Page 238 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 238
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ט 216
י ִנ ְמ ְצאּו ֵמ ִתים ַרִּבים ֶזה ְּב ַצד ֶזה – מֹו ְד ִדין ֵמ ָח ְטמֹו ֶׁשְּל ָכל י מֹו ְד ִדין ִמן ָה ֶע ְליֹון ְּכמֹות ֶׁש ֵהן ֻמָּנ ִחין
ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ֵמ ֶהןְ .ו ִאם ָה ְי ָתה ִעיר ַא ַחת ְקרֹו ָבה ְל ֻכָּלן – ְמ ִבי ָאה – ואין מודדין מן התחתון ,מפני שהוא
ֶע ְג ָלה ַא ַחת ַעל ֻּכָּלןִ .נ ְמ ְצאּו ֶזה ַעל ַּגֵּבי ֶזה – מֹו ְד ִדין ִמן טמון תחת העליון (י'; לדין טמון ,ראה ההלכה
ָה ֶע ְליֹוןְּ ,כמֹות ֶׁש ֵהן ֻמָּנ ִחין. הבאה).
מתי אין עורפים עגלה יא ֹלא ָחנּוק – שמא נחנק מאליו.
יא ֶנ ֱא ַמרִּ" :כי ִיָּמ ֵצא ָח ָלל" (שם) – ֹלא ָחנּוק ְוֹלא ְמ ַפְרֵּפר, ְמ ַפ ְרֵּפר – מתנועע ,שעדיין לא מת,
ואפילו אם נעלם מעינינו אין להניח
ֶׁש ֵאין ֶזה ִנ ְקָרא ָח ָלל; "ָּב ֲא ָד ָמה" – ֹלא ָטמּון ַּבַּגל; "נֹ ֵפל" – שמת (ירושלמי סוטה ט,א)ֶׁ .ש ֵאין ֶזה ִנ ְק ָרא
ֹלא ָּתלּוי ָּב ִאי ָלן; "ַּבׂ ָּש ֶדה" – ֹלא ָצף ַעל ְּפ ֵני ַהַּמ ִים; "ֹלא נֹו ַדע ָח ָלל – לשון 'חלל' משמעו הריגה
על ידי כלי ברזל ,כגון חרב (רש"י סוטה
ִמי ִהָּכהּו" – ָהא ִאם נֹו ַדעֹ ,לא ָהיּו עֹוְר ִפין .יב ֲא ִפּלּו ָר ָאה
מה,ב; כלשון המקראֲ " ,ח ַלל ֶחֶרב" ,ויקרא יט,טז.
ַההֹוֵרג ֵעד ֶא ָחדֲ ,א ִפּלּו ֶע ֶבד אֹו ִאׁ ָּשה אֹו ָּפסּול ְל ֵעדּות ַּב ֲע ֵבָרה
– ֹלא ָהיּו עֹוְר ִפיןְ .ל ִפי ָכְךִ ,מׁ ֶּשַרּבּו ָהַר ְצ ָח ִנים ְּב ָגלּוי – ָּב ְט ָלה וראה טומאת מת,ב,ג) .שמוכח בזה שנרצח,
ומפרפר אינו נקרא חלל משום שלא
ֶע ְג ָלה ֲערּו ָפה. בטוח שמתַּ .גל – ערמת אבנים ,בדרך
כלל מפולתֹ .לא ָּתלּוי ָּב ִאי ָלן – שאין
עדות על זהות ההורג ועדות נגד דרך הרוצח לתלות את מי שרצח או
לקבור אותו (חזקוני דברים כא,א)ֹ .לא ָצף
יג ֵעד ֶא ָחד אֹו ֵמר 'ָר ִאי ִתי ֶאת ַההֹוֵרג' ְו ֵעד ֶא ָחד ִה ְכ ִחיׁשֹו ַעל ְּפ ֵני ַהַּמ ִים – שאי אפשר לדעת
היכן נהרג ,כיון ששט בנהר או בים
ְו ָא ַמר לֹו 'ֹלא ָר ִאי ָת' – ָהיּו עֹוְר ִפיןַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים?
