Page 296 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק יב ‬ ‫‪2 74‬‬

‫יא‪ְ 2‬והּוא ַה ִּדין ַלּמֹו ֵכר ְס ָפִרים אֹו ֲא ָב ִנים טֹובֹות ּו ַמְרָּג ִלּיֹות‪,‬‬ ‫יא‪ִ 2‬אם ֹלא ָה ָיה ַמִּכיר ְּבאֹו ָתּה ַהְּמ ִדי ָנה‬

‫ֶׁש ֵּיׁש ַלּלֹו ֵק ַח ַל ֲחזֹר ַעד ְּכ ֵדי ֶׁש ַּיְר ֶאה אֹו ָתם ַל ַּתָּגִרים ַהְּב ִקי ִאין‬ ‫– אם אין בעיר אדם הבקי בהערכת‬
‫ָּב ֶהם ְּב ָכל ָמקֹום ֶׁש ֵהם‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ַהּ ֹכל ְּב ִקי ִאים ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו‪.‬‬ ‫חפצים אלו‪.‬‬
‫ְל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֹלא ָה ָיה ַמִּכיר ְּבאֹו ָתּה ַהְּמ ִדי ָנה ְוהֹו ִליְך ַהֶּמ ָּקח‬
‫ְל ָמקֹום ַא ֵחר‪ ,‬אֹו ֶׁשָּבא ַהָּב ִקי ְל ַא ַחר ְז ַמן ְמֻרֶּבה ְוהֹו ִדיעֹו‬ ‫יב ֲח ֵסָרה – ראה לעיל ביאור הלכה י‪.‬‬

‫ֶׁשָּט ָעה – ֲהֵרי ֶזה חֹו ֵזר‪.‬‬ ‫ַמִּכיָרּה – מזהה את המטבע‪ֲ .‬הֵרי ֶזה‬
‫ַמ ֲח ִזי ָרּה – כדין מקח טעות בחפץ‪,‬‬
‫יב ַהּנֹו ֵתן ֶס ַלע ֲח ֵסָרה ַל ֲח ֵברֹו‪ִ :‬אם ָה ָיה ַמִּכיָרּה – ֲא ִפּלּו‬ ‫שאפשר להחזירו תמיד (להלן טו‪,‬א)‪.‬‬
‫ְלהֹו ִצי ָאּה ַעל ְי ֵדי ַהּדֹ ַחק – שיש מי‬
‫ְל ַא ַחר ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ַמ ֲח ִזיָרּה; ְו ִאם ָה ָיה ֶא ְפָׁשר‬ ‫שמוכן לקבל אותה כמטבע עובר‬
‫ְלהֹו ִצי ָאּה ַעל ְי ֵדי ַהּדֹ ַחק – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיָרּה ְל ַא ַחר ְז ַמן‪,‬‬ ‫לסוחר‪ֵ .‬אינֹו ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיָרּה ְל ַא ַחר‬
‫ְז ַמן – ודינה כדין אונאה‪ ,‬שלפי שורת‬
‫ֶאָּלא ִאם ֵּכן ִקְּב ָלּה ִמֶּמּנּו ְּב ִמ ַּדת ֲח ִסידּות‪.‬‬ ‫הדין אינו חייב להחזירה אחר חלוף‬
‫זמן שהיה יכול להראותה בו לשולחני‬
‫אונאה שהשתנה המחיר לאחריה‬ ‫(לעיל יא)‪ְּ .‬ב ִמ ַּדת ֲח ִסידּות – התנהגות של‬
‫רדיפת צדק וחסד יותר ממה שהאדם‬
‫יג ַהּמֹו ֵכר ַל ֲח ֵברֹו ָׁשֶוה ַאְרַּבע ְּב ָח ֵמׁש‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ַהֶּמ ָּקח ָּב ֵטל‬ ‫חייב לעשות ברוח דברי התורה (דעות‬

