬שאין אישה מתקדשת בתמורה לביטול חוב (אישות ה‪,‬יד)‪ ,‬משום שהמלווה להוצאה ניתנה וכאילו‬

‫לא נתן לה דבר‪ .‬אבל המכר אינו כקידושין‪ ,‬כי בו מועיל קניין חליפין‪ ,‬ואילו האישה אינה מתקדשת בחליפין‬

                                                                                                    ‫(ראה בבלי קידושין ו‪,‬ב; מרהמ"ח)‪.‬‬

‫ה  ָּפ ְסקּו ַה ָּד ִמים – הסכימו על המחיר‪ַ .‬מְׁשּכֹון – עירבון‪ ,‬חפץ שנותן הלווה או הקונה כביטחון להבטחת המחיר‬

‫והמכירה‪ָ .‬הרֹו ֶצה ַל ֲחזֹר ִמׁ ְּש ֵני ֶהם חֹו ֵזר – שאין כאן קניין‪ ,‬שהרי אין כאן מתן כסף והמשכון אינו בגדר נתינה‪ ,‬מפני‬

‫שהוא עתיד להחזירו לקונה‪ ,‬כבקידושין במשכון (ראה אישות ה‪,‬כג)‪ְ .‬ו ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ִמי ֶׁשָּפ ַרע – כי לא היה כאן מתן‬

                                                                                                    ‫כסף‪ ,‬אך בוודאי מעשהו אינו ראוי (להלן ח)‪.‬‬

‫ו  ִּב ְד ָבִרים – בדיבור‪ּ .‬ו ָפ ְסקּו ַה ָּד ִמים – שבלא פסיקת דמים‪ ,‬אפילו אם הגביה‪ ,‬לא קנה אותה (לעיל ד‪,‬יא)‪ .‬רֹׁ ֶשם ַעל‬

‫ַהֶּמ ָּקח – סימן על החפץ הקנוי‪ִ .‬מ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה – הכללים המקובלים בכל מקום‪ֶׁ .‬ש ִּי ְק ֶנה ָהרֹ�ׁש ֶ ם ִק ְנ ָין ָּגמּור – מפני‬
   277   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287