Page 226 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 226
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ה 2 04
ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמי ִׁש י ה א ִּבְׁש ָג ָגה – יוגדר בפרק הבא.
הפסוקים וביאורם מובאים בהקדמה
גלות הרוצח בשגגה להלכות אלוּ .גֹו ֶלה – עונש הגלות הוא
כפרה לרוצח (להלן ו,ד) ,הבאה גם לספק
חובת הגלות לו הגנה ו"להשקיט נפש גואל הדם ,כדי
שלא יראה את זה שאירעה המכשלה הזו
א ָּכל ַההֹוֵרג ִּבְׁש ָג ָגה – ּגֹו ֶלה ִמְּמ ִדי ָנה ֶׁש ָהַרג ָּבּה ְל ָעֵרי
ִמ ְק ָלטּ .ו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ְל ַה ְגלֹותֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָיַׁשב ָּבּה ַעד מֹות על ידו" (מו"נ ג,מ)ְ .מ ִדי ָנה – עיר .ובעניין
ַהּ ֹכ ֵהן ַהָּגדֹל" (במדבר לה,כה)ְ .ו ֻה ְז ֲהרּו ֵּבית ִּדין ֶׁשֹּלא ִל ַּקח ּכֹ ֶפר ִמן זמן חזרתו ,כתב רבנו" :ונתלתה חזרתו
ָהרֹו ֵצ ַח ִּבְׁש ָג ָגה ְּכ ֵדי ֵליֵׁשב ְּב ִעירֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :וֹלא ִת ְקחּו ֹכ ֶפר במות האיש שהוא הגדול בבני אדם
והיותר אהוב על כל ישראל ,כי בכך
תשקוט נפש הנפגע אשר נהרג קרובוָ .לנּוס ֶאל ִעיר ִמ ְק ָלטֹו" (שם לה,לב).
כי דבר זה בטבע האדם ,כל מי שאירעו
ב ֵאין ָהרֹו ֵצ ַח ִּבְׁש ָג ָגה ּגֹו ֶלה ֶאָּלא ִאם ֵּכן ֵמת ַהֶּנ ֱהָרג ִמ ָּיד. מפגע ,אם נפגע זולתו בכמותה או יותר
ֲא ָבל ִאם ָח ַבל ּבֹו ִּבְׁש ָג ָגהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֲא ָמדּוהּו ְל ִמי ָתהְ ,ו ָח ָלה חמורה ממנה ,מוצא בכך נחמה על
ּו ֵמת – ֵאינֹו ּגֹו ֶלהֶׁ ,שָּמא הּוא ֵקֵרב ֶאת ִמי ַתת ַע ְצמֹו ,אֹו ָהרּו ַח פגעו ,ואין בפגעי מות בני אדם אצלנו
ִנ ְכ ְנ ָסה ַּב ַחּבּוָרה ַו ֲהָר ַג ְתהּוֲ .א ִפּלּו ָׁש ַחט ּבֹו ָּכל ְׁש ֵני ַה ִּסי ָמ ִנים, קשה יותר ממות כהן גדול" (מו"נ ג,מ).
ּ ֹכ ֶפר – תשלום במקום עונש מוות.
ב ָח ַבל ּבֹו – פצע אותוָ .הרּו ַח ִנ ְכ ְנ ָסה ְו ָע ַמד ְמ ַעט – ֵאינֹו ּגֹו ֶלה ַעל ָידֹוְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֹלא ִּפ ְרֵּכס ְּכ ָלל,
ַּב ַחּבּוָרה – שהזדהם הפצע או נחשף אֹו ֶׁשׁ ְּש ָחטֹו ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאין ָהרּו ַח ְמ ַנׁ ֶּש ֶבת ּבֹוְּ ,כגֹון ַּב ִית ָסתּום
לגורמי מוות אחריםֲ .א ָמדּוהּו – העריכו.
ֶׁשְּלַׁש ִיׁש – ֲהֵרי ֶזה ּגֹו ֶלהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. ֵאינֹו ּגֹו ֶלה – ומפני שהיה שוגג מקילין
עליו (השווה לדין ההורג במזיד לעיל ד,ג; המאירי ישראל וגוי
גטין ע,ב)ֶׁ .שָּמא הּוא ֵק ֵרב ֶאת ִמי ַתת
ג ִיְׂשָר ֵאל ֶׁש ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגה ֶאת ָה ֶע ֶבד אֹו ֶאת ֵּגר ּתֹוָׁשב – ּגֹו ֶלה. ַע ְצמֹו וכו' – יש להקל ,אם יש חשש
שדבר אחר קירב את מיתת הנהרג (י').
