Page 225 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 225
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ד 203
יִ 1מי ִנין – יהודים שנמשכו בדעתם ְו ַגם ּתּו ָכל" (מלכים־א כב,כב; דברי הימים־ב יח,כא); ַו ֲה ֵרי הּוא ָה ָרָׁשע ֹלא
ָהַרג ְּב ָידֹו ֶאָּלא ִסֵּבב – ַקל ָוחֹ ֶמר ַלהֹוֵרג ְּב ָידֹו.
מתוך סכלותם ותאוותם לכפור בעיקר
שלוש התייחסויות להריגת כופר ,גוי ועובר עברות
מעיקרי התורה ,כגון בייחוד הבורא או
בנבואה או בתורה שבעל פה או בתורה
שבכתב ,שסופם להיות משומדים ואף יַ 1הִּמי ִניןְ ,ו ֵהם עֹו ְב ֵדי ֲעבֹו ָדה ָז ָרה ִמ ִּיְׂשָר ֵאל אֹו ָהעֹוֶׂשה
עובדי עבודה זרה (עבודה זרה ב,ה; תשובה
ג,ז; ממרים ג,א-ג; פה"מ חולין א,ב)ָ .העֹוֶׂשה ֲע ֵברֹות ְל ַה ְכ ִעיסֲ ,א ִפּלּו ָא ַכל ְנ ֵב ָלה אֹו ָל ַבׁש ַׁש ַע ְט ֵנז ְל ַה ְכ ִעיס
ֲע ֵברֹות ְל ַה ְכ ִעיס – עובר עברות מתוך ֲהֵרי ֶזה ִמיןְ ,ו ָה ֶאִּפיקֹורֹו ִסיןְ ,ו ֵהן ֶׁשּכֹו ְפִרין ַּבּתֹוָרה ּו ַבְּנבּו ָאה
מרד בה' וכדי להפגין זלזול בו ובתורתו ִמ ִּיְׂשָר ֵאל – ִמ ְצָוה ְל ָהְר ָגןְ .ו ִאם ֵיׁש ְּב ָידֹו ּ ֹכ ַח ְל ָהְר ָגן ְּב ַס ִיף
ְּב ַפְר ֶה ְס ָיא – הֹוֵרג; ְו ִאם ָלאו – ָיבֹוא ֲע ֵלי ֶהן ַּב ֲע ִלילֹות ַעד
(ראה סה"מ ל"ת סג; מו"נ ג,מא על המושג "את
ֶׁש ְּי ַסֵּבב ֲהִרי ָג ָתן.
ה' הוא מגדף")ַׁ .ש ַע ְט ֵנז – לבוש ארוג
יֵּ 2כי ַצד? ָר ָאה ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶׁשָּנ ַפל ַלְּב ֵארְ ,ו ַה ֻּסָּלם ַּבְּב ֵאר –
מצמר ופשתים יחדיוְ .ו ָה ֶאִּפיקֹורֹו ִסין –
הכופרים בנבואה ובהשגחת ה' (תשובה
ג,ח) .דין זה נאמר גם לעניין מֹוסר (עדות
קֹו ֵדם ּו ְמ ַסֵּלק ַה ֻּסָּלם ְואֹו ֵמר לֹו ' ֲה ֵרי ִני ָטרּוד ְלהֹו ִריד ְּב ִני ִמן יא,י)ִ .מ ְצָוה ְל ָהְר ָגן – הריגתם של אלו
אינה בגדר עונש להם אלא הסרת
מכשול מפני הרבים ,שלא יטעו את ַהַּגגְ ,ו ַא ֲח ִזיֶרּנּו ְלָך'ְ ,ו ַכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו.
