Page 223 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 223
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ד 201
גֶ 1א ְגרֹוף – רעף (פה"מ כלים יז,יב) או בֲ 2א ָבל ִאם ִנ ְתַּכֵּון ְל ַהּכֹותֹו ַעל ָמ ְת ָניוְ ,ו ָה ָיה ָּבּה ְּכ ֵדי ְל ָה ִמית
מקל עבה (רבי אברהם בן הרמב"ם ,שמות ַעל ָמ ְת ָניוְ ,ו ָה ְל ָכה ָלּה ַעל ִלּבֹוּ ,ו ֵמת – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרגְ .ו ֵכן ָּכל
כא,יח) .אֹו ְמ ִדין – מעריכיםֲ .ח ִמׁ ָּשה ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ְּד ָבִרים – תשלומי החובל בחברו .ואלו
הם :נזק ,צער ,ריפוי ,שבת ובושת (חובל אומדן אדם שהוכה
ומזיק א,א ,וראה ביאורנו שם)ֲ .ה ֵרי ֶזה ָּפטּור
– מפני שיש להניח שהכביד חוליו בגלל גַ 1הַּמֶּכה ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֶא ֶבן אֹו ְּב ֶא ְגרֹוף ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – אֹו ְמ ִדין
דבר אחר ,ולא שטעו בהערכתם (רש"י
אֹותֹוִ :אם ֲא ָמדּוהּו ְל ַח ִּיים – נֹו ֵתן ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים ְו ִנ ְפ ָטר.
סנהדרין עח,ב). ַו ֲא ִפּלּו ָח ָלה ַהֻּמֶּכה ְו ִה ְכִּביד ּו ֵמת ֵמ ֲח ַמת ַהַּמָּכה – ֲהֵרי ֶזה
ד ֶזה ַמֶּטה – מקלֶׁ .ש ֲא ִפּלּו ַהּנֹו ֶטה ָּפטּור.
ָלמּות ָיכֹול ְל ַהֵּלְך ַעל ַהִּמְׁש ֶע ֶנת – שאין גְ 2ו ִאם ֲא ָמדּוהּו ְל ִמי ָתה – אֹו ְסִרין ֶאת ַהַּמֶּכה ְּב ֵבית ַהּסֹ ַהר
בזה ראיה שהבריא (י').
ִמ ָּיד ּו ַמ ְמ ִּתי ִנין ָל ֶזהִ :אם ֵמת – ֵי ָהֵרג ַהַּמֶּכה; ְו ִאם ֵה ֵקל ְו ִנ ְתַרֵּפא
ה ְו ֵה ֵקל ִמַּמה ׁ ֶּש ָה ָיה – אבל לא נתרפא ְרפּו ָאה ְׁש ֵל ָמה ְו ָה ַלְך ַּבּׁשּוק ַעל ַר ְג ָליו ִּכְׁש ָאר ַהְּבִרי ִאין –
רפואה שלמה כשאר הבריאיםְ .ו ֵאין ְמַׁשֵּלם ַהַּמֶּכה ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים ְו ִנ ְפ ָטר.
אֹו ְמ ִדין וכו' – אין מניחים שלאחר
שהבריא חלה במחלה אחרת ,וממנה ד ֶזה ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ַּבּתֹו ָרה " ַעל ִמְׁש ַע ְנּתֹו" (שמותכא,יט) – ֵאינֹו ֶׁש ְּי ַהֵּלְך
מתֶׁ .שַר ְג ַל ִים ַל ָּד ָבר – יש אין סוף
אפשרויות ,ולכן אין מפקיעים דבר ְוהּוא ִנְׁש ָען ַעל ַהַּמֶּטה אֹו ַעל ַא ֵחרֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו ַהּנֹו ֶטה ָלמּות ָיכֹול
מחזקתו (שאמדוהו למיתה) אלא בראיה ְל ַהֵּלְך ַעל ַהִּמְׁש ֶע ֶנתֹ .לא ֶנ ֱא ַמר " ִמְׁש ַע ְנּתֹו" ֶאָּלא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ְמ ַהֵּלְך
ברורה ,ולא בהערכה (פה"מ נזירות ט,ב;
ַעל ִמְׁש ֶע ֶנת ּכֹחֹו ְוֹלא ִי ְה ֶיה ָצִריְך ּכֹ ַח ַא ֵחר ְל ִהׁ ָּש ֵען ָע ָליו.
לביטוי רגל כסיבה ,ראה מו"נ א,כח).
