Page 224 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 224
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ד 2 02
ח ְנ ָפׁשֹות – הכוונה אפילו לאדם אחד ,ענישת רוצחים שלא מן הדין
ח ַההֹוֵרג ְנ ָפׁשֹות ְוֹלא ָהיּו ְׁש ֵני ָה ֵע ִדים רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ַא ַחת,
וננקט לשון רבים כבביטוי 'שופך דמים'.
ֶאָּלא ָר ָאהּו ָה ֶא ָחד ַא ַחר ָה ֶא ָחד ,אֹו ֶׁש ָהַרג ִּב ְפ ֵני ְׁש ֵני ֵע ִדים ְּכ ַא ַחת – יחדָ .ר ָאהּו ָה ֶא ָחד ַא ַחר ָה ֶא ָחד
ְּבֹלא ַה ְתָר ָאה ,אֹו ֶׁש ֻה ְכ ֲחׁשּו ָה ֵע ִדים ַּבְּב ִדיקֹות ְוֹלא ֻה ְכ ֲחׁשּו – שלא ראו את המעשה כולו יחד ,אלא
כל אחד ראה רק חלק ממעשה הרצח
ַּב ֲח ִקירֹות – ָּכל ֵאּלּו ָהַר ְצ ָח ִניםּ ,כֹו ְנ ִסין אֹו ָתם ַלִּכָּפה ּו ַמ ֲא ִכי ִלין (ראה עדות ד,אַ .)3ה ְת ָר ָאה – אזהרה לפני
אֹו ָתם ֶל ֶחם ַצר ּו ַמ ִים ַל ַחץ ַעד ֶׁש ֵּי ְצרּו ְמ ֵעי ֶהןְ ,ו ַא ַחר ָּכְך עשיית העברה" .אומרין לו' :פרוש' או
'אל תעשה'' ,שזו עבירה היא ,וחייב
ַמ ֲא ִכי ִלין אֹו ָתם ְׂשעֹוִרים ַעד ֶׁשְּכֵר ָסם ִנ ְב ַק ַעת ִמּכֹ ֶבד ַה ֹח ִלי. אתה עליה מיתת בית דין' ...עד שיתיר
טְ 1ו ֵאין עֹוִׂשין ָּד ָבר ֶזה ִלְׁש ָאר ְמ ֻח ְּי ֵבי ִמי ַתת ֵּבית ִּדיןֶ ,אָּלא עצמו למיתה ויאמר' :על מנת כן אני
עושה'" (סנהדרין יב,בְּ .)2ב ִדיקֹות – שאלות
צדדיות שאינן מעיקר העדות (עדות א,ו)ִ .אם ִנ ְת ַח ֵּיב ִמי ָתה ְמ ִמי ִתין אֹותֹוְ ,ו ִאם ֵאינֹו ַח ָּיב ִמי ָתה ּפֹו ְט ִרין
אֹותֹוֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ֲעוֹונֹות ֲחמּוִרין ִמׁ ְּש ִפיכּות ָּד ִמיםֵ ,אין ֲח ִקירֹות – שאלות בעיקר העדות ,כגון
ָּב ֶהם ַהְׁש ָח ַתת ִיּׁשּובֹו ֶׁשָּלעֹו ָלם ִּכְׁש ִפיכּות ָּד ִמים. על מקום הרצח ועל זמנו (שם א,ד)ִּ .כָּפה
– תא בכלא (תרגום יונתן ל"מהפכת" ,ירמיהו
טֲ 2א ִפּלּו ֲעבֹו ָדה ָז ָרהְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ֲעָריֹות אֹו ִחּלּול כ,ב)" ,ויש בגבהו כקומת האדם בלבד,
ואין לו בו איפה לשכב ולא לישן" (פה"מ
ַׁשָּבתֵ ,אי ָנן ִּכְׁש ִפיכּות ָּד ִמיםֶׁ ,ש ֵאּלּו ָה ֲעוֹונֹות ֵהם ֵמ ֲע ֵברֹות
ֶׁשֵּבין ָא ָדם ְל ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּואֲ ,א ָבל ְׁש ִפיכּות ָּד ִמים ֵמ ֲע ֵברֹות סנהדרין ט,ה .השווה לעיל ב,ה במאסר זמני של
הגורם לרצח)ֶ .ל ֶחם ַצר ּו ַמ ִים ַל ַחץ – מזון
ֶׁשֵּבינֹו ְל ֵבין ֲח ֵברֹוְ .ו ָכל ִמי ֶׁש ֵּיׁש ְּב ָידֹו ָעוֹון ֶזה – ֲהֵרי הּוא ומים בצמצום רב (ישעיהו ל,כ)ֶׁ .ש ֵּי ְצרּו –
ָרָׁשע ָּגמּורְ ,ו ֵאין ָּכל ַהִּמ ְצוֹות ֶׁש ָעָׂשה ָּכל ָי ָמיו ְׁשקּו ִלין ְּכ ֶנ ֶגד יהיו צריםְׂ .שעֹוִרים – המתנפחות במעיו
ָעוֹון ֶזהְ ,וֹלא ַיִּצילּו אֹותֹו ִמן ַה ִּדיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָ " :א ָדם ָעֻׁשק ְּב ַדם הצריםֶׁ .שְּכֵר ָסם ִנ ְב ַק ַעת – והם מתים.
