Page 240 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 240
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק י 2 18
האיסור ליהנות מן העגלה הערופה
ו ֶע ְג ָלה ֲערּו ָפה ֲאסּוָרה ַּב ֲה ָנ ָיהְ ,ו ִנ ְקֶּבֶרת ִּב ְמקֹום ֲעִרי ָפ ָתּה.
ּו ִמׁ ֶּש ֵּתֵרד ַלַּנ ַחל ֵּת ָא ֵסר ַּב ֲה ָנ ָיהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ֶנ ֶעְר ָפה.
ְו ִאם ֵמ ָתה אֹו ִנְׁש ֲח ָטה ַא ַחר ְיִרי ָד ָתּה – ֲהֵרי זֹו ֲאסּוָרה ַּב ֲה ָנ ָיה,
ְו ִת ָּק ֵבר.
ז ִנ ְמ ְצאּו ֵע ֶדי ָה זֹו ְמ ִמין – ֲהֵרי זֹו ֻמ ֶּתֶרת ַּב ֲה ָנ ָיהֵּ .כי ַצד? ז זֹו ְמ ִמין – עדי שקר שזממו להרשיע
ְּכגֹון ֶׁש ָא ַמר ֵעד ֶא ָחד ' ֲא ִני ָר ִאי ִתי ֶאת ַההֹוֵרג'ּ ,ו ָבאּו ְׁש ַנ ִים יהודי ,שעונשם מן התורה הוא:
"ַו ֲעִׂשי ֶתם לֹו ַּכ ֲאֶׁשר ָז ַמם ַל ֲעׂשֹות ְל ָא ִחיו"
(דברים יט,יט) .ואין עד נעשה זומם ,עד ְו ִה ְכ ִחיׁשּוהּו ְו ָא ְמרּו לֹו 'ֹלא ָר ִאי ָת'ְ ,ו ִה ְפ ִריׁשּו ֶאת ָה ֶע ְג ָלה
שיעידו עליו שניים שלא ייתכן שהיה
ְוהֹוִרידּו ָה ַלַּנ ַחל ְל ָעְר ָפּה ַעל ִּפי ֶהםְ ,ו ַא ַחר ָּכְך הּו ְזמּו ַהׁ ְּש ַנ ִים יכול לראות את האירוע ,כגון שהיה
– ֲהֵרי זֹו ֻמ ֶּתֶרת ַּב ֲה ָנ ָיה. אתם בזמן האירוע במקום אחר ולא
ח ִנ ְמ ָצא ַההֹוֵרג ַעד ֶׁשֹּלא ֵּת ָעֵרף ָה ֶע ְג ָלה – ֵּת ֵצא ְו ִתְר ֶעה במקום שהוא מעיד עליוֲ .הֵרי זֹו ֻמ ֶּתֶרת
ַּב ֲה ָנ ָיה – מפני שהוקדשה בטעות.
ח ֵּת ֵצא ְו ִתְר ֶעה ָּב ֵע ֶדר – כשאר חוליןָּ .ב ֵע ֶדרִ .נ ְמ ָצא ַא ַחר ֶׁשֶּנ ֶע ְר ָפה – ִּת ָּק ֵבר ִּב ְמקֹו ָמּהֶׁ ,ש ַעל ַה ָּס ֵפק
ָּב ָאה ִמ ְּת ִחָּל ָתּה; ִּכְּפָרה ְס ֵפ ָקּה ְו ָה ְל ָכה ָלּהְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּנ ְמ ָצא ֶׁש ַעל ַה ָּס ֵפק ָּב ָאה ִמ ְּת ִחָּל ָתּה וכו' – בגלל
ָהרֹו ֵצ ַח ַא ַחר ֲעִרי ָפ ָתּה – ֲהֵרי ֶזה ֵי ָהֵרגֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ַא ָּתה ְּת ַב ֵער שהציבור אינו יודע מי רצח ,והכפרה
היא לבית הדין אך לא לרוצחַ .ה ָּדם
ַה ָּדם ַהָּנ ִקי ִמִּק ְרֶּבָך" (דברים כא,ט).
ַהָּנ ִקי – הרוצח ששפך דם נקי (ת"א).
