Page 229 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 229
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ו 207
דְּ 2ב ָכל ָמקֹום – אפילו בתוך עיר ְו ֵאין ָעֵרי ִמ ְק ָלט קֹו ְלטֹות אֹותֹוֶׁ ,ש ֵאי ָנן קֹו ְלטֹות ֶאָּלא ַהְּמ ֻח ָּיב
ָּגלּות ִּב ְל ַבד.
המקלט (פ' בשם הריטב"א מכות ז,ב).
דְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ְמ ָצאֹו ּגֹו ֵאל ַה ָּדם ְּב ָכל ָמקֹום ַו ֲהָרגֹו –
ה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהם – כגון שהוכחשו ָּפטּור .ה ּו ַמה ַּי ֲעֶׂשה ֶזה? ֵיֵׁשב ְו ִיְׁש ֹמר ַע ְצמֹו ִמּגֹו ֵאל ַה ָּדם.
העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות ְו ֵכן ָּכל ָהַר ְצ ָח ִנין ֶׁש ָהְרגּו ְּב ֵעד ֶא ָחד אֹו ְּבֹלא ַה ְתָר ָאה ְו ַכּיֹו ֵצא
(ראה לעיל ד,ח)ֵ .אין ָל ֶהן ָּד ִמים – מי שהורג ָּב ֶהם – ִאם ֲהָר ָגן ּגֹו ֵאל ַה ָּדםֵ ,אין ָל ֶהן ָּד ִמים; ֹלא ִי ְהיּו ֵאּלּו
אותם אינו חייב מיתה ,והמלך רשאי
להרוג אותם (מו"נ ג,מ; מלכים ג,י)ֹ .לא ִי ְהיּו ֲחמּוִרים ֵמ ַההֹוֵרג ְּבֹלא ַּכָּו ָנה.
ֵאּלּו ֲחמּוִרים ֵמ ַההֹוֵרג ְּבֹלא ַּכָּו ָנה – שמי
שהורג אותו אינו חייב על הריגתו, דוגמאות
אפילו לפני שדן בית הדין בעניינו (ראה
ו ֵּכי ַצד? ַהּזֹוֵרק ֶא ֶבן ִלְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ָהַרג ,אֹו ַהּסֹו ֵתר ָּכ ְתלֹו
לעיל ה,י-יא).
ִלְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ָנ ְפ ָלה ֶא ֶבן ְו ֵה ִמי ָתהֵּ ,בין ֶׁש ְּס ָתרֹו ַּבּיֹום ֵּבין
ו סֹו ֵתר – הורסְ .ל ַע ֵּין – לבדוק היטב ֶׁש ְּס ָתרֹו ַּבַּל ְי ָלה – ֲהֵרי ֶזה ָקרֹוב ְל ֵמ ִזיד ְו ֵאינֹו ִנ ְק ָלטִ ,מְּפ ֵני ֶׁשּזֹו
שאין בני אדם עוברים שם. ְּפִׁשיעּות ִהיאֶׁ ,ש ֲהֵרי ָה ָיה לֹו ְל ַע ֵּין ְו ַא ַחר ָּכְך ִי ְזרֹק אֹו ִי ְסּ ֹתר.
ז ַאְׁשָּפה – המקום שצוברים בו זבל. ז ְס ָתרֹו ָל ַאְׁשָּפה ַּבַּל ְי ָלהִ :אם ָהַרִּבים ְמצּו ִיין ָּבּה – ֲהֵרי ֶזה
חֲ 1עׂשּו ָיה ְל ִהָּפנֹות ָּבּה – משמשת
ָקרֹוב ְל ֵמ ִזידְ ,ו ֵאינֹו ִנ ְק ָלט; ְו ִאם ֵאין ָהַרִּבים ְמצּו ִיין ָּבּה ְּכ ָלל
כבית שימושְ .ו ִנ ְקָרה ָא ָדם – אירע
שהגיע לשם אדם ביוםֲ .הֵרי ֶזה ּגֹו ֶלה – – ֲהֵרי ֶזה ָקרֹוב ְל ֹא ֶנסּ ,ו ָפטּור ִמן ַהָּגלּות .חָ 1ה ְי ָתה ָה ַאְׁשָּפה
אין זה קרוב למזיד ,מפני שאין נוהגים
להתפנות בה ביום ,אבל גם אינו קרוב ֲעׂשּו ָיה ְל ִהָּפנֹות ָּבּה ַּבַּל ְי ָלה ְו ֵאי ָנּה ֲעׂשּו ָיה ְל ִהָּפנֹות ָּבּה ַּבּיֹום,
לאונס ,מפני שייתכן שיימצאו בני אדם ְו ִנ ְקָרה ָא ָדם ְו ָיַׁשב ָׁשם ְו ָנ ְפ ָלה ָע ָליו ֶא ֶבן ִּבְׁש ַעת ְס ִתיָרה ּו ֵמת
שם גם ביום (בבלי מכות ח,א). – ֲהֵרי ֶזה ּגֹו ֶלה.
