Page 308 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק טז ‬ ‫‪2 86‬‬

‫ט מּום ֶׁש ֵאינֹו ִנ ְר ֶאה – ולא הודיע מקח שאבד מחמת הפגם שבו‬

‫ט ַהּמֹו ֵכר ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו מּום ֶׁש ֵאינֹו ִנְר ֶאה‪ְ ,‬ו ָא ַבד ַהֶּמ ָּקח‬ ‫לקונה על המום‪ְ .‬ו ָא ַבד ַהֶּמ ָּקח ֵמ ֲח ַמת‬
‫ֵמ ֲח ַמת אֹותֹו ַהּמּום – ֲהֵרי ֶזה ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַה ָּד ִמים‪ .‬י ֵּכי ַצד?‬ ‫אֹותֹו ַהּמּום – כיוון שלא ידע הקונה‬
‫עליו‪ ,‬לא נהג זהירות בחפץ‪ֲ .‬ה ֵרי ֶזה‬
‫ַהּמֹו ֵכר ׁשֹור ַל ֲח ֵברֹו ֶׁש ֵאין לֹו טֹו ֲחנֹות‪ְ ,‬ו ִהִּניחֹו ַהּלֹו ֵק ַח ִעם‬ ‫ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַה ָּד ִמים – בגלל שנתבטל‬

‫ַהָּב ָקר ֶׁשּלֹו‪ְ ,‬ו ָה ָיה ַמִּני ַח ַהַּמ ֲא ָכל ִל ְפ ֵני ֻּכָּלם ְואֹו ְכ ִלין‪ְ ,‬וֹלא ָה ָיה‬ ‫המקח‪ .‬ואם נמצא החפץ – יחזיר אותו‬
‫יֹו ֵד ַע ֶׁש ֶּזה ֵאינֹו אֹו ֵכל‪ַ ,‬עד ֶׁשֵּמת ָּבָר ָעב – ֲהֵרי ֶזה ַמ ֲח ִזיר לֹו ֶאת‬
‫הקונה למוכר כפי שהוא‪ .‬י טֹו ֲחנֹות‬
‫ַהְּנ ֵב ָלה‪ְ ,‬ו ַי ֲח ִזיר לֹו ֶאת ַה ָּד ִמים‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫– השיניים הפנימיות‪ ,‬שתפקידן לטחון‬
‫את המזון לפני בליעתו‪.‬‬

‫יא ַס ְפ ָסר – סוחר הקונה חפצים החזרת מקח בספסר‬

‫יא ָה ָיה ַהּמֹו ֵכר ַס ְפ ָסר‪ֶׁ ,‬שּלֹו ֵק ַח ִמ ֶּזה ּומֹו ֵכר ָל ֶזה ְו ֵאינֹו ַמְׁש ֶהה‬ ‫ומוכרם מיד‪ ,‬ואינו מחזיקם במלאי‪ְ .‬וֹלא‬
‫ָי ַדע ְּבמּום ֶזה – גם הספסר לא ידע שיש‬
‫ַהֶּמ ָּקח ִעּמֹו‪ְ ,‬וֹלא ָי ַדע ְּבמּום ֶזה – ֲהֵרי ַה ַּס ְפ ָסר ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת‬ ‫מום בבהמה‪ְׁ .‬שבּו ַעת ֶה ֵּסת – ראה לעיל‬
‫ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָי ַדע ְּבמּום ֶזה‪ְ ,‬ו ִיָּפ ֵטר‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ָה ָיה ַעל ַהּלֹו ֵק ַח‬ ‫ביאור יג‪,‬טז‪ְ .‬ו ִיָּפ ֵטר – כיוון שלא פשע‪,‬‬

‫ִל ְבּדֹק ַהּׁשֹור ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו ּו ְל ַה ֲח ִזירֹו לֹו קֹ ֶדם ֶׁש ָּימּות‪ְ ,‬ו ָה ָיה‬ ‫שהרי גם הוא לא ידע שיש מום בבהמה‪.‬‬
‫ַה ַּס ְפ ָסר ַמ ֲח ִזירֹו ַעל ַהּמֹו ֵכר ָהִראׁשֹון; ְוהֹו ִאיל ְוֹלא ָעָׂשה‪ ,‬הּוא‬ ‫ֶׁש ָה ָיה ַעל ַהּלֹו ֵק ַח ִל ְבּדֹק – מפני שידוע‬
‫שאין לספסר פנאי לבדוק את הסחורה‪.‬‬
‫ִה ְפ ִסיד ַעל ַע ְצמֹו‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫יב ְּבכֹור – בכור בהמה טהורה הוא‬

‫קדוש‪ ,‬ואסור להשתמש בו לעבודה או מכירת אוכל לא כשר‬

‫יב ַהּׁשֹו ֵחט ֶאת ַהְּבכֹור ּו ְמ ָכרֹו‪ְ ,‬ונֹו ַדע ֶׁשֹּלא ֶהְר ָאהּו ְל ֻמ ְמ ֶחה‪:‬‬ ‫לגזוז את צמרו‪ ,‬ומקריבים אותו בבית‬
‫המקדש‪ ,‬ובשרו נאכל‪ .‬ואם יש בו מום‪,‬‬
‫ַמה ׁ ֶּש ָא ַכל – ָא ַכל‪ְ ,‬ו ַי ֲח ִזיר לֹו ֶאת ַה ָּד ִמים; ְו ַהִּנְׁש ָאר ִמן ַהָּבָׂשר‬ ‫הוא ניתן לכהן‪ ,‬ואינו קדוש‪ ,‬אלא הרי‬
‫ְּב ַיד ַהָּלקֹוחֹות – ִי ָּק ֵבר‪ְ ,‬ו ַי ֲח ִזיר ָל ֶהן ֶאת ַה ָּד ִמים‪ְ .‬ו ֵכן ַהּׁשֹו ֵחט‬ ‫הוא כחולין‪ ,‬והכהן יכול לשחוט אותו‬

