Page 283 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 283
נייןק רפס המכיר לכותה פרק ז 261
ָּגמּור – ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקחְ ,ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוְ ,ו ִי ְה ֶיה ֶזה שבמקח וממכר העיקרון הקובע הוא
גמירות הדעת של הצדדים ,שהיא הבנת
המחויבות והסכמה שלמה לפרטיה, ַח ָּיב ִל ֵּתן ַה ָּד ִמים.
ז ָּד ָבר ָּברּור הּוא ֶׁש ֵאין ִּדין ֶזה ֶאָּלא ְּבֶׁשָרַׁשם ִּב ְפ ֵני ַהּמֹו ֵכר ,אֹו כולל הכרה בצורך לעמוד בה ,בין אם
ֶׁש ָא ַמר לֹו ַהּמֹו ֵכר ' ֵלְך ּו ְרׁ ֹשם ַעל ֶמ ָּק ֲחָך'ֶׁ ,ש ֲה ֵרי ָּג ַמר ְל ַה ְקנֹותֹו מקורה של גמירות דעת זו בדיני התורה,
שהם יסוד ראשוני מחייב ,בין בהתניות
ביניהם ,מפני ש"כל תנאי שבממון ְּכ ֶד ֶרְך ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ַּב ֲח ָז ָקה ּו ַבְּמִׁשי ָכה (לעיל א,ח; ב,ו).
– קיים" (להלן יג,ג) ,או במוסכמות מחוסר אמנה
חברתיות (ראה להלן כו,ז-ח; כז,יא) .והוא ח ַהּנֹוֵׂשא ְונֹו ֵתן ִּב ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד – ֲהֵרי ֶזה ָראּוי לֹו ַל ֲעמֹד
כבימינו כשנעשה קניין נעשה בחתימה
או בלחיצת יד (תוספות הרא"ש ב"מ עד,א). ְּב ִדּבּורֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָל ַקח ִמן ַה ָּד ִמים ְּכלּום ְוֹלא ָרַׁשם ְוֹלא
ִהִּני ַח ַמְׁשּכֹוןְ .ו ָכל ַהחֹו ֵזר ּבֹוֵּ ,בין לֹו ֵק ַח ֵּבין מֹו ֵכר – ַאף ַעל ִּפי
ז ְּבֶׁשָרַׁשם ִּב ְפ ֵני ַהּמֹו ֵכר – מפני שיש ֶׁש ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'ֲ ,הֵרי ֶזה ִמְּמ ֻח ְּסֵרי ֲא ָמ ָנהְ ,ו ֵאין
צורך בגמירות דעת הן של הקונה הן
של המוכר. רּו ַח ֲח ָכ ִמים נֹו ָחה ֵהי ֶמּנּו.
ח ֲהֵרי ֶזה ָראּוי לֹו ַל ֲע ֹמד ְּב ִדּבּורֹו ט ְו ֵכן ִמי ֶׁש ָא ַמר ַל ֲח ֵברֹו ֶׁש ִּי ֵּתן לֹו ַמ ָּת ָנהְ ,וֹלא ָנ ַתן – ֲהֵרי
– ודרשו חכמים את הדבר מן הפסוק
ֶזה ִמְּמ ֻח ְּס ֵרי ֲא ָמ ָנהַּ .בֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ְּב ַמ ָּת ָנה מּו ֶע ֶטת ,המדבר על החובה לדייק במשקלות,
"והין צדק יהיה לכם" (ויקרא יט,לו), ֶׁש ֲהֵרי ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו ֶׁשַּלְּמ ַקֵּבל ְּכֶׁש ִה ְב ִטיחֹוֲ .א ָבל ְּב ַמ ָּת ָנה
ואמרו :שיהא הין [כן] שלכם צדק ְמֻרָּבה – ֵאין ָּבּה ֶח ְסרֹון ֲא ָמ ָנהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ֶה ֱא ִמין ֶזה ֶׁש ִּי ֵּתן לֹו
ולאו שלכם צדק .שאם הבטחת ,קיים
את דבריך (פה"מ שביעית י,ט ,ע"פ ירושלמי ְּד ָבִרים ֵאּלּוַ ,עד ֶׁש ִּי ְק ֶנה אֹו ָתן ִּב ְד ָבִרים ֶׁשּקֹו ִנין ָּב ֶהן.
שביעית ל,ב)ְ .מ ֻח ְּס ֵרי ֲא ָמ ָנה – שאין בהם הקונה לעצמו בשליחות חברו
אמון ,שאינם נאמניםֵ .אין רּו ַח ֲח ָכ ִמים
נֹו ָחה ֵהי ֶמּנּו – ביטוי שמשמעו :אף על י ַהּנֹו ֵתן ָמעֹות ַל ֲח ֵברֹו ִל ְקנֹות לֹו ַקְר ַקע אֹו ִמַּט ְל ְט ִליןְ ,ו ִהִּני ַח
פי שנהג לפי החוק ,לא נכון לעשות כן.