ְו ֵכן ָה ֶע ֶבד ֶׁש ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגה ֶאת ִיְׂשָר ֵאל אֹו ֶאת ֵּגר ּתֹוָׁשבְ ,ו ֵכן
ְׁש ֵני ַה ִּסי ָמ ִנים – קנה הנשימה והוושט ֵּגר ּתֹוָׁשב ֶׁש ָה ַרג ֶאת ֵּגר ּתֹוָׁשב אֹו ֶאת ָה ֶע ֶבד ִּבְׁש ָג ָגה – ּגֹו ֶלה,
שהמזון עובר בו ,מפני שחיתוכם של
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִ " :ל ְב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל ְו ַלֵּגר ְו ַלּתֹוָׁשב ְּבתֹו ָכם" (שם לה,טו). אלו גורם למוות ודאי תוך זמן קצר
(גירושין ב,יג; יג,יז)ִּ .פְרֵּכס – רעד ונע ד ֵּגר ּתֹוָׁשב ֶׁש ָה ַרג ֶאת ִיְׂש ָר ֵאל ִּבְׁש ָג ָגה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא
תנועות בלתי רצוניות בשעת המוות
ׁשֹו ֵגגֲ ,הֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרג; ָא ָדם מּו ָעד ְלעֹו ָלםְ .ו ֵכן ֵּגר ּתֹוָׁשב ֶׁש ָהַרג (פה"מ אהלות א,ז).
ֵּגר ּתֹוָׁשב ִמְּפ ֵני ֶׁש ָע ָלה ַעל ַּד ְעּתֹו ֶׁשֻּמ ָּתר ְל ָהְרגֹו – ֲהֵרי ֶזה ָקרֹוב
ְל ֵמ ִזידְ ,ו ֶנ ֱהָרג ָע ָליו ,הֹו ִאיל ְו ִנ ְתַּכֵּון ְל ָהְרגֹוְ .וגֹוי ֶׁש ָהַרג ֶאת ג ֶע ֶבד – עבד גוי ברשות יהודי המל
אותו ומטביל אותו לשם עבדות ,שהוא
ַהּגֹוי ִּבְׁש ָג ָגה – ֵאין ָעֵרי ִמ ְק ָלט קֹו ְלטֹות אֹותֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִ " :ל ְב ֵני במצב ביניים בין יהודי לבין גוי ,שחייב
ִיְׂש ָר ֵאל" (שם). במצוות כאישה (איסורי ביאה יב,יא; חגיגה
ב,אֵּ .)3גר ּתֹוָׁשב – גוי המקיים את שבע
מצוות בני נח ,מפני שציווה אותם בהן מכת מצוה
ה ַהֵּבן ֶׁש ָהַרג ֶאת ָא ִביו ִּבְׁש ָג ָגה – ּגֹו ֶלהְ .ו ֵכן ָה ָאב ֶׁש ָהַרג ֶאת הקב"ה בתורה ,והוא הרשאי לגור בארץ
ישראל .ואין מקבלים גר תושב אלא
בזמן שהיובל נוהג (איסורי ביאה יד,ז-ח; מלכים ח,יא).
ד ָא ָדם מּו ָעד ְלעֹו ָלם – מוטלת עליו אחריות על כל מעשיו כבדיני נזיקין (י' .וראה חובל ומזיק א,יא) .ורק ביהודי הקלו
להבחין בין הורג בשגגה לבין הורג במזידִ .מְּפ ֵני ֶׁש ָע ָלה ַעל ַּד ְעּתֹו ֶׁשֻּמ ָּתר ְל ָהְרגֹו – ובגוי "לא תיחשב זו להם שגגה,
מפני שהיה לו ללמוד ולא למד" (מלכים י,א) ,כמקובל בימינו ברוב מדינות העולם שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מן
העונש (לדינו של ישראל ,ראה להלן ו,י)ֵ .אין ָע ֵרי ִמ ְק ָלט קֹו ְלטֹות אֹותֹו – "שאם הרגו גואל הדם – אינו נהרג עליו" (שם).