‫ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל ד)‪ְ ,‬וֹלא ִה ְסִּפיק ְל ַהְראֹות ַל ַּתָּגר אֹו ִל ְקרֹובֹו‬ ‫א‪,‬ה; פה"מ אבות א‪,‬ה; ראה עבדים ט‪,‬ח)‪.‬‬
‫ַעד ֶׁשהּו ַקר ְו ָע ַמד ְּבֶׁש ַבע – לֹו ֵק ַח ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ְוֹלא ַהּמֹו ֵכר‪,‬‬
‫ֶׁש ֲהֵרי ַהּלֹו ֵק ַח אֹו ֵמר ַלּמֹו ֵכר ' ִאּלּו ֹלא הֹונֹו ַת ִני – ֹלא ָה ִיי ָת‬ ‫יג ְוֹלא ִה ְסִּפיק ְל ַהְראֹות ַל ַּתָּגר אֹו‬
‫ָיכֹול ַל ֲחזֹר; ְו ַע ָּתה‪ֶׁ ,‬שהֹונֹו ַת ִני – ַּת ֲחזֹר? ֵהי ַאְך ִי ְה ֶיה ַהחֹו ֵטא‬
‫ִל ְקרֹובֹו – שעדיין הקונה יכול לחזור בו‬
‫ִנְׂשָּכר?'‪.‬‬ ‫(לעיל ה)‪ .‬הּו ַקר – התייקר‪ְ .‬וֹלא ַהּמֹו ֵכר –‬
‫אף על פי שגם הוא מפסיד‪ ,‬שהרי מכר‬
‫בחמש חפץ שכעת הוא שווה שבע‪.‬‬

‫ִנְׂשָּכר – מרוויח‪.‬‬

‫יד ְו ֵכן מֹו ֵכר ֶׁשָּמ ַכר ָׁשֶוה ָח ֵמׁש ְּב ַאְרַּבע‪ְ ,‬ו ָזל ְו ָע ַמד ְּבָׁשלׁש –‬ ‫יד ָזל – הוזל‪.‬‬

‫מֹו ֵכר ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ְוֹלא לֹו ֵק ַח‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי אֹו ֵמר ַהּמֹו ֵכר ַלּלֹו ֵק ַח‬ ‫טו‪ָׁ 1‬שֶוה ָח ֵמׁש ְּבֵׁשׁש – אונאת שתות‪,‬‬
‫'ֹלא ִמְּפ ֵני ֶׁשהֹונֹו ַת ִני‪ַּ ,‬ת ֲחזֹר ִּבי'‪.‬‬
‫שהדין בה שנקנה המקח ויחזיר את‬
‫טו‪ַ 1‬הּמֹו ֵכר ָׁשֶוה ָח ֵמׁש ְּבֵׁשׁש‪ְ ,‬וֹלא ִה ְסִּפיק ְל ַהְראֹות ַעד‬ ‫האונאה (לעיל ב)‪ְ .‬ל ַה ֲח ִזיר ָה ַא ַחת – את‬
‫המטבע היתרה שקיבל‪ּ .‬ו ְכֶׁשהֹו ִקיר‬
‫ֶׁשהּו ַקר ְו ָע ַמד ִּבְׁשמֹו ֶנה – ֲהֵרי ַהּמֹו ֵכר ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ָה ַא ַחת‬ ‫ִּבְרׁשּות לֹו ֵק ַח הֹו ִקיר – הרגע הקובע‬
‫ֶׁשַּלהֹו ָנ ָיה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִנ ְק ָנה ַהֶּמ ָּקח ְו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר‪ּ ,‬ו ְכֶׁשהֹו ִקיר‬ ‫לעניין האונאה הוא רגע המכירה‪,‬‬
‫והשינוי במחיר חל כשכבר החפץ של‬
‫ִּבְרׁשּות לֹו ֵק ַח הֹו ִקיר‪.‬‬ ‫הקונה‪ ,‬והוא מרוויח את ההתייקרות או‬

‫טו‪ְ 2‬ו ֵכן ִאם ָמ ַכר ָׁשֶוה ֵׁשׁש ְּב ָח ֵמׁש‪ְ ,‬והּו ְזלּו ְו ָע ְמדּו ַעל ָׁשלׁש‬ ‫מפסיד את ההוזלה‪.‬‬

‫– ֲהֵרי ַהּלֹו ֵק ַח ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ֶס ַלע ַא ַחת ֶׁשַּלהֹו ָנ ָיה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִנ ְק ָנה‬
‫ַהֶּמ ָּקח‪ּ ,‬ו ִבְרׁשּות ַהּלֹו ֵק ַח הּו ַזל‪.‬‬