‫ולאכול אותו או למכור אותו לישראל ֶאת ַהָּפ ָרה ּו ְמ ָכ ָרּה‪ְ ,‬ונֹו ַדע ֶׁש ִהיא ְט ֵר ָפה‪ִ :‬מי ֶׁש ָא ַכל – ָא ַכל‪,‬‬
‫(לדיני בכור בהמה טהורה‪ ,‬ראה בכורות א‪,‬א‪-‬ג;‬
‫ְו ַי ֲח ִזיר לֹו ֶאת ַה ָּד ִמים; ּו ִמי ֶׁשֹּלא ָא ַכל – ַי ֲח ִזיר ַהָּבָׂשר ַלַּטָּבח‪,‬‬
‫ְו ַי ֲח ִזיר לֹו ֶאת ַה ָּד ִמים‪.‬‬ ‫א‪,‬ט‪-‬י; ג‪,‬יא)‪ֻ .‬מ ְמ ֶחה – אדם מוסמך לבדוק‬
‫אם יש מום בבכור ואם הוא מום שאינו‬

‫יג ָמ ַכר ַהּלֹו ֵק ַח ָּבָׂשר ֶזה ֶׁשַּלְּטֵר ָפה ַלּגֹו ִיים‪ ,‬אֹו ֶׁש ֶה ֱא ִכילֹו‬ ‫עובר‪ ,‬וניתן להתיר לשחוט אותו מחוץ‬
‫למקדש (בכורות ג‪,‬א)‪ְ .‬ונֹו ַדע ֶׁשֹּלא ֶה ְר ָאהּו‬
‫ַלְּכ ָל ִבים – ְי ַחׁ ֵּשב ִעם ַהַּטָּבח ַעל ְּד ֵמי ַהְּטֵר ָפה‪ְ ,‬ו ַי ֲח ִזיר לֹו‬ ‫ְל ֻמ ְמ ֶחה – ונמצא שהוא אסור באכילה‪.‬‬
‫ַהַּטָּבח ֶאת ַהּמֹו ָתר‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬ ‫ַי ֲח ִזיר לֹו ֶאת ַה ָּד ִמים – כבמקח טעות‪,‬‬

‫יד‪ַ 1‬הּמֹו ֵכר ָּבָׂשר ַל ֲח ֵברֹו ְו ִנ ְמ ָצא ְּבַׂשר ְּבכֹור‪ֵּ ,‬פרֹות ְו ִנ ְמ ְצאּו‬ ‫והוא קנס לו‪ ,‬מפני שהאכיל אותו ספק‬
‫איסור (רש"י בכורות לז‪,‬א)‪ִ .‬י ָּק ֵבר – מפני‬
‫שהוא ספק בכור תמים‪ ,‬ובשרו אסור ְט ָב ִלים‪ַ ,‬י ִין ְו ִנ ְמ ָצא ֵיין ֶנ ֶסְך – ַמה ׁ ֶּש ָא ְכלּו ָא ְכלּו‪ְ ,‬ו ַי ֲח ִזיר ָל ֶהן‬
‫בהנאה‪ְ .‬טֵר ָפה – ראה לעיל ו‪.‬‬
‫ֶאת ַה ָּד ִמים‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַהּמֹו ֵכר ָּד ָבר ֶׁש ָאסּור ְל ָא ְכלֹו ִמן ַהּתֹוָרה‬
‫יג ַהּמֹו ָתר – ההפרש בין מחיר בשר‬
‫ָּכְך הּוא ִּדינֹו‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָה ָיה ִאּסּורֹו ְּב ָכֵרת ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ְּב ָלאו ִּב ְל ַבד‪.‬‬
‫כשר לבין מחיר בשר טרפה‪ ,‬שהוא זול‬

‫יותר‪.‬‬

‫יד‪ְ 1‬ו ִנ ְמ ָצא ְּבַׂשר וכו' – דוגמאות לדברים האסורים בהנאה ולא רק באכילה‪ְ .‬ט ָב ִלים – "כל אוכל שהוא חייב להפריש‬

‫ממנו תרומה ומעשרות – קודם שיפריש ממנו נקרא 'טבל'‪ ,‬ואסור לאכול ממנו" (מאכלות אסורות י‪,‬יט)‪ֵ .‬יין ֶנ ֶסְך – "יין שנתנסך‬

‫לעבודה זרה אסור בהניה" (מאכלות אסורות יא‪,‬א)‪ .‬ויין ששייך לגוי ואין ידוע בוודאות שהגוי ניסך אותו לעבודה זרה‪ ,‬והוא‬

‫הנקרא 'סתם יינם'‪ ,‬אסור מתקנת חכמים (מאכלות אסורות יא‪,‬ג)‪ָּ .‬כ ֵרת – עונש נצחי לנפש האדם‪ ,‬אם לא עשה תשובה‪ ,‬בו‬

‫נמנע מן האדם עולם הבא‪ ,‬והוא נידון לעולמים על עברותיו החמורות (תשובה ח‪,‬א; ג‪,‬ו)‪ ,‬כגון מי שאכל ֵח ֶלב‪ ,‬שהוא סוג‬

‫של שומן בהמה טהורה (מאכלות אסורות ז‪,‬א)‪ָ .‬לאו – איסור תורה שאין בו מיתת בית דין או מיתה בידי שמים אלא איסור‬

‫לא תעשה בלבד‪ ,‬שחייבים עליו מלקות‪ ,‬כגון אכילת גיד הנשה (מאכלות אסורות ח‪,‬ב)‪.‬‬