ה ֲא ָמדּוהּו ְל ִמי ָתה ְו ֵה ֵקל ִמַּמה ׁ ֶּש ָה ָיהּ ,ו ְל ַא ַחר ִמָּכאן ִה ְכִּביד
ו ְּכ ָבׁשּוהּוְ ...לתֹוְך ַהַּמ ִים – מנעו אותו
ּו ֵמת – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרגְ .ו ֵאין אֹו ְמ ִדין אֹותֹו ֹא ֶמד ֵׁש ִני ְּכֶׁש ֵה ֵקל,
מלהרים את ראשו מעל פני המיםְ .ו ָי ָצא ֶׁשַר ְג ַל ִים ַל ָּד ָבר.
ֵחץ ִמֵּבי ֵני ֶהן – ואין ידוע מי זרק אותו
שותפות ברצח ורוצח שנתערב באחרים
(פה"מ סנהדרין ט,ג).
ו ִהּכּוהּו ֲעָׂשָרה ְּב ֵני ָא ָדם ְּב ֶעֶׂשר ַמ ְקלֹות ּו ֵמת – ֵּבין ֶׁש ִהּכּוהּו
זֶׁ 2שִּנ ְג ַמר ִּדינֹו – שנגזר דינו למיתה.
ָּב ֶזה ַא ַחר ֶזה ֵּבין ֶׁש ִהּכּוהּו ְּכ ַא ַחתֻּ ,כָּלן ְּפטּוִרין ִמִּמי ַתת ֵּבית
ֶׁש ֵאין ּגֹו ְמִרין ִּדינֹו ֶׁשָּל ָא ָדם ֶאָּלא ְּב ָפ ָניו – ִּדיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָּ" :כל ֶנ ֶפׁש ָא ָדם" (ויקרא כד,יז) – ַעד ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֶא ָחד
בנוכחות הנידון .וכיוון שאין מכירים את ֶׁש ָהַרג ָּכל ַהֶּנ ֶפׁשְ .והּוא ַה ִּדין ִל ְד ָחפּוהּו ְׁש ַנ ִים אֹו ֶׁשְּכ ָבׁשּוהּו
הנידון ,הרי זה כמי שנידון שלא בפניו, ְׁש ַנ ִים ְלתֹוְך ַהַּמ ִים ,אֹו ֶׁש ָהיּו ַרִּבים יֹוְׁש ִבין ְו ָי ָצא ֵחץ ִמֵּבי ֵני ֶהן
ולכן אי אפשר להעמיד שוב את כולם
לדין יחד בפני בית הדין (רדב"ז סנהדרין ְו ָהַרג – ֻּכָּלן ְּפטּוִרין.
יד,ז) .נוכחות הנידון נדרשת אף בשעת
גמר הדין ,שהרי הוא יכול לטעון לזכותו זָ 1זְרקּו ּבֹו ֲעָׂשָרה ֶא ֶבן ֶזה ַא ַחר ֶזה ְו ָכל ַא ַחת ֵמ ֶהן ֵאין ָּבּה
עד להוצאתו להורג ,אף לאחר גמר דין
(סנהדרין יג,א) .ומובן שאם יבואו עדים ְּכ ֵדי ְל ָה ִמיתְ ,ו ָז ַרק ֶא ָחד ֶא ֶבן ָּב ַא ֲחרֹו ָנה ְו ֵיׁש ָּבּה ְּכ ֵדי ְל ָה ִמית,
המכירים אותו ,ששופטים אותו שנית. ּו ֵמת – ֲהֵרי ֶזה ָה ַא ֲחרֹון ֶנ ֱהָרג ָע ָליו.
ְואֹו ְסִרין ֶאת ֻּכָּלן – אלו שנגמר דינם וזה
ז 2רֹו ֵצ ַח ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ְו ִנ ְת ָעֵרב ַּב ֲא ֵחִריםְ ,וֹלא נֹו ַדע ִמי הּוא
שנתערב בהם .ראה לעיל ביאור ב,ה.
ֵמ ֶהן – ֻּכָּלן ְּפטּוִריןְ .ורֹו ֵצ ַח ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַמר ִּדינֹו ֶׁשִּנ ְת ָעֵרב ְּברֹו ְצ ִחים
ֲא ֵחִרים ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדי ָנם – ֻּכָּלן ְּפטּוִרין ִמן ַהִּמי ָתהֶׁ ,ש ֵאין ּגֹו ְמִרין
ִּדינֹו ֶׁשָּל ָא ָדם ֶאָּלא ְּב ָפ ָניוְ ,ואֹו ְסִרין ֶאת ֻּכָּלן.
