Page 232 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 232
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ז 210
קבורה בערי המקלט ג ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו – שנפסק דינו (סנהדרין
ג רֹו ֵצ ַח ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ְל ַה ְגלֹותֹוּ ,ו ֵמת ֹק ֶדם ֶׁש ִּי ְג ֶלה – מֹו ִלי ִכין כא,ג) .מֹו ִלי ִכין ַע ְצמֹות ָהרֹו ֵצ ַח ִמׁ ָּשם
ְל ִק ְבֵרי ֲאבֹו ָתיו – שהרי אף אם היה חי,
ַע ְצמֹו ָתיו ְלָׁשםְ .ורֹו ֵצ ַח ֶׁשֵּמת ְּב ִעיר ִמ ְק ָלטֹו – קֹו ְבִרין אֹותֹו היה יוצא משם (ראה להלן ט) .ומוליכים
ָׁשםּ .ו ְב ֵעת ֶׁש ָּימּות ַהּ ֹכ ֵהן ַהָּגדֹול ,מֹו ִלי ִכין ַע ְצמֹות ָהרֹו ֵצ ַח
את עצמותיו להביאן לקבורת קבע.
ִמׁ ָּשם ְל ִק ְבֵרי ֲאבֹו ָתיו.
ד ְׁש ָאר ַהְּלִו ִּיים ַהּׁשֹו ְכ ִנים ְּב ָעֵרי ִמ ְק ָלט
ד ְׁש ָאר ַהְּלִו ִּיים ַהּׁשֹו ְכ ִנים ְּב ָעֵרי ִמ ְק ָלט – ְּכֶׁש ָּימּות ֶא ָחד ֵמ ֶהן,
– שניתנו להם בארץ ארבעים ושמונה
ֵאינֹו ִנ ְקָּבר ָּב ִעיר ְוֹלא ְּבתֹוְך ַה ְּתחּוםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ִמ ְגְרֵׁשי ֶהם עיר ,שש מהן ערי מקלט (ככתוב בספר
ִי ְהיּו ִל ְב ֶה ְמ ָּתם ְו ִל ְר ֻכָׁשם ּו ְל ֹכל ַח ָּי ָתם" (במדבר לה,ג) – ְל ַח ִּיים במדבר לה,ו-ח; וראה שמיטה ויובל יג,א)ְ .וֹלא
ְּבתֹוְך ַה ְּתחּום – שלושת אלפים אמה
ִנ ְּתנּוֹ ,לא ִל ְקבּוָרה. סביב לעיר (שמיטה ויובל יג,ב)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר:
"ְו ָהיּו ֶה ָעִרים ָל ֶהם ָלָׁש ֶבתּ ,ו ִמ ְג ְרֵׁשי ֶהם
הריגה בשגגה בעיר המקלט [=תחומי העיר] ִי ְהיּו ִל ְב ֶה ְמ ָּתם ְו ִלְר ֻכָׁשם
ה רֹו ֵצ ַח ֶׁש ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגה ְּב ִעיר ִמ ְק ָלטֹו – ּגֹו ֶלה ָּבּה ִמׁ ְּשכּו ָנה ּו ְל ֹכל ַח ָּי ָתם".
ִלְׁשכּו ָנהְ ,ו ֵאינֹו יֹו ֵצא ִמן ָה ִעירּ .ו ֶבן ֵלִוי ֶׁש ָהַרג ִּב ְמ ִדי ָנתֹו – ה ְו ֵאינֹו יֹו ֵצא ִמן ָה ִעיר – מפני שאסור
ּגֹו ֶלה ִל ְמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת ֵמ ָעֵרי ַהְּלִו ִּייםְ ,ל ִפי ֶׁשֻּכָּלן קֹו ְלטֹותְּ ,כמֹו
ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (להלן ח,ט)ְ .ו ִאם ָה ַרג חּוץ ֵמ ָע ֵרי ַהְּל ִו ִּיים ּו ָב ַרח ְל ִעירֹו לו לצאת ממנה בגלל הרצח הראשון
(להלן ח)ִּ .ב ְמ ִדי ָנתֹו – בעירוּ .גֹו ֶלה
– ֲהֵרי זֹו קֹו ְל ַטּתּו. ִל ְמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת ֵמ ָעֵרי ַהְּלִו ִּיים – חייב
הוא לצאת מעירו ,מפני שלא דר בה
תושבי עיר המקלט
כרוצח בשגגה.
