Page 306 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 306
נייןק רפס המכיר לכותה פרק טו-טז 284
יג 3חֹו ֵטף – גזלן (גזלה ואבדה ג,טז) .יגֲ 3א ָבל ִאם ִנ ְמ ָצא ַּגָּנב אֹו חֹו ֵטף אֹו ּגֹו ֵנב ְנ ָפׁשֹות אֹו ּבֹו ֵר ַח
ֶׁשָּכל ָה ֲע ָב ִדים וכו' – ולכן כשקנה
ָּת ִמיד אֹו זֹו ֵלל ְוסֹו ֵבא ְו ַכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו – ֵאינֹו ָיכֹול את העבד ,היה צריך לקחת בחשבון
ְל ַה ֲח ִזירֶׁ ,שָּכל ָה ֲע ָב ִדים ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהן ָּכל ַה ֵּדעֹות ָהָרעֹות, שהיא התנהגותו הרגילה של העבד.
זֹו ֵלל ְוסֹו ֵבא – "זולל הוא האוכל ֶאָּלא ִאם ֵּפ ֵרׁש.
בשר ברעבתנות ,וסובא – השותה יין
ברעבתנות" (ממרים ז,א)ֵּ .דעֹות – מידות ,דפוסי התנהגות הנעשים תכונות אופיֶ .אָּלא ִאם ֵּפ ֵרׁש – התנה במפורש שהוא
קונה עבד בתנאי שאינו גנב וכדומה.
ּ ֶפ ֶרק ִׁש ָּׁשה ָע ָׂשר א ֵזְרעֹו ֵני ִּגָּנה – זרעים "שאינן מאכל
טז
אדם ,והפרי שלאותו הזרע מאכל אדם,
הנלקח בטעות שהשתנה או אבד כגון זרע הבצלים והשומין" (כלאיים
מקח פגום – האפשרות להחזיר ואחריות א,חּ .)3ו ַמ ֲח ִזיר לֹו ַה ָּד ִמים ֶׁשָּל ַקח ִמֶּמּנּו
– רק את דמי הזרעונים ,אבל אינו חייב
א ַהּמֹו ֵכר ֵזְרעֹו ֵני ִּגָּנהֶׁ ,ש ֵאין ַע ְצ ָמן ֶׁשַּל ֵּזְרעֹו ִנים ֶנ ֱא ָכל, להחזיר לו את מה שהשקיע בזריעתם,
והקונה אינו צריך להחזיר לו את הזרעים
ַל ֲח ֵברֹוְ ,וֹלא ָצ ְמחּו – ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתןּ ,ו ַמ ֲח ִזיר לֹו ַה ָּד ִמים
שזרעֶׁ .ש ֶח ְז ָק ָתן ִל ְזִרי ָעה – שהרי אינם
ֶׁשָּל ַקח ִמֶּמּנּוֶׁ ,ש ֶח ְז ָק ָתן ִל ְזִרי ָעה; ְוהּוא ֶׁשֹּלא ָצ ְמחּו ֵמ ֲח ַמת נאכלים ,ומניחים שקנה אותם לזריעה.
ַע ְצ ָמןֲ .א ָבל ִאם ָל ָקת ָה ָאֶרץ ַּבָּבָרד ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו – ֵאינֹו ַח ָּיב לכן אם לא צמחו ,חזקה שיש בהם פגם,
ְּב ַא ֲחָריּו ָתןֶׁ ,שָּמא ֵמ ֲח ַמת ַהָּבָרד ֹלא ָצ ְמחּוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. וזהו מקח טעותָ .ל ָקת – לקתה ,נפגעה.
