Page 227 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 227
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ה 205
ְּבנֹו ִּבְׁש ָג ָגה – ּגֹו ֶלה ַעל ָידֹוַּ .בֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ְּבֶׁש ֲה ָרגֹו ה ֻאָּמנּות ַא ֶחֶרת ֶׁש ֵאינֹו ָצִריְך ָלּה –
מקצוע שאינו נחוץְ .ל ַלְּמדֹוָ ...ח ְכ ָמה
– להוליכו בדרך ישרה ,להקנות לו ֶׁשֹּלא ִּבְׁש ַעת ִלּמּוד ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ְמ ַלְּמדֹו ֻאָּמנּות ַא ֶחֶרת ֶׁש ֵאינֹו
מידות טובות (השווה דעות ו,י ;5פה"מ מכות ָצִריְך ָלּהֲ .א ָבל ִאם ִי ֵּסר ֶאת ְּבנֹו ְּכ ֵדי ְל ַלְּמדֹו ּתֹוָרה אֹו ָח ְכ ָמה
ב,ג .למשמעותו הרחבה של המושג 'חכמה' ,עיין אֹו ֻאָּמנּות ּו ֵמת – ָּפטּור.
מו"נ ג,נד). ו ְו ֵכן ָהַרב ַהַּמֶּכה ֶאת ַּת ְל ִמידֹו ,אֹו ׁ ְשלּו ַח ֵּבית ִּדין ֶׁש ִהָּכה ֶאת
ו ְו ֵכן ָהַרב ַהַּמֶּכה ֶאת ַּת ְל ִמידֹו – ַּב ַעל ִּדין ַהִּנ ְמ ָנע ִמָּלבֹוא ַל ִּדיןְ ,ו ֵה ִמיתּו ִּבְׁש ָג ָגה – ְּפטּוִרין ִמן
ַהָּגלּותֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :ל ְחטֹב ֵע ִצים" (דברים יט,ה) – ְל ִד ְב ֵרי ָה ְרׁשּות;
"ומכה אותן המלמד להטיל עליהן
אימה [יראה ורצינות] ,ואינו מכה אותן
ָי ָצא ָה ָאב ַהַּמֶּכה ֶאת ְּבנֹוְ ,ו ָה ַרב ָהרֹו ֶדה ֶאת ַּת ְל ִמידֹוּ ,וְׁשלּו ַח מכת אויב ,מוסר אכזרי .לפיכך לא יכה
אותן בשוטים ,ולא במקלות( "...תלמוד
תורה ב,ב)ְׁ .שלּו ַח ֵּבית ִּדין – המזמין את ֵּבית ִּדיןֶׁ ,ש ֲהֵרי ָׁש ְגגּו ְו ָהְרגּו ִּבְׁש ַעת ֲעִׂש ַּית ַהִּמ ְצָוה.
הנתבע לדין .וכן הממונה מטעם בית דין המהלך המשפטי לאחר הרצח
להלקות את מי שנתחייב מלקות :אם ז ַּב ְּת ִחָּלה ֶא ָחד ׁשֹו ֵגג ְו ֶא ָחד ֵמ ִזיד ַמ ְק ִּדי ִמין ְל ָעֵרי ִמ ְק ָלט,
הרגו בשעה שהכהו את המכות הראויות
לו ,פטור מן הגלות; ואם הוסיף לו ּו ֵבית ִּדין ֶׁשְּלאֹו ָתּה ָה ִעיר ֶׁש ָהַרג ָּבּה ׁשֹו ְל ִחין ּו ְמ ִבי ִאין אֹותֹו
אפילו מכה אחת ,והרגו ,גולה (סנהדרין ִמׁ ָּשם ְו ָד ִנין אֹותֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :וָׁש ְלחּו ִז ְק ֵני ִעירֹו ְו ָל ְקחּו אֹתֹו
טז,יב) .רֹו ֶדה – מייסר ועונשִּ .בְׁש ַעת ִמׁ ָּשם" (שם יט,יב)ִ .מי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ִמי ָתה – ְמ ִמי ִתין אֹותֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר:
ֲעִׂש ַּית ַהִּמ ְצָוה – התורה פטרה מעונש "ְו ָנ ְתנּו ֹאתֹו ְּב ַיד ּ ֹג ֵאל ַה ָּדם" (שם); ִמי ֶׁשִּנ ְפ ַטר – ּפֹו ְטִרים אֹותֹו,
מוות את מי שלא התכוון שימות חברו ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִהִּצילּו ָה ֵע ָדה ֶאת ָהרֹ ֵצ ַח ִמ ַּיד ּ ֹג ֵאל ַה ָּדם" (במדבר
("בלא איבה") ,ואם כוונתו היתה לטוב, לה,כה); ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ָּגלּות – ַמ ֲח ִזיִרין אֹותֹו ִל ְמקֹומֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר:
התורה פטרה אותו גם מעונש גלות.