ו ִעיר ִמ ְק ָלט ֶׁשֻרָּבּה ַר ְצ ָח ִנין – ֵאי ָנּה קֹו ֶל ֶטתֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִדֶּבר
ו ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָנס ֶאל ַא ַחת ֵמ ֶה ָעִרים
ְּב ָא ְז ֵני ִז ְק ֵני ָה ִעיר ַה ִהיא ֶאת ְּד ָב ָריו" (יהושע כ,ד)ְ ,וֹלא ֶׁשׁ ָּשוּו
ִּד ְבֵרי ֶהם ִל ְד ָבָריוְ .ו ֵכן ִעיר ֶׁש ֵאין ָּבּה ְז ֵק ִנים – ֵאי ָנּה קֹו ֶל ֶטת, ָה ֵאֶּלה ְו ָע ַמד ֶּפ ַתח ַׁש ַער ָה ִעיר ְו ִדֶּבר
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִ " :ז ְק ֵני ָה ִעיר ַה ִהיא". ְּב ָא ְז ֵני ִז ְק ֵני ָה ִעיר ַה ִהיא ֶאת ְּד ָבָריו
החיים בעיר המקלט [=את בקשתו להינצל מפני גואל
הדם]ְ ,ו ָא ְספּו ֹאתֹו ָה ִעיָרה ֲא ֵלי ֶהם
ז רֹו ֵצ ַח ֶׁשָּג ָלה ְל ִעיר ִמ ְק ָלט ְוָרצּו ַא ְנֵׁשי ָה ִעיר ְל ַכְּבדֹו – יֹא ַמר ְו ָנ ְתנּו לֹו ָמקֹום ְו ָיַׁשב ִעָּמם"ְ .וֹלא ֶׁשׁ ָּשוּו
ִּד ְבֵרי ֶהם ִל ְד ָבָריו – שהם באותו מעמד.
ָל ֶהם 'רֹו ֵצ ַח ָא ִני'ָ .א ְמרּו לֹו ' ַאף ַעל ִּפי ֵכן' – ְי ַקֵּבל ֵמ ֶהן.
ְז ֵק ִנים – בית דין (י').
ח ַהּגֹו ֶלה ֵאינֹו יֹו ֵצא ֵמ ִעיר ִמ ְק ָלטֹו ְלעֹו ָלםַ ,ו ֲא ִפּלּו ִל ְד ַבר
ז ָא ְמרּו לֹו ַאף ַעל ִּפי ֵכן – אנו רוצים
ִמ ְצָוה אֹו ְל ֵעדּותֵּ ,בין ֵעדּות ָממֹון ֵּבין ֵעדּות ְנ ָפׁשֹות,
ַו ֲא ִפּלּו ְל ַהִּציל ֶנ ֶפׁש ְּב ֵעדּותֹו אֹו ְל ַהִּציל ִמ ַּיד ַהַּג ִיסִ ,מ ַּיד לכבד אותך.
ַהָּנ ָהרִ ,מ ַּיד ַה ְּד ֵל ָקה ּו ִמ ַּיד ַהַּמּפֹ ֶלתֲ .א ִפּלּו ָּכל ִיְׂשָר ֵאל ְצִרי ִכין
ִל ְתׁשּו ָעתֹוְּ ,כיֹו ָאב ֶּבן ְצרּו ָיה – ֵאינֹו יֹו ֵצא ִמׁ ָּשם ְלעֹו ָלם ַעד ח ֵאינֹו יֹו ֵצאְ ...לעֹו ָלם – כעונש.
ֶׁש ָּימּות ַהּכֹ ֵהן ַהָּגדֹול; ְו ִאם ָי ָצא – ִה ִּתיר ַע ְצמֹו ְל ִמי ָתהְּ ,כמֹו
ְל ַהִּציל ֶנ ֶפׁש ְּב ֵעדּותֹו – כגון להעיד
ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ה,י). על עדי שקרַּ .ג ִיס – צבאַ .מּ ֹפ ֶלת –
התמוטטות בתים (פה"מ תעניות ג,א).
ִל ְתׁשּו ָעתֹו – שיושיע אותם מיד אויב.
יֹו ָאב ֶּבן ְצרּו ָיה – מצביא במלכות
דודַ .עד ֶׁש ָּימּות ַהּכֹ ֵהן ַהָּגדֹול – כיוון
שמי שנהרג קרוב משפחתו מוצא אז
מרגוע לנפשו ,מפני שטבע מי שפגע
בו אסון שהוא מוצא נחמה כשפוגע
אסון בזולתו ,ואחד האסונות החמורים
בישראל הוא מות הכהן הגדול (מו"נ
ג,מ).