חַ 2א ַחר ֶׁשָּנ ְפ ָלה ָה ֶא ֶבן ָּבא ֶזה ְו ָיַׁשב חְ 2ו ִאם ַא ַחר ֶׁשָּנ ְפ ָלה ָה ֶא ֶבן ָּבא ֶזה ְו ָיַׁשבְ ,ו ָנ ְפ ָלה ָע ָליו
ּו ֵמת – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור ִמן ַהָּגלּות .ט ְו ֵכן ַהּזֹוֵרק ֶאת ָה ֶא ֶבן,
– לאחר שהחלה האבן ליפול בא לשם
אדם .והדברים אמורים בכל המקרים ְו ַא ַחר ֶׁש ָּי ָצאת ִמ ָּידֹו הֹו ִציא ַהָּלה ֶאת רֹאׁשֹו ְו ִקְּב ָלּה – ָּפטּור
ִמן ַהָּגלּותֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ָמ ָצא ֶאת ֵר ֵעהּו" (דברים יט,ה) – ְּפ ָרט
שבהלכה הקודמת .ט הֹו ִציא ַהָּלה
ַלַּמ ְמ ִציא ַע ְצמֹו.
ֶאת רֹאׁשֹו – מן החלון (חובל ומזיק א,יט).
ַלַּמ ְמ ִציא ַע ְצמֹו – שבא לאחר פעולת שגגה הקרובה לזדון – השונא והמתכוון
הרוצח. י ַהּׂשֹו ֵנא ֶׁש ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגה – ֵאינֹו ִנ ְק ָלטֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :והּוא ֹלא
י ֵאינֹו ִנ ְק ָלט – "עונשו חמור מאד אֹו ֵיב לֹו" (במדבר לה,כג) – ֶח ְז ָקתֹו ֶׁשהּוא ָקרֹוב ְל ֵמ ִזידְ .ו ֵאי ֶזה הּוא
ׂשֹו ֵנא? ֶזה ֶׁשֹּלא ִּדֵּבר ִעּמֹו ְׁשלָׁשה ָי ִמים ִמְּפ ֵני ָה ֵאי ָבהְ .ו ֵכן ִאם
וגדול מכדי שיתכפר בגלות ,ולפיכך ִנ ְכ ַנס ְל ֶקֶרן ָזִוית ֶו ֱה ִמיתֹו ָׁשם ִּבְׁש ָג ָגה ,אֹו ֶׁש ְּד ָחפֹו ְּבגּופֹו ,אֹו
לא יגלה" (פה"מ מכות ב,ג) .ויש למלך ֶׁשִּנ ְתַּכֵּון ִל ְזרֹק ְׁש ַּת ִים ְו ָז ַרק ַאְרַּבע ,אֹו ֶׁש ָע ָלה ַעל ַּד ְעּתֹו ֶׁשֻּמ ָּתר
רשות להרוג אותו לתיקון העולם (ראה ַל ֲהרֹג ,אֹו ֶׁשִּנ ְתַּכֵּון ַל ֲהרֹג ֶזה ְו ָהַרג ֶאת ֶזהֲ ,א ִפּלּו ִנ ְתַּכֵּון ַל ֲהרֹג
מלכים ג,י)ֵ .אי ָבה – שנאהְ .ל ֶק ֶרן ָז ִוית – ּגֹוי אֹו ְּב ֵה ָמה ְו ִנ ְמ ָצא ִיְׂשָר ֵאל – ֲהֵרי ָּכל ֵאּלּו ְקרֹו ִבין ְל ֵמ ִזיד,
לפינת רחוב ,שהיה חייב לבדוק קודם
שנכנס לשם וכלי נשק בידו (ר"ח מכות ְו ֵאי ָנן ִנ ְק ָל ִטין.
ז,ב)ֶׁ .ש ְּד ָחפֹו ְּבגּופֹו – ולא נתכוון להרוג
אותו (השווה חובל ומזיק ד,ה)ִ .ל ְזרֹק ְׁש ַּת ִים
– למרחק שתי אמות (כמטר)ֶׁ .ש ָע ָלה
ַעל ַּד ְעּתֹו ֶׁשֻּמ ָּתר ַל ֲהרֹג – ראה לעיל
ביאור ה,ד.