ז ַּב ְּת ִחָּלה – תחילת דינו של כל רוצח. "ְו ֵהִׁשיבּו אֹתֹו ָה ֵע ָדה ֶאל ִעיר ִמ ְק ָלטֹו" (שם).
ֶׁשִּנ ְפ ַטר – מעונש מוות ומן הגלות ח ְּכֶׁשְּמִׁשי ִבין אֹותֹו ,מֹו ְסִרין לֹו ְׁש ֵני ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמיםֶׁ ,שָּמא
(לפטורים מן הגלות ,ראה להלן ו,ג-ד).
ַי ַהְר ֶגּנּו ּגֹו ֵאל ַה ָּדם ַּב ֶּדֶרְךְ ,ואֹו ְמִרין ָל ֶהן ' ַאל ִּת ְנ ֲהגּו ּבֹו ִמ ְנ ַהג
ח ְואֹו ְמִרין ָל ֶהן – תלמידי החכמים
ׁשֹו ְפ ֵכי ָּד ִמים; ְּבׁשֹו ֵגג ָּבא ַמ ֲעֶׂשה ְל ָידֹו'.
אומרים לכל מי שירצה לפגוע בו כל
מה שראוי כדי לשכך את רוגזו (פה"מ רוצח בשגגה שיצא מחוץ לעיר מקלטו
מכות ב,ה .ואפשר שאלו הם דברי בית הדין לתלמידי ט רֹו ֵצ ַח ִּבְׁש ָג ָגה ֶׁש ֲהָרגֹו ּגֹו ֵאל ַה ָּדם חּוץ ִל ְתחּום ִעיר ִמ ְק ָלטֹו
– ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :ולֹו ֵאין ִמְׁשַּפט ָמ ֶות" (דברים יט,ו) .י ֶא ָחד
החכמים ,שלא יפגעו בו בדרך).
ט ִל ְתחּום ִעיר ִמ ְק ָלטֹו – רצועה סביב
העיר .ותחומה של העיר הוא כשלושת ַההֹוְרגֹו ַּב ֶּדֶרְך ֹק ֶדם ֶׁש ִּיָּכ ֵנס ְל ִעיר ִמ ְק ָלטֹו ,אֹו ֶׁש ֲהָרגֹו ַּב ֲח ִזיָרתֹו
אלפים אמה מגבול העיר ,כקילומטר ִעם ַהׁ ְּש ַנ ִים ֶׁשּׁשֹו ְמִרין אֹותֹוִ .נ ְכ ַנס ְל ִעיר ִמ ְק ָלטֹוְ ,ו ָי ָצא חּוץ
וחצי (שמיטה ויובל יג,ב) .וכשם שהעיר ִל ְתחּו ָמּה ְּב ָזדֹון – ֲהֵרי ֶזה ִה ִּתיר ַע ְצמֹו ְל ִמי ָתהּ ,וְרׁשּות ְלגֹו ֵאל
קולטת ,אף תחומה קולט (להלן ח,יא). ַה ָּדם ְל ָהְרגֹוְ ,ו ִאם ֲהָרגֹו ָּכל ָא ָדם ֵאין ַח ָּי ִבין ָע ָליוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֵ " :אין
ָּפטּור – שהרי הוא רוצח ,שאדם מועד
לעולם ,אלא שהתורה הקלה בשוגג לֹו ָּדם" (במדבר לה,כז).
(רש"י סנהדרין נז,א; לעיל ביאור ד)ֲ .ה ֵריי יא ָי ָצא חּוץ ִל ְתחּום ִעיר ִמ ְק ָלטֹו ִּבְׁש ָג ָגה – ָּכל ַההֹוְרגֹוֵּ ,בין
ֶזה ִה ִּתיר ַע ְצמֹו ְל ִמי ָתה – מפני שאסור
ּגֹו ֵאל ַה ָּדם ֵּבין ְׁש ָאר ָא ָדםּ ,גֹו ֶלה ַעל ָידֹוֲ .ה ָרגֹו ְּבתֹוְך ְּתחּום לו לצאת מעיר מקלטו לשום עניין (להלן
ז,ח).
ִעיר ִמ ְק ָלטֹוֲ ,א ִפּלּו ּגֹו ֵאל ַה ָּדם – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרג ָע ָליו.
יא ּגֹו ֶלה ַעל ָידֹו – אם הרג אותו
בשגגה ,כגון שחשב שיצא במזיד ,שאינו חייב על הריגתו .אבל אם ידע שיצא בשוגג ,נהרג עליו (צ').