ישראל ושלא יקלקלו את דרכי האמונה יא ֲא ָבל ַהּגֹו ִיים ֶׁש ֵאין ֵּבי ֵנינּו ּו ֵבי ָנם ִמ ְל ָח ָמהְ ,ורֹו ֵעי ְּב ֵה ָמה
(ממרים ג,ב; עבודה זרה י,א; פה"מ חולין א,ב; מו"נ ַּד ָּקה ִמ ִּיְׂשָר ֵאלְ ,ו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֵאין ְמ ַסְּב ִבין ָל ֶהן ַהִּמי ָתה,
ְו ָאסּור ְל ַהִּצי ָלן ִאם ָנטּו ָלמּות; ְּכגֹון ֶׁשָר ָאה ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶׁשָּנ ַפל
ג,מא)" ,שהאכזריות על אלו שמטעין את
העם אחר ההבל – רחמים היא בעולם"
(סנהדרין יא,ה) .לכן ,אין נזקקים להתראה ַל ָּים – ֵאינֹו ַמ ֲע ֵלהּוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ַת ֲעמֹד ַעל ַּדם ֵר ֶעָך" (ויקרא
ולסדרי הדין הרגילים כדי להרוג אותם. יט,טז)ְ ,ו ֵאין ֶזה ֵר ֲעָך.
וכל זה" ,מפני שהם מצרין לישראל
ומסירין את העם מאחרי יי" (עבודה יב ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ִיְׂשָר ֵאל ַּב ַעל ֲע ֵברֹות ָהעֹו ֵמד
זרה י,א) .דין זה מוגבל לאדם שכפר
ממחשבתו והלך אחר דעתו הקלה, ְּבִרְׁשעֹו ְוׁשֹו ֶנה ּבֹו ָּת ִמידְּ ,כגֹון ָהרֹו ִעים ְּב ֵה ָמה ַּד ָּקה ֶׁשָּפ ְקרּו
וכן כל הנוהים אחריו .אבל בני אותם ַּבָּג ֵזל ְו ֵהם הֹו ְל ִכים ְּב ִאַּו ְל ָּתםֲ .א ָבל ִיְׂשָר ֵאל ַּב ַעל ֲע ֵברֹות ֶׁש ֵאינֹו
התועים ובני בניהם ,שגדלו בכפירה, עֹו ֵמד ְּבִרְׁשעֹו ָּת ִמידֶ ,אָּלא עֹוֶׂשה ֲע ֵברֹות ַל ֲה ָנ ַית ַע ְצמֹוְּ ,כגֹון
הם בגדר תינוקות שנשבו לבין הגויים אֹו ֵכל ְנ ֵבלֹות ְל ֵת ָאבֹון – ִמ ְצָוה ְל ַהִּצילֹוְ ,ו ָאסּור ַל ֲע ֹמד ַעל
וכאנוסים" ,לפיכך ראוי להחזירן
בתשובה ולמשך אותן בדרכי שלום, ָּדמֹו.
עד שיחזרו לאיתן התורה .וֹלא ימהר
אדם להרגן" (ממרים ג,ג) .רבנו מעיד בפירוש המשנה שדין זה נהג בפועל בימיהם בארצות צפון אפריקה (פה"מ חולין
א,ב .וראה עוד אבל א,י; פה"מ סנהדרין י,א)ְּ .ב ַפ ְר ֶה ְס ָיא – כדי להרתיע אחרים (צ')ָ .יבֹוא ֲע ֵלי ֶהן ַּב ֲע ִלילֹות – ימצא דרך עקיפה
להביא למותם מסיבות אחרות.
יא רֹו ֵעי ְּב ֵה ָמה ַּד ָּקה – שהיו מרעים את בהמותיהם בגזל ובעזות פנים בתוך השדות והכרמים של אחרים (עדות י,ד.)5
לכן ,אסרו חכמים לגדל בהמה דקה בארץ ישראל בשדות ובכרמים ,אך התירו לרעות ביערות ובמדברות (נזקי ממון
ה,ב .וראה ביאורנו שם)ְּ .ב ֵה ָמה ַּד ָּקה – צאן ,כבשים ועזיםֹ .לא ַת ֲעמֹד ַעל ַּדם ֵר ֶעָך – ובגוי עובר גם על איסור "לא ְת ָחֵּנם"
(עבודה זרה י,א).
יב הֹו ְל ִכים ְּב ִאַּו ְל ָּתם – "חיים" בטיפשותם ,מפני ש"הם מתים באמת ,ואף על פי שהם אוכלים ומרגישים" (סה"מ ל"ת
לח) .אֹו ֵכל ְנ ֵבלֹות ְל ֵת ָאבֹון – עובר עברות עקב רדיפת הנאות גופניות.
