Page 236 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 236
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ט 214
פרק ט – הקדמה :הפסוקים וביאורם מובאים בהקדמה בעת החקירה ויציאת הזקנים והמדידה והבאת העגלה,
להלכות אלו .עגלה ערופה המתוארת בשני הפרקים שתרבה שיחת בני אדם ודיבורם ,ואולי בפרסום הדבר
הבאים ,ט–י ,היא אחת מן המצוות שאין טעמן גלוי .יוודע ההורג ,ויאמר אותו שידע את ההורג או שמע עליו
ו"אמרו חכמים [שהם] חוקים שחקקתי לך ואין לך רשות או הורוהו על כך נסיבות 'פלוני הוא ההורג' .כי משיאמר
להרהר בהן ,ויצרו שלאדם נוקפו בהן ,ואומות העולם אדם ,ואפילו אישה או שפחה' ,פלוני הרגו' ,לא תיערף
משיבין עליהן" (מעילה ח,ח .)2ויש לה טעם" ,כלומר תכלית העגלה .וכבר נקבע שאם נודע ההורג ונתעלמו ממנו,
מועילה בהחלט ,אלא שהיא נעלמת ממנו ,אם מחמת והעידו [לפני ה'] על עצמם שאינם יודעים אותו ,תהיה
קוצר שכלינו או לחוסר ידיעתנו" (מו"נ ג,כו) .ואמר רבנו בכך עזות גדולה ואשמה חמורה .נמצא כי אפילו אישה,
שמטרת ההלכות הללו להביא לגילוי הרוצח ולמנוע אם ידעה ,היא אומרת .ומשיוודע ,הושגה התועלת .כי
מקרי רצח .עם זאת ,פרטי ההלכות הם עדיין בבחינת אף על פי שלא יהרגוהו בית דין ,יהרגהו המלך ,שהוא
'חוק' ,שהרי אפשר לנקוט בשיטות אחרות" .אבל עגלה רשאי להרוג בידים מוכיחות .ואם לא יהרגנו המלך,
ערופה הרי תועלתה ברורה .כי אשר יביאנה היא העיר יהרגנו גואל הדם ,וימצא תחבולה להתנכל לו להרגו .הנה
הקרובה אל החלל ,ועל הרוב ההורג ממנה ,וזקני אותה נתבאר כי תועלת עגלה ערופה היא גילוי ההורג .ולחיזוק
העיר מעידים את ה' שהם לא נתרשלו בתיקון הדרכים עניין זה ,שהמקום אשר תיערף בו העגלה לא יעבד בו
ושמירתם וליווי כל עובר אורח ,כפי שבא בפירוש .ואף ולא יזרע לעולם ,והרי בעל אותה הקרקע יחפש כל מיני
על פי שזה נהרג לא בגלל הזנחתינו התיקונים הכלליים ,עצות ויחקור עד שיודע ההורג ,כדי שלא תיערף העגלה,
והרי אין אנו יודעים מי הרג את זה .והכרחי על הרוב ולא תאסור עליו אדמתו זו לעולם" (מו"נ ג,מ).
ּ ֶפ ֶרק ְּת ִׁשי ִעי ב קֹו ְבִרין ֶאת ַהֶּנ ֱהָרג ִּב ְמקֹומֹו – כדין
עגלה ערופה ט כל מת מצוה ,שקונה את מקומו ונקבר
במקום שנמצא בו (להלן ט; נזקי ממון ה,ג;10
המצוה פה"מ ׂשוטה ט,ג)ֶׁ .שהּוא ׁשֹו ֵטף ְּב ָח ְז ָקה –
שזרימתו חזקה ,אף אם אין בו מים רבים
א ָהרּוג ֶׁשִּנ ְמ ָצא נֹו ֵפל ָּב ָאֶרץְ ,וֹלא נֹו ַדע ִמי ִהָּכהּו – ַמִּני ִחין (פה"מ שם ט,ה)ְ " .והֹו ִרדּו ִז ְק ֵני ָה ִעיר ַה ִהוא
ֶאת ָה ֶע ְג ָלה ֶאל ַנ ַחל ֵאי ָתן ֲאֶׁשר ֹלא ֵי ָע ֵבד
אֹותֹו ִּב ְמקֹומֹוְ ,ויֹו ְצ ִאין ֲח ִמׁ ָּשה ְז ֵק ִנים ִמֵּבית ִּדין ַהָּגדֹול ּבֹו ְוֹלא ִי ָּז ֵר ַעְ ,ו ָעְרפּו ָׁשם ֶאת ָה ֶע ְג ָלה
ֶׁשִּבירּוָׁש ַ ִלםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ָי ְצאּו ְז ֵק ֶניָך ְוׁשֹ ְפ ֶטיָך" (דברים כא,ב),
ּומֹו ְד ִדין ִמֶּמּנּו ֶאל ֶה ָעִרים ֶׁש ְּס ִביבֹות ֶה ָח ָללֲ .א ִפּלּו ִנ ְמ ָצא ַּבָּנ ַחל".