ב ָמ ַכר לֹו ְזָר ִעים ַהֶּנ ֱא ָכ ִליםְּ ,כגֹון ִחִּטים ּוְׂשעֹוִריםּ ,ו ְזָר ָען ְוֹלא ֶׁשָּמא ֵמ ֲח ַמת ַהָּבָרד ֹלא ָצ ְמחּו – והזרעים
עצמם היו טובים ,ונמצא שמכר לו
ָצ ְמחּו – ֵאינֹו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתןֲ .א ִפּלּו ָהיּו ֶז ַרע ִּפְׁש ָּתןֶׁ ,שרֹב
סחורה טובה.
ב ְזָר ִעים ַהֶּנ ֱא ָכ ִלים – ולא פירש הלוקח ְּב ֵני ָא ָדם קֹו ִנין אֹותֹו ִל ְז ִרי ָעה – הֹו ִאיל ְואֹו ְכ ִלין אֹותֹוֵ ,אינֹו
לצורך מה הוא קונה אותםֵ .אינֹו ַח ָּיב
ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּות ְזִרי ָעתֹוְ .ו ִאם הֹו ִדיעֹו ֶׁשהּוא קֹו ֶנה ְל ֶז ַרע – ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתן – כיוון שהמוכר יכול לומר
ְּב ַא ֲחָריּו ָתןְ .והּוא ַה ִּדין ִל ְד ָבִרים ַהִּנ ְמָּכִרין ִלְרפּו ָאה ְו ִל ְצ ִבי ָעה. שמכר אותם על אף שאינם ראויים
לזריעה ,מפני שחשב שהלוקח קונה
ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
אותם לאכילהִּ .פְׁש ָּתן וכו' – צמח חד
גִ 1מָּכאן ַא ָּתה ָל ֵמדֶׁ ,ש ַהּלֹו ֵק ַח ֶמ ָּקח ֵמ ֲח ֵברֹוְ ,והֹו ִדיעֹו ֶׁשהּוא שנתי ) ,(Linum usitatissimumשסיביו
משמשים לתעשיית הטקסטיל .זרעי
מֹו ִליכֹו ִל ְמ ִדי ָנה ְּפלֹו ִנית ְל ָמ ְכרֹו ָׁשםְ ,ו ַא ַחר ֶׁשהֹו ִליכֹו ְלָׁשם
הפשתן אף משמשים לאכילה ולהפקת
ִנ ְמ ָצא ּבֹו מּום – ֵאינֹו ָיכֹול לֹו ַמר לֹו ' ַה ֲח ֵזר ִלי ֶמ ָּק ִחי ְל ָכאן', שמןֵ .אינֹו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּות ְזִרי ָעתֹו –
ֶאָּלא ַמ ֲח ִזיר לֹו ֶאת ַה ָּד ִמיםְ ,ו ַהּמֹו ֵכר ִמַּטֵּפל ְל ָה ִביא ִמ ְמָּכרֹו אֹו כיוון שעדיין המוכר יכול לומר שמכר
ְל ָמ ְכרֹו ָׁשםַ .ו ֲא ִפּלּו ָא ַבד אֹו ִנ ְג ַנב ַא ַחר ֶׁשהֹו ִדיעֹו – ֲהֵרי הּוא לו אותם לצורך אכילה ,אף על פי שרוב
בני אדם אינם אוכלים את הזרעים הללוִּ ,ב ְרׁשּות מֹו ֵכר.
מפני שביחס למטרת הקניה "אין הולכין
בממון אחר הרוב" (בבלי ב"ק כז,ב).
גִ 1מָּכאן ַא ָּתה ָל ֵמד – מן ההלכות הקודמות ,שהמוכר מחזיר ללוקח את דמי המקח גם מבלי לקבל את החפץ הפגום
שנמכר ,כיוון שהמכירה בטלה למפרע ,והחפץ מעולם לא יצא מבעלותו ומאחריותו של המוכרְ .והֹו ִדיעֹו ֶׁשהּוא
מֹו ִליכֹו וכו' – שדינו כדין המודיע שהוא קונה לזריעה ,שהמוכר חייב להחזיר את הכסף ולטפל בחפץְ .מ ִדי ָנה – עיר.
ִמַּטֵּפל – מתעסק.