ְּבֶׁשָּבאּו ְׁש ֵני ֶהם ְּכ ַא ַחתֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר ֶא ָחד ' ֲא ִני ָר ִאי ִתי ֶאת (חזקוני שם) .יב ָּפסּול ְל ֵעדּות ַּב ֲע ֵב ָרה
ַההֹוֵרג' – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן ִּכְׁש ַנ ִים ְל ִע ְנ ָין ֶזהְ ,ו ִאם ָּבא ַא ַחר ָּכְך ֵעד
ֶא ָחד ְו ִה ְכ ִחיׁשֹו ְו ָא ַמר לֹו 'ֹלא ָר ִאי ָת'ֵ ,אין ַמְׁשִּגי ִחין ַעל ִּד ְבֵרי – פסול לעדות מתקנת חכמים ,כגון
המשחק בקוביא ומפריח יונים (עדות
ָה ַא ֲחרֹוןְ ,ו ֵאין עֹוְר ִפין. י,ד .וכמו בגירושין יב,יז וׂשוטה א,טו) ,אך לא
מי שפסול מן התורה ,מפני שלא ייתכן
ידָּ 1באּו ְׁש ַנ ִים ַא ַחר ֶׁש ֵה ִעיד ָה ֶא ָחדְ ,ו ִה ְכ ִחיׁשּוהּו ְו ָא ְמרּו לֹו שיתקנו חכמים לעבור על האיסור לקבל
עדות של רשע (עדות י,א; י' בהלכות ׂשוטה
'ֹלא ָר ִאי ָת' – ֲהֵרי ֵהם ִּכְׁש ֵּתי ֵע ֻדיֹות ַהַּמ ְכ ִחיׁשֹות זֹו ֶאת זֹו, שם)ִ .מׁ ֶּשַרּבּו ָהַר ְצ ָח ִנים ְּב ָגלּוי – וסביר
ְועֹוְר ִפין.
להניח שיש עדות על הדבר (י').
ידִ 2אׁ ָּשה אֹו ֶמֶרת 'ָר ִאי ִתי ֶאת ַההֹוֵרג'ְ ,ו ִאׁ ָּשה ַא ֶחֶרת ַמ ְכ ֶחֶׁשת
יג ְּכ ַא ַחת – יחד ,והעידו תוך כדי
אֹו ָתּה ְואֹו ֶמֶרת ָלּה 'ֹלא ָר ִאית' – ָהיּו עֹוְר ִפיןֵּ ,בין ֶׁשָּבאּו ְׁש ֵּתי ֶהן
ְּכ ַא ַחת ֵּבין ֶׁשָּבאּו זֹו ַא ַחר זֹו. דיבור (רש"י סוטה לא,ב)ֵ .אין ַמְׁשִּגי ִחין ַעל
ִּד ְבֵרי ָה ַא ֲחרֹון – מפני שכבר נתקבלה
ידְׁ 3ש ַנ ִים אֹו ְמִרים 'ָר ִאינּו'ְ ,ו ֶא ָחד אֹו ֵמר ָל ֶהם 'ֹלא ְר ִאי ֶתם'
עדותו של הראשון בבית דין (שם).
– ֵאין עֹוְר ִפיןֶ .א ָחד אֹו ֵמר 'ָר ִאי ִתי'ּ ,וְׁש ַנ ִים אֹו ְמִרים לֹו 'ֹלא
ָר ִאי ָת' – ָהיּו עֹוְר ִפין. ידֲ 1הֵרי ֵהם ִּכְׁש ֵּתי ֵע ֻדּיֹות ַהַּמ ְכ ִחיׁשֹות
טו ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ְׁש ָלְׁש ָּתם ְּכֵׁשִרים אֹו זֹו ֶאת זֹו – ושתיהן בטלות ,שהרי
הראשון נאמן כשני עדים.
ְּפסּו ִליםֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר ֵעד ֶא ָחד 'ָר ִאי ִתי ַההֹוֵרג'ּ ,וְׁש ֵּתי ָנִׁשים
אֹו ְׁש ֵני ְּפסּו ִלים אֹו ְמִרים לֹו 'ֹלא ָר ִאי ָת' – ֵאין עֹוְר ִפין. ידִ 2אׁ ָּשה – שהיא פסולה לעדות (ט,ב).
וגם שתי נשים נאמנות כעד אחד (להלן
טז).
ידֶ 3א ָחד אֹו ֵמר ָר ִאי ִתי וכו' – חזר רבנו
על מה שכתב לעיל יד ,1כדי להדגיש את
ההבדל בין מעמדו של עד כשר לבין
מעמדו של עד פסול הנזכר בהלכה
הבאה (י').