ָנ ֶפׁש( "...משלי כח,יז). טּ 1פֹו ְטִרין אֹותֹו – אבל אם התרו
בו על שלוש עברות כאלה ,והרכין
טֵ 3צא ּו ְל ַמד ֵמ ַא ְח ָאב עֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמר ּבֹו ראשו בכל פעם או שתק ולא קיבל את
ההתראה ,מכניסים אותו לכיפה (סנהדרין
" ַרק ֹלא ָה ָיה ְכ ַא ְח ָאב" (מלכים־א כא,כה)ּ ,ו ְכֶׁשִּנ ְס ְּדרּו ֲעוֹונֹו ָתיו
ּו ְז ֻכיֹו ָתיו ִל ְפ ֵני ֱאֹל ֵהי ָהרּוחֹות ֹלא ִנ ְמ ָצא לֹו ָעוֹון ֶׁש ִח ְּיבֹו יח,ה)ֲ .עוֹונֹות ֲחמּוִרין ִמׁ ְּש ִפיכּות ָּד ִמים
ְּכ ָל ָיה ְוֹלא ָה ָיה ָׁשם ָּד ָבר ַא ֵחר ֶׁשׁ ָּשקּול ְּכ ֶנ ְגּדֹו ֶאָּלא ְּד ֵמי ָנבֹות, – עוונות שעונשם חמור יותר (פה"מ אבות
ב,א) ,שהמטרה היא להגן על החברה
מפני ריבוי רוצחים (לחומרת הרצח ,ראה
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ " :ו ֵּת ֵצא ָהרּו ַח ַו ַּת ֲעמֹד ִל ְפ ֵני יי" (שם כב,כא; דברי הימים־ב יח,כ; לעיל א,ד).
טֲ 2ע ֵברֹות ֶׁשֵּבין ָא ָדם ְל ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הנוסח בפסוקיםַ :וֵּי ֵצא ָהרּו ַח ַוַּי ֲעמֹד) – זֹו רּו ַח ָנבֹותְ ,ו ֶנ ֱא ַמר ָלּהְּ " :ת ַפ ֶּתה
הּוא – כך מכונות המצוות או האזהרות
שמטרתן להביא לשלמות האדם ,משום שאינן בין אדם לחברו ישירות (מו"נ ג,לה) .על שמירת מצוות אלו ,ה' נותן שכר
בעולם הבא ,אבל על מצוות שבין אדם לחברו ,שכרו של האדם משולם גם בעולם הזה ,מפני שהוא נהנה מחברה
מתוקנת (פה"מ פאה א,א)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – בעניין הרוצחָ " :א ָדם ָעֻׁשק ְּב ַדם ָנ ֶפׁש – [=מעונה ונרדף בגלל רצח (רלב"ג)] – ַעד ּבֹור
ָינּוס [=עד יום מותו ינוס ממקום למקום] ַאל ִי ְת ְמכּו בֹו [=לא יסייע איש בידיו להימלט מעונשו]".
טֵ 3צא ּו ְל ַמד – ביטוי רגיל במשנה תורה לפני הבאת סיפור מקראיֶׁ .ש ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמר ּבֹו – בעצמת רשעותוַ" :רק ֹלא ָה ָיה
ְכ ַא ְח ָאב ֲאֶׁשר ִה ְת ַמֵּכר ַל ֲעׂשֹות ָהַרע ְּב ֵעי ֵני ה' ֲאֶׁשר ֵה ַס ָּתה [=הסיתה] ֹאתֹו ִאי ֶז ֶבל ִאְׁשּתֹו"ֱ .אֹל ֵהי ָהרּוחֹות – אדון הנשמות,
הקדוש ברוך הוא (במדבר טז,כב .למושג 'רוח' ,ראה מו"נ א,מ)ְּ .כ ָל ָיה – מוותְּ .ד ֵמי ָנבֹות – אחאב חמד את כרם נבות וביקש
לקנות אותו ,ומשסירב נבות למכור אותו לו ,הוציא אותו להורג בעלילות שווא של אשת אחאב ,איזבל ,והחרים את
כרמו לאוצר המלך (מלכים-א כא)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרַ " :וֵּי ֵצא ָהרּו ַח [מבין כל צבא השמים] ַוַּי ֲע ֹמד ִל ְפ ֵני יי ַוּיֹא ֶמר ֲא ִני ֲא ַפ ֶּתּנּו [את
אחאב]ַ .וּיֹא ֶמר יי ֵא ָליו ַּבָּמהַ ,וּיֹא ֶמר ֵא ֵצא ְו ָה ִיי ִתי רּו ַח ֶׁש ֶקר ְּב ִפי ָּכל ְנ ִבי ָאיו [=אפתה את נביאי אחאב שיתנבאו כולם
נבואות שקר]ַ .וּיֹא ֶמר [ה'] ְּת ַפ ֶּתה ְו ַגם ּתּו ָכל [=תצליח]ֵ ,צא ַו ֲעֵׂשה ֵכן".