ְמעֹות ֲח ֵברֹו ֶא ְצלֹו ְו ָה ַלְך ְו ָק ָנה ְל ַע ְצמֹו ִּב ְמעֹו ָתיו – ַמה ׁ ֶּש ָעָׂשה
ט ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו ֶׁשַּלְּמ ַקֵּבל ְּכֶׁש ִה ְב ִטיחֹו ָעׂשּויַ ,ו ֲהֵרי הּוא ִמְּכ ַלל ָהַרָּמ ִאין.
– ציפה לקבלו ,והתאכזב שאינו מהימן. יא ָה ָיה יֹו ֵד ַע ֶׁש ֶּזה ַהּמֹו ֵכר אֹו ֵהב אֹותֹו ּו ְמ ַכְּבדֹוּ ,ומֹו ֵכר לֹו
ַעד ֶׁש ִּי ְק ֶנה אֹו ָתן ִּב ְד ָבִרים ֶׁשּקֹו ִנין ָּב ֶהן –
באחת מדרכי הקניין .והדברים אמורים ְו ֵאינֹו מֹו ֵכר ִל ְמַׁשְּלחֹו – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר ִל ְקנֹות ְל ַע ְצמֹוְ ,והּוא
ֶׁש ַּי ֲחזֹר ְויֹו ִדיעֹוְ .ו ִאם ָּפ ַחד ֶׁשָּמא ָיבֹוא ַא ֵחר ְו ִי ְק ְּד ֶמּנּו ִל ְקנֹות – במתנה בלא תמורה .אבל במכירה,
אפילו מכירת דבר זול תמורת דבר יקר
נעשית בגמירות דעת (ר"ח ב"מ מט,א). ֲהֵרי ֶזה קֹו ֶנה ְל ַע ְצמֹו ְו ַא ַחר ָּכְך מֹו ִדיעֹו.
י ַרָּמ ִאי – שהרמאי "דרכיו מקולקלין יב הֹורּו ִמ ְק ָצת ַהּמֹוִריםֶׁ ,ש ִאם ָק ָנה ְל ַע ְצמֹו ִּב ְמעֹות ֲח ֵברֹו
ַא ַחר ֶׁש ְּז ָק ָפן ָע ָליו ִמ ְל ָוה – ֲה ֵרי ֶזה ָק ָנה ְל ַע ְצמֹוּ ,ו ְמ ַקְּב ִלין במשאו ומתנו" (מלווה ולווה ב,ד) ,שאין
מאמינים לו בדיני ממונות ,ואף "נקרא
רשע" (אישות ט,יז). ִמֶּמּנּו ְּכֶׁש ָא ַמר ' ָז ַק ְפ ִּתי אֹו ָתן ַהָּמעֹות ַעל ַע ְצ ִמי ְּב ִמ ְלָוה'ַ .ו ֲא ִני
אֹו ֵמר ֶׁש ֵאין ֶזה ִּדין ֱא ֶמתֶ ,אָּלא ֲהֵרי ַהֶּמ ָּקח ֶׁשַּלְּמַׁשֵּל ַחְּ ,כמֹו
יא ּומֹו ֵכר לֹו ְו ֵאינֹו מֹו ֵכר ִל ְמַׁשְּלחֹו
ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ְּב ִדין ָה ֵע ֶסק (שלוחין ושותפין ז,ו).
– ולכן אין רמאות כשקונה השליח
לעצמו ,שהרי עבור המשלח ממילא
לא יסכים המוכר למכורֶׁ .ש ַּי ֲחזֹר ְויֹו ִדיעֹו – יודיע השליח למשלח מראש שהוא קונה לעצמו.
יב ַהּמֹוִרים – הפוסקיםְ .ז ָק ָפן ָע ָליו ִמ ְלָוה – אמר שהכסף שקיבל יהיה הלוואה שתוחזר לאחר זמןֲ .הֵרי ֶזה ָק ָנה
ְל ַע ְצמֹו – כבהלכה יּ .ו ְמ ַקְּב ִלין ִמֶּמּנּו – מאמינים לוַ .הֶּמ ָּקח ֶׁשַּלְּמַׁשֵּל ַח – כיוון שאין השליח יכול לשנות את ייעוד הכסף
בלי הסכמת המשלחְּ .ב ִדין ָה ֵע ֶסק – שאחד משקיע כסף והשני מתחייב לנהל אותו לטובת ההתקשרות העסקית .וכל
מה שקנה השליח־הקונה ממעותיו של המשקיע־המשלח ,המשלח מוציא אותו ממנו (שלוחין ושותפין ה,ב; ז,ד).