ְּב ַצד ִעיר זֹוֶׁ ,ש ַה ָּד ָבר ָידּו ַע ְּבַו ַּדאי ֶׁש ִהיא ַהְּקרֹו ָבה – ִמ ְצָוה
גְ 1ועֹוְר ִפין – כורתים את ראשה מן
ִל ְמּדֹד.
העורףֻ .קִּפיס – גרזן לחתוך בו בשר
(פה"מ בכורות א,ז)ִ .ז ְק ֵני – חכמי .רֹו ֲח ִצין
ב ַא ַחר ֶׁשּמֹו ְד ִדיןְ ,ונֹו ְד ָעה ָה ִעיר ַהְּקרֹו ָבה – קֹו ְבִרין ֶאת ֶאת ְי ֵדי ֶהם ָׁשם – במי הנחל.
ַהֶּנ ֱהָרג ִּב ְמקֹומֹוְ ,וחֹו ְזִרין ִז ְק ֵני ְירּוָׁש ַ ִלם ִל ְמקֹו ָמןּ ,ו ֵבית ִּדין גְ 2ואֹו ְמִרין – כאמור בתורהְ" :ו ִנְּגׁשּו
ֶׁשְּלאֹו ָתּה ָה ִעיר ְמ ִבי ִאין ֶע ְג ַלת ָּב ָקר ִמׁ ֶּשְּל ַא ְנֵׁשי אֹו ָתּה ָה ִעיר,
ַהּכֹ ֲה ִניםְ ...וכֹל ִז ְק ֵני ָה ִעירְ ...ו ָענּו ְו ָא ְמרּו
[בית הדין וזקני העיר] ָי ֵדינּו ֹלא ָׁש ְפכּו
ּומֹוִרי ִדין אֹו ָתּה ֶאל ַנ ַחל ֶׁשהּוא ׁשֹו ֵטף ְּב ָח ְז ָקהְ ,ו ֶזה הּוא ֶאת ַה ָּדם ַה ֶּזה ְו ֵעי ֵנינּו ֹלא ָראּו [ואף על
" ֵאי ָתן" ָה ָאמּור ַּבּתֹו ָרה (שם כא,ד). פי שחכמי העיר בוודאי לא רצחו אותו,
זהו וידוי כלפי ה' שלא גרמו למותו
גְ 1ועֹוְר ִפין אֹו ָתּה ָׁשם ַּב ֻּקִּפיס ֵמ ֲאחֹוֶרי ָהּ .ו ֵבית ִּדין ֶׁשְּלאֹו ָתּה בהתרשלות על שמירה על חיי אדם (מו"נ
ג,מ; פה"מ ׂשוטה ט,ו)][ .והכהנים אומרים]
ָה ִעיר ִעם ָּכל ִז ְק ֵני ָה ִעירֲ ,א ִפּלּו ֵהן ֵמ ָאהַ ,הּ ֹכל רֹו ֲח ִצין ֶאת ַּכֵּפר ְל ַעְּמָך ִיְׂשָר ֵאל ֲאֶׁשר ָּפ ִדי ָת יי ְו ַאל
ְי ֵדי ֶהם ָׁשםִּ ,ב ְמקֹום ֲעִרי ָפ ָתּה ֶׁשָּל ֶע ְג ָלה.
ִּת ֵּתן ָּדם ָנ ִקי [=עונש על דם אדם זכאי
גְ 2ואֹו ְמִרין ָׁשם ְּבתֹוְך ַהַּנ ַחל ִּב ְלׁשֹון ַהּ ֹק ֶדׁש " ָי ֵדינּו ֹלא (ת"א)] ְּב ֶקֶרב ַעְּמָך ִיְׂשָר ֵאלְ ,ו ִנַּכֵּפר ָל ֶהם
ַה ָּדם [=ובזה יתכפר העוון]"ְ .מזֹונֹות –
ָׁש ְפכּו ֶאת ַה ָּדם ַה ֶּזה ְו ֵעי ֵנינּו ֹלא ָראּו" (שם כא,ז)ְּ ,כלֹו ַמר ֶׁשֹּלא שאם היה עני הזקוק למזון ,לא נמנענו
ָּבא ְל ָי ֵדינּו ַהֶּנ ֱהָרג ַה ֶּזה ּו ְפ ַטְרנּוהּו ְּבֹלא ְמזֹונֹותְ ,וֹלא ְר ִאינּוהּו מלספק לו כל צורכו (ראה מתנות עניים ז,ח).