האיסור לעבוד במקום שנערפה העגלה טַ 1הַּנ ַחל ֶׁשֶּנ ֶעְר ָפה ּבֹו – המקום
טַ 1הַּנ ַחל ֶׁשֶּנ ֶעְר ָפה ּבֹו ָה ֶע ְג ָלה ָאסּור ִּב ְזִרי ָעה ַו ֲעבֹו ָדה ְלעֹו ָלם, שנערפה בו העגלה ,ולא כל הנחל (ק').
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֲ " :אֶׁשר ֹלא ֵי ָע ֵבד ּבֹו ְוֹלא ִי ָּז ֵר ַע" (שם כא,ד)ְ .ו ָכל ָהעֹו ֵבד ָאסּור ִּב ְזִרי ָעה ַו ֲעבֹו ָדה ְלעֹו ָלם – מפני
ָׁשם ֲעבֹו ָדה ְּבגּו ָפּה ֶׁשַּל ַּקְר ַקעְּ ,כגֹון ֶׁש ָחַרׁש אֹו ָח ַפר אֹו ָז ַרע אֹו
שעל ידי זה ישתדל בעל האדמה לסייע
ָנ ַטע ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֵאּלּו – לֹו ֶקה. באיתור הרוצח ,כדי למנוע את עריפת
העגלה דבר שיאסור עליו לעבד את
אדמתו לעולם (מו"נ ג,מ).
טּ 2ו ֻמ ָּתר ִל ְסרֹק ָׁשם ִּפְׁש ָּתן ּו ְל ַנ ֵּקר ָׁשם ֲא ָב ִניםֶׁ ,ש ֶּזה ְּכ ִמי טִ 2ל ְסרֹק ָׁשם ִּפְׁש ָּתן – נחל הוא
מקום מועדף לשרות את הפשתן ,ולכן
היו עושים בקרבתו מלאכות נוספות ֶׁש ָא ַרג ָׁשם ֶּב ֶגד אֹו ְּת ָפרֹוֶׁ ,ש ֵאי ָנּה ְמ ָלא ָכה ְּבגּוף ַה ַּק ְר ַקע;
ְל ָכְך ֶנ ֱא ַמר "ֹלא ֵי ָע ֵבד ּבֹו ְוֹלא ִי ָּז ֵר ַע" (שם) – ַמה ְּזִרי ָעה ְּבגּו ָפּה בפשתן .לפני המשרה משירים את
ֶׁשַּל ַּקְר ַקעַ ,אף ָּכל ֲעבֹו ָדה ֶׁשֶּנ ֶא ְסָרה ָׁשם ֵאי ָנּה ֶאָּלא ְּבגּו ָפּה פקעות הזרעים בסריקה לזריעה בעונה
הבאה כדי שלא יתקלקלו במי המשרה.
ֶׁשַּל ַּקְר ַקע. אחרי המשרה והייבוש ממנה ,אפשר
לנפץ שם את ההוצנים (קני הפשתן)
על ידי כתישה וסירוק ,ובכך להמנע כפייה להביא את העגלה
מהובלת הפסולת למקום אחר .עבודות י ַא ְנֵׁשי ִעיר ְקרֹו ָבה ֶׁשִּנ ְת ַא ֲחרּו ְוֹלא ֵה ִביאּו ֶע ְג ָלה ֲערּו ָפה –
אלה מתקיימות בגידולי קרקע ולכן
ּכֹו ִפין אֹו ָתן ּו ְמ ִבי ִאין ַו ֲא ִפּלּו ְל ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִניםֶׁ ,ש ַח ָּי ֵבי ֶע ְג ָלה לכאורה אפשר לחשוב שזה אסורְ .ל ַנ ֵּקר
ֲערּו ָפה ֶׁש ָע ַבר ֲע ֵלי ֶהן יֹום ַהִּכּפּוִרים ַח ָּי ִבין ְל ָה ִביא ְל ַא ַחר יֹום ָׁשם ֲא ָב ִנים – לסתת אבנים (פה"מ שוטה
ט,ה)ֶׁ .ש ֶּזה ְּכ ִמי ֶׁש ָאַרג ָׁשם וכו' – אף ַהִּכּפּו ִרים.
על פי שהוא משתמש באבני הנחל או
במימיו ,אין הדבר נחשב כשימוש במקום ,כפי שבאריגה ובתפירה אין שימוש בגוף הקרקע.
